קפיטליזם 4.0: חוזרים ליסודות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קפיטליזם 4.0: חוזרים ליסודות

אתית ושוויונית יותר, נטולת צמיחה ומפוקחת, ידידותית יותר לסביבה וגם, אולי, פחות זוהרת ונוחה. המערכת הכלכלית שתקום על חורבותיו של המשבר הנוכחי תאלץ את כולנו לנהל את חיינו אחרת, אבל ייתכן שתביא את האנושות לעידן חדש ושפוי יותר של שגשוג

תגובות

במארס 2010, דיווח הפרשן הכלכלי הבכיר של "ניו יורק טיימס", פלויד נוריס, קיבלה ועדת החינוך של מדינת טקסס החלטה יוצאת דופן: הוועדה, שנשלטה דווקא על ידי שמרנים רפובליקאים, כולם תומכים נלהבים בשוק החופשי, החליטה להסיר את המונח "קפיטליזם" מכל ספרי הלימוד למדעי החברה במדינה, ולהחליפו במונח "מערכת המבוססת על יזמות חופשית". הסיבה? "הבה נודה באמת", אמר נציג שמרני בוועדה, "לקפיטליזם יש קונוטציה שלילית".

את ההחלטה קיבלה ועדת החינוך בטקסס פחות משנתיים לאחר קריסתו של בית ההשקעות ליהמן ברדרס, שהובילה להסלמה חריפה במשבר הפיננסי העולמי ונתפסה באותה תקופה כנקודת שפל בתדמיתו של הקפיטליזם. המושג "חזיר קפיטליסטי", כפי שהסביר  חבר ועדה, הפך לשם נרדף לקפיטליזם כולו. לכן היה דרוש שינוי במיתוג.

מאז חלפו כמעט שנתיים ומעמדו של הקפיטליזם נפל לשפל עמוק עוד יותר: ארצות הברית איבדה ב־2011, לראשונה בתולדותיה, את דירוג האשראי המושלם שלה; אירופה התקרבה כמה וכמה צעדים קרוב יותר אל קבורתו של חלום היורו; כל הכלכלות המפותחות נמצאות על סף מיתון, אם לא בעיצומו. הכלכלנים אובדי עצות. הם הרי עשו כל מה שיכלו: תמרצו את הכלכלה במאות מיליארדי דולרים והזרימו כספים למערכת הפיננסית, חילצו את הבנקים והגנו על יציבות השווקים. ועדיין, הכלכלה מסרבת לצמוח, האבטלה מסרבת לרדת, המשבר מסרב להסתיים, והם מוצאים עצמם נטולי תחמושת.

הכלכלה העולמית קרובה כיום יותר מאי פעם למצב הקטסטרופלי שבו היתה בשנות ה־30 של המאה הקודמת: הפסימיות שולטת, ההמונים הזועמים ברחובות, וכולם מצפים ל"ניו דיל" חדש. סקר שערך השבועון "אקונומיסט" באפריל העלה כי האמון בקפיטליזם נמצא בשפל: בצרפת זוכה השיטה לתמיכתם של 30% בלבד מהאוכלוסייה ואפילו בארצות הברית, מולדתה, ירדה התמיכה מ־80% ב־2002 ל־59% כיום.

בספטמבר קבע הכלכלן ג'ורג' מגנוס, יועץ בכיר לבנק UBS השווייצי, באופן חד משמעי: המשבר הנוכחי הוא לא סתם משבר פיננסי, שכמוהו ראינו בעבר, והוא לא סתם משבר חובות, שעמו ניתן להתמודד באמצעות חדלות פירעון ושיקום זהיר של אמון הציבור והמשקיעים. המשבר הנוכחי הוא משבר של פעם בדור, שינוי פרדיגמה וחדלות פירעון של המודל הכלכלי עצמו, שלטענתו התקלקל ואיבד באופן טוטאלי את אמון הציבור והמשקיעים. בקצרה, זהו משבר של הקפיטליזם. כזה שייפתר רק באמצעות שינוי השיטה הכלכלית.

אם יש מסקנה אחת ברורה שניתן להסיק מאירועי השנים האחרונות, הרי היא זו: אם ברצונה של המערכת הכלכלית לשוב לשגשג, היא חייבת להשתנות. למעשה, היא משתנה בימים אלה: כל החלטה שמקבלים קובעי המדיניות בשלב זה היא סטייה מהקו האידיאולוגי שהובילו קודמיהם, וצעד נוסף אל עבר הלא נודע. מעטים חולקים על כך שתם עידן הניאו־ליברליזם שליווה אותנו מאז עלו לשלטון מרגרט תאצ'ר בבריטניה ורונלד רייגן בארצות הברית בתחילת שנות ה־80. הוא הגיע לקצו עם קריסתו של שוק הדיור בארצות הברית, וכעת הוא נמצא בשלב הפרפורים האחרונים. "הקפיטליזם", אמר שר האוצר האמריקאי, טימותי גייתנר, במארס 2009, "לא ישוב להיות מה שהיה לפני המשבר הזה". אז עוד חשב גייתנר שביכולתו להציל את הכלכלה באמצעות כלי הנשק שעמדו לרשותו.

