מי שולט במדינת ישראל? התשובה האמיתית היא לא בנימין נתניהו

כסף מסובב את העולם, וגם את המציאות הכלכלית והפוליטית בישראל, לטובת מי שמחזיק בהרבה ממנו ■ זה ממש לא חארטה: המיליארדרים הם אלה ששולטים בישראל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים62
אילוסטרציה קוביות
איתן אבריאל

מי שולט במדינת ישראל? אם השאלה הזו תעלה בשיעור אזרחות בבית ספר תיכון, התלמידים ימהרו להרים יד, לא ימתינו לאישור המורה, ויצעקו: "ביבי נתניהו!". אם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תקיים סקר עבור אותה שאלה, התשובה תהיה כנראה זהה: נתניהו.

אפשר להבין את הקונסנזוס הזה. נתניהו הוא ראש הממשלה המכהן במדינה בעלת משטר פרלמנטרי שבו לראש הממשלה יש כוח רב. נתניהו משמש ראש ממשלה מזה 11 שנים ברציפות, ו־14 שנים במצטבר – יותר מכל ראש ממשלה אחר לפניו, לרבות דוד בן־גוריון. העם התרגל אליו ולמאמציו האינסופיים להישאר בשלטון.

>> איזה משבר? 121 מיליארדרים בישראל - צפו בדירוג המלא

מזה שנים הציבור רואה כיצד נתניהו משיג כמעט את כל מה שהוא רוצה. אף שלא זכה ברוב בבחירות האחרונות, הוא בכל זאת נותר ראש הממשלה, ורבים מעריכים שהוא לא יקיים את הסכם הרוטציה עם בני גנץ, יוביל את הכנסת לבחירות נוספות – וגם ינצח בהן. ממש לאחרונה הראה נתניהו שוב כיצד הוא מכתיב למדינה את רצונותיו, החל בניהול אישי של משבר הקורונה, דרך קידום החלטה על סיפוח שטחים ביהודה ושומרון, וכלה בדרישה לקבלת פטור אישי ממסים על הטבות שקיבל בהיקף של מאות אלפי שקלים.

צמרת מועדון המיליארדרים

אבל האם נתניהו הוא באמת זה שולט בישראל? אנחנו מציעים תשובה אחרת לשאלה זו: נתניהו מושפע מאוד ולעתים נשלט על ידי קבוצה קטנה של אנשים, שהמכנה המשותף שלהם הוא היותם מיליארדרים. במילים אחרות: מיליארדרים הם אלה ששולטים באמת בישראל, בשותפות ותיאום עם הדרג הנבחר.

בימים רגילים לא קל להוכיח תזה כזו, כי עסקות והבנות בין ראשי ממשלות למיליארדרים נעשות בחדרים סגורים, ללא תיעוד, והציבור אינו מודע להן. ניתן אמנם לזהות את ההשפעות של העסקות הללו, דרך ההתעשרות המהירה של בעלי הון או באמצעות הנתונים על עלייה ביוקר המחיה ואי השוויון, אבל הציבור אינו חשוף לתיאומים בין הפוליטיקאים לטייקונים. הוא לא מזהה את כוחם של המיליארדרים ואת השפעתם על השלטון, על החוקים ועל משטר המס, ודרכם על דמות של החברה והכלכלה שבהן הוא חי.

ישנן מדינות שבהן השיטה חשופה. כולם יודעים שוולדימיר פוטין שולט ברוסיה יחד עם אוליגרכים. בשנים האחרונות רבים בישראל למדו שבארצות הברית תאגידים ומיליארדרים קונים פוליטיקאים בצורה חוקית באמצעות מנגנוני תרומות, ושהפוליטיקאים, השרים והפקידים הבכירים בעצמם הם לעתים קרובות מיליונרים. אלא שבישראל היה קשה לזהות כיצד מייצרים את הנקניקיות הפוליטיות־כלכליות, ומי בדיוק יושב במועצת המנהלים של מפעל הייצור הזה – עד לאחרונה.

