"אל תקבל החלטות שאשתך לא מאשרת" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אל תקבל החלטות שאשתך לא מאשרת"

בגיל 17 ברח ג'פרי הולנדר מבית הוריו העשירים ובגיל 29 הפך למיליונר. עם השנים הקים את חברת מוצרי הניקיון הירוקים Seventh Generation והפך למומחה באחריות התאגידית

תגובות

בגיל 17 ברח ג'פרי הולנדר מהבית מכיוון שחש לא בנוח להתגורר בבית יקר "כשלאנשים אחרים יש הרבה פחות". הוא נכנס למכונית ונסע כל הדרך מניו יורק לקליפורניה. הוריו, הוא מספר, לא רדפו אחריו. כך החלו חייו העצמאיים של מי שלימים הקים את חברת מוצרי הניקיון הירוקים סבנת' ג'נריישן (Seventh Generation) שמגלגלת 150 מיליון דולר ומעסיקה 125 עובדים.

לפני הקמת החברה הספיק הולנדר לנשור מהקולג' אחרי 18 חודשים בלבד, להקים שלוש חברות ולהפוך למיליונר בגיל 29. בעקבות גילוי התפיסה הירוקה והאחריות התאגידית, כתב הולנדר שבעה ספרים והפך לגורו בנושא. ב־1999 הקים את סבנת' ג'נריישן ולפני שנה פוטר ממנה והקים חברת ייעוץ עצמאית.

הולנדר, 55, נשוי לעורכת דין יהודיה ממוצא פרסי ובעקבותיה ביקר לראשונה בישראל לפני חודשיים. הם הורים לשלושה ילדים ומתגוררים בוורמונט ובניו יורק.

מלניקוב אילייה

"חייתי בבית של קצוות. אבי, בעל סוכנות פרסום משגשגת, היה רפובליקני קיצוני, ואמי שחקנית בוהמיינית, היתה דמוקרטית. שתי תפיסות קיצוניות כאלה יוצרות קונפליקט בלתי נגמר, אבל דרכם הבנתי איך אפשר לגשר על הדברים. הדרך היחידה למצוא פתרון לרוב הבעיות היא לראות את העולם דרך עיניו של הצד השני. אם אתה מתמקד בנקודת המבט שלך - תישאר צודק, אבל לא תתקדם לשום מקום.

"פתרון בעיות הוא לא בנקודת האמצע. גם אני מדלג בין קצוות. מצד אחד אני חבר בדירקטוריון גרינפיס, מצד שני מייעץ לחברות כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון או וול מארט, שסופגות לא מעט ביקורת על פגיעתן בסביבה. התפשרות לכיוון המרכז בין שתי עמדות קצה היא לא פתרון יצירתי - הפתרון אינו באמצע אלא איפה שהוא למעלה. צריך רק להרים את הראש מהחשיבה המסורתית, ולהסתכל על הדברים קצת אחרת.

"אוניברסיטאות חוסמות ידע, אבל אני לא מעודד ויתור על לימודים. נשרתי מהקולג' כי לא מצאתי בו עניין ונסעתי עם חברתי הקנדית לטורונטו, שם הקמתי את החברה הראשונה שלי. הצעתי לאנשים ללמוד על פי דרכם. אם רצית ללמוד בישול הייתי מארגן קורס במטבח של מסעדה. כל שיעור עלה 25 דולר, ובתוך שנתיים היו לי חצי מיליון תלמידים. זה היה ענק אבל שלטונות קנדה גילו שאני עובד בלי ניירות מתאימים וזרקו אותי חזרה לארצות הברית. עד היום קשה לי להיכנס לשם.

"מעולם לא עבדתי בשביל מישהו אחר. חזרתי לניו יורק והקמתי חברה נוספת שהתמקדה גם היא בהפצת ידע, הפעם בעזרת ספרים וקורסים שהוקלטו על קלטות ונמכרו לכל דורש. ב־1985 מכרתי אותה לוורנר קומיוניקישן. הייתי בן 29 וכבר מיליונר. למדתי שכסף הוא משהו שנותן לי חופש לעשות את מה שאני רוצה, אבל הוא גם עניין מאוד ממכר. כמה שמרדתי בכסף של הורי, מאוד נהניתי מהכסף שלי.

"צריך לשלוט ברצון לגדול כל הזמן, אישית וארגונית. תגמול מיידי בעייתי לניהול. היהירות והרצון להרוויח עוד ועוד הם חרב פיפיות. מדובר בהתמכרות קשה להצלחה ולתגמול הכלכלי שיוצרת חוסר איזון קשה בחברה שהולכת ומתפלגת. אם מנהלים לא ידעו לשלוט בעצמם הם ישלמו מחיר כבד כי הצרכנים שלהם יתמרדו. בבתי הספר למנהל עסקים צריך ללמד איך לא להפוך לקורבן של השיטה.