לנוכח קריסתו של המודל הנוכחי, מרבית הכלכלנים בעולם נבוכים ואובדי עצות. מנהיגי העולם, המנסים כיום להחיות את השיטה הכלכלית הנוכחית בשוקים חשמליים, נוהגים כרופא המסרב להכריז על מותו של מטופל, דבקים לפי שעה בשלב ההכחשה, אולם לאחריו יגיע שלב הקבלה, ועמו חשבון הנפש. אז ייפתח הדיון האמיתי: איזו שיטה תוכל להחליף את השיטה הנוכחית שכשלה? כיצד תיראה כלכלת העתיד? האם תהיה יציבה, שוויונית וידידותית יותר לסביבה, או שתשחזר במדויק את המערכת הנוכחית, בהתאמות קלות שאולי יגרמו יום אחד לקריסה נוספת? ואולי בכלל עלינו לוותר על רעיון הצמיחה הכלכלית? אולי הגענו לגבול, וכלכלת העתיד, כפי שהגדיר אותה הכלכלן הבריטי טים ג'קסון, תתאפיין ב"שגשוג ללא צמיחה"?

הדיון הזה, חשוב לציין, לא נולד עכשיו, וגם לא ב־2008. כבר בשנות ה־70 הזהירו כלכלנים, מפני מודל כלכלי המבוסס על צמיחה בלתי פוסקת וקראו לניסוחו של מודל כלכלי חדש ובר קיימא. רובם היו כלכלנים אקולוגיים שהדגישו את הנזק הטמון בצריכה בלתי פוסקת של משאבים שאינם בלתי נדלים, והזהירו כי גם ליכולות הצמיחה של האנושות, בסופו של דבר, יש גבול. רבים מהכלכלנים הללו נדחקו לשולי הדיון הציבורי, נודו מהקהילה האקדמית ולעתים הושמו ללעג.  

מנסחים קפיטליזם חדש

במשך 300 שנה שירת הקפיטליזם את האנושות. הוא חולל מהפכות שהפכו את בני האדם לחופשיים, עשירים, בריאים ומשכילים יותר. לפניו חיו רוב בני האדם בעוני - חלקם גם בתנאי עבדות - כשצורכי הקיום המיידיים מעסיקים אותם במשך רוב שעות היממה. הקפיטליזם שחרר אותם מכל אלה ואפשר להם להתמקד בבעיות אחרות, אף שיצר בעיות חדשות.

כעת, אומר הכלכלן והעיתונאי הבריטי אנטולי קלצקי, עורך בכיר ב"טיימס" הלונדוני, הגיע הזמן לקפיטליזם מסוג חדש: קפיטליזם 4.0. מדוע 4.0? בספר "קפיטליזם 4.0", שפרסם ב־2010, מסביר זאת קלצקי כך: השיטה הקפיטליסטית כפי שאנו מכירים אותה כיום היא למעשה גרסתו השלישית של הקפיטליזם, שבכל משבר מתקרב לקריסה, מסתגל אליו, וקם לתחייה בצורה אחרת. הגרסה הראשונה, קפיטליזם 1.0, היתה הקפיטליזם הקלאסי, זה של ה־Laissez Faire, ששלט בזירה הכלכלית מ־1776 ועד 1930, תחילת השפל הגדול. אז נולד הקפיטליזם 2.0, הוא ה"ניו דיל" הקיינסיאני. זה היה קפיטליזם חברתי שזיהה את הקשרים ההדדיים ואת התלות בין פוליטיקה לכלכלה, והעניק לממשלה סמכויות נרחבות בניהול הכלכלה והתעשייה. אותו גלגול של הקפיטליזם הוא שיצר את רוב רשתות הביטחון הסוציאליות והרגולטוריות שעליהן אנו מסתמכים כיום.

גטי אמג'ס

בשנות ה־70 התפרק הקפיטליזם 2.0 בגל ההיפר־אינפלציה שסחף את העולם, ופינה את דרכו לקפיטליזם 3.0. זוהי אידיאולוגיית השוק החופשי הקיצוני שנולדה בשנות ה־80 עם רייגן ותאצ'ר, דגלה בדה־רגולציה ובהקטנת המעורבות הממשלתית בכלכלה, והגיעה לשיאה במהלך בועת האשראי העולמית שמשמיעה כיום חרחורי גסיסה, לאחר שהובילה את העולם לשפל כלכלי נוסף. כעת, טוען קלצקי, זקוק הקפיטליזם לשלב חדש שייוולד מהריסות המשבר הנוכחי.