כולם יודעים שפוטין שולט ברוסיה יחד עם אוליגרכים, ושבארצות הברית תאגידים ומיליארדרים קונים פוליטיקאים. בישראל היה קשה לזהות כיצד מייצרים את הנקניקיות הפוליטיות והכלכליות האלה - עד לאחרונה

נשיא רוסיה פוטין והאוליגרך ויקטור וקסלברג, המדורג במקום השישי ברשימת עשירי ישראלצילום: Sergei Ilnitsky / POOL / AP

מתוך רמזים עקיפים, כמו יומני פגישות של טייקונים ופוליטיקאים שנחשפו במקרה, למדנו שבעלי הון נהנים מדלת פתוחה אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדיוק כמו אצל קודמיו, אהוד אולמרט, אריאל שרון, אהוד ברק ושמעון פרס. כך למשל, ביומנו של נוחי דנקנר, שנחשף בעת החקירה נגדו בפרשת "הנפקת החברים", נמצא שהוא ביקר בביתו של נתניהו ערב ההחלטה על חוק הריכוזיות, שהשפיע מאוד על נכסיו. ביומן אחר גילינו שנתניהו פגש את יצחק תשובה ערב ההחלטה על מתווה הגז. בסיום דיוני ועדת ששינסקי, שהביאה להעלאת שיעור התמלוגים למדינה על הפקת הגז, גילינו שנתניהו ביקש לבטל את המלצותיה ברגע האחרון, ורק התערבות יוצאת דופן של נגיד בנק ישראל אז, סטנלי פישר, מנעה זאת.

אבל את החשיפות הגדולות באמת על שיטת השלטון בישראל ועל תפקידם של המיליארדרים בו, למדנו ממקור אחר: שלושת תיקי נתניהו הידועים כתיק 1000, תיק 2000 ותיק 4,000.

חברים עם הטבות

שלושת התיקים הללו הם כיום הגורם המשפיע ביותר על השלטון בישראל, ועל דמותה של המדינה בכלל. משפטו של נתניהו מכתיב את המהלכים שהוא מבצע במטרה שלא להגיע למתן גזר דין, והוא מכתיב את מאמציו להחליש את מוסדות השלטון – המשטרה, מערכת המשפט, מערכת הביקורת, השירות הציבורי והכנסת. אלא שמעבר למשפט עצמו, החקירות וההקלטות חשפו את ההשפעה של מיליארדרים על השלטון בישראל – ואת הדרך שבה הם מכתיבים לפוליטיקאים את החוקים, את התקנות ואת דמותה של המדינה.

דוגמה אחת נמצאת בתיק 1000, שבו נחשפו יחסי התן־וקח בין נתניהו לבין המיליארדר ארנון מילצ'ן. אותו מילצ'ן נהג זה עשרות שנים להתחבר לצורך עסקיו לשלטון ולראשי ממשלות, לרבות פרס, אולמרט ואחרים, וכך הוא עשה גם עם נתניהו. באמצעות כספו ובעזרת הילה של טייקון הוליוודי, הפך מילצ'ן את עצמו ל"חבר" של משפחת נתניהו, והזרים לה – לדרישת המשפחה – מתנות בדמות סיגרים, שמפניה ותכשיטים. בתמורה דרש מנתניהו השפעה על חוקי המדינה.

במקרה אחד ביקש מילצ'ן מנתניהו לפעול להארכת הפטור ממס ומדיווח למס לתושבים חוזרים בעשר שנים, תקנה שהוא עצמו יזם וקידם שנים קודם לכן, בעת כהונתו של אהוד אולמרט. עבור מילצ'ן, הפטור הזה היה שווה מאות מיליוני שקלים, ונתניהו ניסה לקדם את התוכנית באמצעות פנייה לשר האוצר אז, יאיר לפיד. אם הפטור היה מוארך כפי שמילצ'ן ביקש, היו נגרמים לקופת המדינה הפסדים של מיליארדי שקלים.