"אני מאמין ברצון של חברות ותאגידים להיות טובים יותר והמוטיווציה לכך אינה חשובה. במקום להצליף בהם, צריך לעזור להם. רוב החומר בבקבוקי הכביסה הוא מים ובוול מארט הבקבוקים גדולים כדי ליצור תחושה של ערך גבוה בפחות כסף. החברה הסכימה להקטין מאוד את האריזות ובכך להפחית את טביעת הרגל הפחמנית. זו התקדמות עצומה גם אם לא פתרנו את כל הבעיות. מדובר בתהליכים ארוכים וסבלנות היא מילת מפתח שכדאי לזכור.

"אדם שרואה גם אחרים הוא העובד בשבילי. מרואיינים לעבודה נחלקים תמיד לשניים: אלה שמספרים על הישגיהם האישיים ואלה שמספרים מה עשו כדי לעזור לארגון או לאנשים אחרים לפתור בעיה. אני מחפש את הסוג השני.

"זרקו אותי מהחברה שהקמתי אבל חיי טובים יותר. ב־1999 הקמתי את סבנת' ג'נריישן, שגדלה בקצב של כמעט 30% בשנה. במשך שנים הייתי עולה על מטוס כל יום שני בבוקר וחוזר הביתה לסופי השבוע. עבדתי כמו מטורף כל הזמן, וילדיי לא ראו אותי כמעט. באיזה שהוא שלב הבנתי שהמחיר לכולם כבד מדי וכי צריך להפסיק את הריצה אחרי הצמיחה והרווח. הדירקטוריון שלי לא הסכים. הם חשבו שחייבים להכות על הברזל כשהוא חם ופיטרו אותי. אני עדיין מבעלי השליטה אבל כבר אין לי תפקיד ביצועי. לא פשוט להיפרד מהבייבי שלך אבל אחרי שלקחתי שנת חופש להרהר, לקרוא ולאסוף צדפים על כל חוף ים אפשרי, אני מבין שחיי טובים יותר.

"אנחנו חיים בחברה חולה. רוב האנשים לא מאושרים כי הם לא מוצאים את הייעוד שלהם ובוחרים מקצוע מכל מיני סיבות: כסף, סטטוס, נוחות, מה יגידו. לילדים שלי אני אומר שהכי חשוב שימצאו את מה שהם אוהבים באמת לעשות, אחרת הם לא יהיו מאושרים, וכל הורה רוצה שילדיו יהיו מאושרים.

"עושר לא מביא אושר. מערכות יחסים כן. כל מחקר אפשרי כבר הוכיח שאנשים נעשים מאושרים יותר כשהם עושים למען אנשים אחרים, ולא למען עצמם. גם כסף יעשה אותך שמח יותר אם תעזור איתו לאחרים. מה שמשמח אותנו באמת הם המשפחה שלנו, החברויות, מערכות היחסים שאנחנו בונים, וההרגשה שאנו חלק מקהילה.

"אנשים מפחדים לקחת חופש כי הם מאבדים זהות. פעמיים בחיי לקחתי שנת חופש. אני מודה שמדובר בקונספט מאוד לא פשוט אך מומלץ. החודשים הראשונים קשים כי אדם עובד מאבד בבת אחת את זהותו וצריך לבנות אותה מחדש. בעולם המערבי אתה זו העבודה שלך, ואם לוקחים לך אותה אתה אבוד. אחרי שעוברים את המשבר ומבינים שאתה הרבה יותר גדול מהתואר שלך – מתחילים ליהנות מכל רגע.

"מדיטציה מלמדת אותך להיות בהווה. רוב האנשים לא יכולים לשבת בשקט 20 דקות רצופות - מה זה אומר על החברה שלנו? אני מתרגל מדיטציה טרנסנדנטלית כבר שנים רבות - 20 דקות ביום. מדובר בתהליך נפלא במהלכו מגיעים אליי הרעיונות הטובים ביותר. רובנו חיים בחרטות על העבר ובתכנון העתיד, ושוכחים שהחיים הם כאן ועכשיו.

"יש יותר מדי גברים ביותר מדי עמדות כוח ובגלל זה העולם לא נראה כל כך טוב. אנחנו צריכים לתבוע מחברות להיות הרבה יותר מאוזנות מבחינת חלוקת המינים. נשים פשוט חכמות יותר, לכן יש לי גם עצה אישית: אל תקבל החלטות שאשתך לא מאשרת".

הכתבה מתפרסמת בגיליון ההשקעות השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#