כיצד ייראה אותו קפיטליזם 4.0? ובכן, כמו שילוב של הטוב מכל הגרסאות הקודמות, ובעיקר כמו קפיטליזם 2.0. קפיטליזם 4.0 ידגול בריסון תקציבי, אך יעדיף תמריצים על פני צנע, ידגול בשווקים חופשיים אך לא בלתי מפוקחים ויתבסס על שני עקרונות מובילים: פרגמטיות ויושר אתי. האיזון בין השווקים למדינה, אומר קלצקי, הוא המפתח להולדתה של הכלכלה החדשה.

גם אם המערכת הכלכלית שתירש את הנוכחית לא תיראה בדיוק כפי שצופה קלצקי, המאפיינים הבסיסיים שלה מוסכמים על כל מי שעוסק בניסיון לחזות ולעצב את הכלכלה של העתיד: מערכת שוק חופשי מאוזנת, מפוקחת, עם מערכות רגולטוריות חזקות ויעילות וחשיבה לטווח הארוך - דבר שנעדר לחלוטין מתהליכי קבלת ההחלטות בכל המדינות בעולם בעשורים האחרונים. נשיא קוריאה הדרומית, לי מיונג באק, קרא בקיץ האחרון למודל כלכלי חדש שכינה "קפיטליזם אתי", תוך שהוא שואל מקלצקי כמה מהעקרונות המובילים שפירט בספרו.

גם חזונותיהם של הכלכלן חתן פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ,  המבקר זה עשור בחריפות רבה את המערכת הכלכלית הנוכחית, והכלכלן נוריאל רוביני מאוניברסיטת ניו יורק שחזה את המשבר הכלכלי העולמי ב־2006, אינם שונים מאוד מהחזון של קלצקי. שניהם הציגו בשנה האחרונה תפיסות של כלכלה עתידית שתהיה שוויונית יותר, יעילה יותר, ידידותית יותר לסביבה ופחות חמדנית. "עלינו לשוב לאיזון הנכון בין שווקים לבין הקצאת שירותים לציבור, ולנוע הרחק מהמודל האנגלוסקסי של הכל מותר ומהמודל האירופי של מדינת רווחה מוכת גירעונות. המודלים האלה מקולקלים. כלכלות מפותחות יצטרכו להשקיע בהון אנושי, בפיתוח מיומנויות וברשתות ביטחון חברתיות", כתב רוביני בקיץ, במאמר שבו הדהים רבים כשקבע כי קרל מרקס צדק בנוגע לנטייתו של הקפיטליזם להרוס את עצמו.

בלומברג

לכל המאפיינים האלה של כלכלת העתיד נלווה מאפיין חשוב אחר: טובת הכלל. לפי רוב ההוגים, תמו ימיה של הכלכלה הקפיטליסטית האינדיווידואליסטית. מוחמד יונוס, ממציא המיקרו אשראי וחתן פרס נובל לשלום, מאמין שכלכלת העתיד תשרת בראש ובראשונה את האנושות, באמצעות יזמות חברתית. רוג'ר מרטין, דקאן הפקולטה לעסקים של אוניברסיטת טורונטו, מציע בספרו Fixing the Game: Bubbles, Crashes and What Capitalism Can Learn From the NFL (2011) שיטה כלכלית אלטרנטיבית, שתהיה מבוססת על חוזה חברתי בין החברות לבין הציבור, שבמסגרתו יפעלו העסקים לטובת הכלל.

גם שטיגליץ, בספרו Freefall: America, Free Markets, and the Sinking of the World Economy (2010), מציע "מערכת פיננסית חדשה, שתעשה את מה שאנשים זקוקים לו ממערכת פיננסית: תייצר משרות בעלות משמעות ועבודה הגונה, תצמצם את הפער בין אלה שיש להם לאלה שאין להם, וחשוב מכל, תייסד חברה שבה היחיד יוכל למלא את שאיפותיו ולממש את הפוטנציאל שלו, שבה יחיו אזרחים תחת אידיאלים משותפים בקהילה שמכבדת את כדור הארץ". כלכלת העתיד, מסכימים הכל, תהיה שונה מהשיטה הכלכלית הנוכחית בדבר אחד עיקרי: היא תהיה מרוסנת. מרוסנת בשימוש שלה במשאבים טבעיים, מרוסנת בחמדנותם של אנשי העסקים שלה ומרוסנת ברמת ההתערבות הממשלתית.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#