מילצ'ן ונתניהו
נתניהו וארנון מילצ'ן ב–2005. חבר של כולםצילום: David Silverman/Getty Image/ דייוויד סילברמן / גטי אימג'ס

זה לא החוק היחיד שמילצ'ן ביקש לחוקק באמצעות חברו נתניהו. על פי כתב האישום, מילצ'ן פעל לקדם מיזוג של שני ערוצי הטלוויזיה, רשת וקשת, ביקש את עזרת נתניהו במכירת חלקו בערוץ 10, וביקש ממנו גם לקדם אזור סחר חופשי בגבול עם ירדן, שבו יהיה מילצ'ן שותף יחד עם המיליארדר ההודי ראטן טאטא. מילצ'ן גם ביקש מנתניהו לפעול מול מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, כדי שזה יחדש את הוויזה האמריקאית שלו.

דווקא הסיפור האחרון מלמד יותר ממקרים אחרים על מערכת היחסים ביניהם. על פי מסמכי החקירה, מילצ'ן הגיע בשעת ערב לביתו של נתניהו, דרש ממנו להתקשר למזכיר המדינה ולסדר את עניין הוויזה – ונתניהו נענה לדרישתו. מי בסיפור הזה עובד אצל מי? לכל הפחות, תיק 1000 מבהיר שיש מיליארדרים שמכתיבים לראש הממשלה נתניהו מה לעשות, ולעתים אפילו מתי לעשות את זה.

על פי מסמכי החקירה בתיק 1000, מילצ'ן הגיע לביתו של נתניהו, ודרש ממנו להתקשר למזכיר המדינה האמריקאי ולסדר את עניין הוויזה שלו - ונתניהו נענה לדרישתו. מי בסיפור הזה עובד אצל מי?

כך גם בתיק 2000, המבוסס על תמלילי השיחות בין נתניהו לבין ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה והעורך הראשי של קבוצת "ידיעות אחרונות". בשיחות הללו נשמע מוזס כשהוא מציע לנתניהו עסקת שוחד: הוא יספק לנתניהו עיתונות חיובית – או במילים שלהם, "יסובב את הספינה" – ואילו נתניהו יעביר חוק שתוצאתו תהיה הקטנת התפוצה של העיתון "ישראל היום", המתחרה ב"ידיעות". שוב הטייקון מבקש חקיקה, שתיטיב מאוד עם חשבון הבנק שלו.

על פי כתב האישום, נתניהו פעל כדי לקדם את העסקה אך לא השלים אותה, ולכן הוא נאשם במרמה והפרת אמונים, בעוד מוזס מואשם בשוחד. אלא שמעבר לסיפור הפלילי, ההקלטות והחקירה חושפות עוד סיפור המעיד על ההשפעה של בעלי הון על נתניהו. גם במערכת היחסים הזו לא ברור מי השולט ומי הנשלט. מוזס, בכמה פגישות, כועס על נתניהו שלא קידם, לטעמו, את הבנותיהם. לעתים הוא אפילו גוער בו, ולחלופין – מאיים עליו. נתניהו, מצדו, מבהיר שיצא ל"מסע חיים" לחיסולו של מוזס, ואילו למשטרה הוא אמר שהוא חשש שמוזס יגרום לילדיו להתאבד. לכל אורך החקירה הוא תיאר את מוזס כאדם כוחני, דמון של ממש, השולט במדינה ובפוליטיקה הישראלית. אילו אינן שיחות של ראש ממשלה חזק מול אחד האזרחים, אלא משא ומתן בין ראשי כנופיות פשע, שבו כל צד יודע שהכל מותר.

