המפיק של "הערת שוליים": בטוח בסיכוי להביא אוסקר ראשון לישראל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המפיק של "הערת שוליים": בטוח בסיכוי להביא אוסקר ראשון לישראל

משה אדרי, מייסד חברת הקולנוע יונייטד קינג מדבר על הקשר בין משפחה ועסקים וגם על דברים שלמד מאימו

תגובות

שני מושגים חוזרים שוב ושוב בשיחה עם משה אדרי, מייסד חברת הקולנוע יונייטד קינג: דימונה, העיר שבה גדל והחל את דרכו הקולנועית, והמשפחה. ואכן שני המושגים האלה משפיעים מאוד על הקריירה ועל חייו האישיים. שותפו לחברה הוא אחיו הגדול ליאון, שהולך עמו כבר 45 שנה; אשתו פנינה עובדת אתו 15 שנה, וגם שתיים מארבע בנותיו משולבות בעסק.

הפעילות של קבוצת יונייטד קינג מתמקדת בענף הבידור. היא מחזיקה ומתפעלת את מתחמי הסינמה סיטי בגלילות ובראשון לציון, וכן מתחמי פעילות דומים בחו"ל. היא גם בעלת השליטה בחברות המוסיקה NMC והד ארצי, מחזיקה בזכויות הפצה על רוב הסרטים הישראלים, וגולת הכותרת – מפיקה סרטים מצליחים רבים, בהם "בופור" ו"הערת שוליים". הקבוצה פרטית ומשפחתית, אולם ייתכן שעם פתיחת מתחמי פעילות נוספים יונפק חלק מפעילותה. מעבר לשמירת השליטה עבור הדור הבא, יש לאדרי חלום לא פחות חשוב: להביא את האוסקר הראשון לישראל.

אדרי, 60, נשוי לפנינה ("הזקנה" בפיו, אף שהיא צעירה ממנו). יש להם ארבע בנות וששה נכדים. הם מתגוררים בתל אביב.

"החופש שקיבלנו בבית, כמו גם המצוקה הכלכלית, עודדו את פריחת הדמיון והיוזמה האישית. כשהייתי בן 10 עלינו מטנג'יר לישראל הישר לדימונה. התגוררנו 7 נפשות בצריף בגודל 20 מטר בחום של 45 מעלות בצל. מהברז בחוץ היה יוצא חול במקום מים. היו ימים קשים כי כסף לא היה. אמא שלי, שהיתה אישה גדולה, רזתה מאוד מהדיכאון. אבי היה קונדיטור שחלם שבניו יהיו רבנים, אבל אמא שלי אמרה לו כל הזמן: 'תן להם לעשות את מה שהם אוהבים, לא חייבים להיות רבנים, מספיק בני אדם'.

אייל טואג

"למדתי לתמחר עם מלונים ואבטיחים. תמיד הייתי יזם וניצלתי כל הזדמנות להרוויח כמה גרושים. בגיל עשר מכרתי מסטיקים, השכרתי כדורים בחצר בית הספר ומכרתי עם דודו דותן עיתונים מהקיוסק של אבא שלו. פעם מכרתי בכניסה לדימונה מלונים ואבטיחים, ומי שקנה מלון קיבל אבטיח בחינם. זה היה המבצע הראשון שלי - ככה למדתי לתמחר.

"אנשים מוכנים לשלם עבור חוויות חדשות. בגיל 15 עזרתי לאחי ליאון להקרין סרטים בקולנוע גיל, אחד משני בתי הקולנוע בדימונה. אז הייתי גוזר מהגלגלים הגדולים פריימים שנראו כמו שקופיות, קניתי מכשיר שלתוכו הכנסתי כל "שקופית", ומי שרצה לראות תמונה של קלינט איסטווד היה משלם לי אגורה. יחד הכנו סרטים מעטיפות של בזוקה שהיינו מקרינים בזה אחר זה וברקע היינו משמיעים מוזיקה מהטרנזיסטור של אבא. גם על זה גבינו כסף. הבנו שבמקום כמו דימונה, שבו אין הרבה ריגושים - מלבד מלהסתכל על הכור האטומי מחלון הבית - אנשים ישלמו עבור חוויות חדשות.

"יזם צריך להבין מה הקהל רוצה עוד לפני שהקהל מבין. ואני ידעתי את זה כבר בגיל 15 - כשהחושים שלי אמרו שאנחנו מקרינים בקולנוע את הסרטים הלא נכונים. עד שהגעתי הוקרנו קלאסיקות וסרטים של דיסני, אבל התושבים בדימונה רצו סרטים טורקים והודים. מהר מאוד השתלטתי על לוח ההקרנה וקבעתי מה יקרינו. הייתי נוסע למפיצים בתל אביב ומזמין מהם את הסרטים ה'נכונים'. נהגתי לשבת באולם בכל הקרנה כדי להקשיב לתגובות ולהבין אם צדקתי בבחירה. בעלי הקולנוע נתנו לי יד חופשית, ומהר מאוד רמת ההכנסות הצדיקה זאת - הבסנו את הקולנוע המתחרה.