הון–עיתון–ז'יטון

אולם לא היה זה רק מוזס שעשה עסקות עם נתניהו. בתיק 2000 מככב עוד טייקון, עשיר מהשניים הקודמים: שלדון אדלסון, בעל בתי קזינו והבעלים של "ישראל היום". בעת כתיבת שורות אלה, אף שבתי הקזינו נפגעו קשות מסגר הקורונה, מדורג אדלסון במקום ה־35 ברשימת עשירי העולם, עם הון של 27 מיליארד דולר. בתיק 2000, אדלסון הוא דווקא מכשול: בהקלטות נשמע נתניהו מדווח למוזס ש"הג'ינג'י", כפי שהוא מכנה את אדלסון, לא בהכרח יפעל על פי בקשתו. ואכן, העדויות שגבתה המשטרה מאלדסון ומאשתו מרים הציגו מערכות יחסים מורכבות, לעתים יצריות, שבהן לא ברור מיהם האנשים החזקים: שרה ובנימין נתניהו – או שלדון ומרים אדלסון.

אדלסון מספר שהוא נדהם מההחלטה של נתניהו לפזר את הכנסת וללכת לבחירות כדי שהחוק להגבלת "ישראל היום" לא יחוקק, ושמשפחת נתניהו ניסתה לנהל את העיתון שלו: "שרה רצתה שמארי (רעייתו של אדלסון, מרים, א"א) תפטר את עמוס (רגב, אז עורך 'ישראל היום', א"א). היא זרקה הערות מאוד לא יפות על זה שאולי למארי יש רומן עם עמוס, ושהיא לא רוצה לפטר אותו בגלל זה. אני זוכר מאוד במדויק את הערב הזה. התכוונתי לקום וללכת. אתה יודע, לרמוז שאשתי מנהלת רומן עם גבר אחר...", כך אמר אדלסון לחוקרי המשטרה.

בחלק אחר בעדות, אומר אדלסון: "אם ביבי היה מתקשר אלי מחר ואומר לי 'קיבלתי את האו.קיי', הייתי אומר לו 'לך תזדיין ביבי... לא נוני מוזס... יכול לגרום לי להוריד את מספר העותקים...". בפועל, הזוג אדלסון תמיד היו אלה שהחליטו מה לעשות בעיתון, גם אם הקו המערכתי שלו תומך בנתניהו. בעדותה, אמרה מרים אדלסון: "פעם אחת אני זוכרת שאמרתי לעמוס (רגב), 'יאללה עמוס, תשים איזה תמונה שלה (של שרה), שהיא תרד ממנו כבר'. היא מבלבלת לו את המוח".

ברקע התיקים הללו, יש עוד מיליארדרים שבוחשים בפוליטיקה הישראלית ומנהלים מערכות יחסים עם נתניהו. אחד מהם הוא לן בלווטניק, איש עסקים רוסי־אמריקאי שהתעשר מעסקי נפט ברוסיה. בלווטניק מדורג מעל אדלסון ברשימת עשירי העולם, במקום ה־28, עם כ־32 מיליארד דולר. בישראל הוא מחזיק בחברת כלל תעשיות, קבוצה שכוללת את מונופול המלט נשר, ובערוץ 10 שנהפך לאחרונה ל"רשת 13", בעקבות המיזוג בין הערוצים. מחשיפה של תחקירן "הארץ" גידי וייץ בחודש שעבר, עלה עד כמה הקשר בין השניים קרוב. וייץ חשף שנתניהו הוא זה שפנה לבלווטניק כדי שירכוש את ערוץ 10, כשמטרתו לעצור את הביקורת של חברת החדשות נגדו.

לחוקרים שגבו את עדותו אמר בלווטניק שהוא מכיר את ראש הממשלה כבר שנים, ונהג להיפגש עמו בביקוריו בישראל. "הוא תמיד התלונן לגבי התקשורת... על השמאלנים, שהם לא טובים למדינה, ושהם אנטי־ישראלים ואנטי־עסקים, ושערוץ 10 באופן ספציפי הוא אנטי־ישראלי ואנטי־עסקים. הוא כל הזמן התלונן על 'ידיעות אחרונות', והיתה פעם אחת, אולי, אחרי שקניתי את ערוץ 10, שבה הוא אמר ש'ידיעות אחרונות יכול להיות זמין'. אמרתי 'באמת? זה מעניין. כמה?'. הוא אמר '500 מיליון'. אמרתי לו 'אתה משוגע?'".

מרגע שבלווטניק רכש את ערוץ 10, כך מסר איל ההון למשטרה, הפגישות בינו ובין נתניהו "היו בתדירות קצת יותר גבוהה", וכשנשאל אם נתניהו ביקש ממנו להשפיע על הסיקור של הערוץ, השיב: "הוא אמר, אתה יודע, 'תעשה משהו'". האם בלווטניק מילא את בקשת ראש הממשלה? לא ברור, אבל באחד המקרים התקשר אליו ראש הממשלה ובפיו תלונה ממוקדת על סדרת כתבות של הכתב הכלכלי של הערוץ, מתן חודורוב, שעסקה במתווה הגז ומתחה ביקורת על המונופול שיצר נתניהו לטובת איל ההון יצחק תשובה וחברת נובל אנרג'י. "הוא אמר לי 'הם לא יודעים על מה הם מדברים'", שחזר בלווטניק את השיחה. "אז אני אמרתי לו 'אני באמת לא יודע, אני לא מבין עברית'. אבל ביקשתי ממנו, וזו הפעם היחידה, לשלוח אלי את הבעיה עם כתוביות באנגלית. והוא צודק. זו באמת דעתי. אני יודע משהו לגבי עסקים ולגבי נפט וגז. זה היה לגמרי לא הוגן ולא מקצועי, והוצג בצורה לא ראויה. למעשה זה מזכיר לי חלק מהתוכניות הרוסיות... ראש הממשלה צדק".

באותה עדות נודע גם כי אחד החלומות של נתניהו הוא שיהיה בישראל ערוץ טלוויזיה ימני על פי הדגם של "פוקס ניוז" האמריקאי, והוא ניסה לשכנע את בלווטניק להגשים את החלום. "הוא דיבר קצת... שהמדינה צריכה ערוץ שהוא כמו פוקס, שהוא יותר למרכז וימינה", אמר בלווטניק, והוסיף שנתניהו אמר לו ש"אתה יכול לעשות הרבה כסף אם תעשה את זה...אמרתי אולי זה רעיון טוב, אבל זה נראה כמו שוק קטן, ואני באופן אישי לא מקצוען בתחום הזה. אז אמרתי, אם ישנה קבוצה שעושה את זה, אני אשקול".

כך עושים כולם

איזו תמונה שעולה ממערכות היחסים הללו של ראש הממשלה עם מיליארדרים? עכשיו כבר ברור יותר: המיליארדרים משפיעים על השלטון, הם משפיעים על ראש הממשלה שלפעמים ממש 'עובד' עבורם, והם דורשים ממנו ולעתים מקבלים חוקים ותקנות שמיטיבים עם הונם.

זו אינה תופעה חדשה והיא לא מיוחדת לנתניהו. הקשר בין השלטון לבעלי הון התקיים עוד משנות המדינה הראשונות, עם טייקונים כמו שאול אייזנברג שקיבל פטור ממס ל־20 שנה. רבים מהמיליארדרים, לדורותיהם, נבנו על קשרים עם השלטון או נהנו מהם, ובשני העשורים האחרונים, לכל ראשי הממשלות היו מיליארדרים שמקורבים להם. טייקונים שהיו מקורבים למפלגת העבודה השפיעו על שמעון פרס; אחרים, למשל בעל בתי הקזינו האוסטרי מרטין שלאף, השפיעו על אריאל שרון, אביגדור ליברמן ואריה דרעי; ואילו בעשור האחרון היו אלה נוחי דנקנר, יצחק תשובה, שאול אלוביץ', נוני מוזס, שלדון אדלסון, לן בלווטניק, ארנון מילצ'ן ואחרים – שכל אחד מהם השפיע או משפיע על בנימין נתניהו בדרכו שלו, מי יותר ומי פחות.