"יש לי מיליון הפרעות קשב וההורים שלי היו צריכים להגיע לבית הספר ארבע פעמים בשבוע. אחרי שמונה שנות לימוד שלחו אותי למגמת חרטות, אבל זה לא ממש עניין אותי. כשאתה עושה דברים שלא מעניינים אותך אתה לא מצליח. נשרתי מהלימודים אחרי שמונה כיתות, ובכל זאת אני נחרד מאנשים שרוצים לעשות עסקים בלי ללמוד. מדובר בזמנים שונים לגמרי ואי אפשר ללא לימודים אקדמיים.

"אני מגדיר את עצמי כמהמר. איש עסקים שרוצה להצליח חייב לדעת לקחת סיכונים גדולים, אבל מחושבים היטב. ההצלחה הגדולה הראשונה שלנו היתה ב־77', כשקנינו את זכויות ההפצה לסופרמן 1 ו־2. הסכומים היו אז דמיוניים - מאות אלפי דולרים - ולמרות שכולם ידעו על הסרט, אף אחד לא היה מוכן להמר על החזר ההשקעה. אנחנו חשבנו שתסריט של מריו פוזו, הופעה של מרלון ברנדו, והצלחה של הסרט בחו"ל יעזרו למלא גם כאן את הקופות. כבר היו בבעלותנו כמה בתי קולנוע ואמרנו לעצמנו: או שנקפוץ למעלה או שחוזרים לדימונה בטרמפים. הסוף ידוע.

"כשאתה בטוח בצדקת הדרך, אל תהסס. קח יוזמה ואם זה נכון, זה יצליח. כשהקמנו את הסינמה סיטי כולם חשבו שאנחנו משוגעים. ליאון חשב על קונספט חדש אבל אף אחד מלבדנו לא זיהה את הפוטנציאל. כולם אמרו שהקולנוע מת, אבל היה לנו ברור שמרכז בידור שיציע אווירה נעימה, סרט, אוכל, ואפילו קניות - יוציא אנשים מהבית. השקענו 25 מיליון שקלים עם ערבויות אישיות. אם אתה לא מוכן לקחת סיכון גדול - גם ההצלחה לא תהיה גדולה.

"מהקרנת סרטים בלבד קשה להרוויח. ההוצאות באחזקת בית קולנוע איכותי הן עצומות והרווח מגיע בעיקר מהפופקורן. אני יודע שאנשים מתלוננים על מחיר הפופקורן - וכבר יצאנו במבצעים מיוחדים - אבל בלעדיו אני יכול ללכת הביתה. אל תקחו לי אותו. לפעמים מוצר אחד חייב לכסות על ההוצאות של מוצר אחר וטוב שכך.

"לא מתים מעבודה, מתים משעמום, נהגה לומר אמא שלי. כשלקחנו סיכונים והיינו מהמרים היא היתה מעודדת אותנו באומרה ש'מי שרטוב לא צריך לפחד מהגשם'. היא תמיד האמינה בנו, והאמירות הפשוטות שלה נתנו לי אז, וגם היום, כיוון בחיים.  

"אפשר לעבוד ביחד אם מפרידים כוחות. ליאון ואני עובדים ביחד 45 שנה, שותפים 50־50. אני שר החוץ והוא שר הבינוי. כל אחד עושה את מה שהוא אוהב, ויותר חשוב - את מה שהוא יודע. אנחנו סומכים לגמרי זה על זה, וגם אם יש ביקורת היא מאוד מצומצמת. חשוב לא לדרוך אחד לשני על האצבעות, לתת כבוד הדדי, לפרגן ולא לבלבל את המוח על שטויות.

"כדאי להכיר את העסק שלך מלמטה. אף אחד לא יכול לספר לי על קולנוע היום כי אני מכיר אותו מרמת הכרטיס. אף אחד לא יכול לספר לליאון איך מקימים אולם קולנוע, כי הוא מומחה. במשך שנים עשינו הכל - מקניית הסרטים עד לטאטא את האולם. הידע העמוק שרכשנו הוא חלק גדול מההצלחה.

"קולנוע הוא שגריר נפלא שמדינת ישראל צריכה להשקיע בו לפחות כפליים. מדובר בייצוג לא פוליטי שנותן לנו נקודות ברחבי העולם, ומאדיר את שמה. מעטים התחומים שבהם אנחנו מצליחים כל כך.

"אני רוצה להגשים חלום דימונאי. עם 'בופור' ידענו שלא נזכה באוסקר. היה לנו סרט מצוין אבל ברגע שראינו את 'הזייפנים', אמרנו 'הזקנה' ואני זה לזה: 'זה לא יקרה הפעם'. עם 'הערת שוליים' אני מאוד בטוח בסיכוי הגדול שלנו להביא בפעם הראשונה את האוסקר לישראל. זה סרט מופלא ואני מקווה שבעזרתו נגשים חלום".

הכתבה התפרסמה בגיליון נובמבר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#