מרטין שלאף (משמאל) עם ליברמן בתל אביב, ב-2015
מרטין שלאף בתל אביב. היה מקורב לשרון, ומקורב כיום לליברמן ולדרעי צילום: אילן אסייג

מבט על רשימת המיליארדרים הישראלית, גם בגיליון זה וגם באלה של השנים הקודמות, מוכיח: המיליארדרים אינם כמו כולם. הם אפילו לא כמו מיליונרים, שגם הם נהנים מרמת חיים גבוהה, תכנוני מס יעילים ויכולת לחתוך תורים מול השלטונות והשירות הציבורי באמצעות תרומה או מוניטין. הסיפור של המיליארדר טדי שגיא, שקיבל אישור מסגן מנכ"ל משרד הבריאות איתמר גרוטו להיכנס לישראל ללא בידוד, ולהגיע למסיבה אף שהצהיר על "אירוע משפחתי", אינה מקרה של יחס מיוחד למיליארדרים. "סתם" מיליונרים או ידוענים מקבלים גם הם הקלות וקיצורי תורים.

לעומת מיליונרים, המיליארדרים שונים מסיבה אחת פשוטה: הם לא משחקים לפי חוקים של כל האחרים – הם קובעים את החוקים של עצמם. איך? הסיפורים סביב תיקי נתניהו והשליטה של מיליארדרים בתקשורת, חושפים את השיטה שלהם: באמצעות שוחד פוליטי, בסיוע שליטה בתקשורת, ותוך השפעה על מערכות נוספות שמכתיבות את הנרטיבים הציבוריים – מה שהציבור חושב ומאמין. את השוחד הפוליטי כולם מבינים: כסף לפוליטיקאי תמורת שווה־כסף למיליארדר, ותמיד על חשבון הקופה הציבורית. אולם הגיע הזמן שהציבור יפנים גם את ההשפעה של מיליארדרים על חוקי המדינה וכללי המשחק בה באמצעות כלי התקשורת שבבעלותם.

בראיון למגזין זה רק לפני שלושה חודשים, סיפק הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי דוגמה אחת של השפעת המיליארדרים: "כשיש לך עיתונים שנמצאים בבעלות של מיליארדרים, לא יתקיים דיון ציבורי בנושא מס על מיליארדרים". זו סיבה מרכזית, למשל, לשאלה מדוע אין בישראל - למרות המצב הכלכלי הקשה - דיון ציבורי על מסי ירושה ומסי רכוש (ראו מסגרת). בדרך דומה, מיליארדרים גם משפיעים על אקדמאים ועל הפרסומים שלהם באמצעות תרומות ומענקי מחקר, ודרכם על תפיסות העולם של הציבור. הם קונים אהדה ציבורית דרך תרומות שלעתים קרובות נמשכות מחברות ציבוריות, והם חלק מרכזי בליבה של האליטה העסקית־שלטונית.

התיקים של נתניהו מספקים שלל דוגמאות נוספות. כשכלי תקשורת נמצא בידי מיליארדר שהוא ידיד של ראש הממשלה, לא תמיד יהיו בו כתבות על מתווה הגז. כשכלי תקשורת נמצאים בידי "חבר" שמחזיק בבזק, לא יהיו רפורמות בשוק הטלפוניה. כשמיליארדר מספק לנתניהו סיגרים ושמפניה, הפטור ממס למיליארדים עשוי להתארך. כשראש הממשלה מנהל משאים ומתנים עם בעל העיתון הנפוץ במדינה לפני כל סיבוב בחירות, לא תהיה בישראל עיתונות שמספקת לציבור תמונת מציאות אובייקטיבית ומאוזנת. המיליארדרים הם שקובעים את החוקים, והם עושים את זה באמצעות כסף, ובאמצעות כלי התקשורת שבהם הם שולטים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker