להתראות רוטשילד, שלום רכבת

כמו תל אביבי שמתבגר ומתברגן, גם מתחמי העבודה המשותפים נודדים החוצה מלב העיר ■ ביתם החדש באזורי התעסוקה שמעברם השני של נתיבי איילון אולי לא אופנתי כמו משרד בשדרות רוטשילד, אבל לפחות קל יותר להגיע לעבודה בבוקר

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
מתחם פתאל Rooms בתל אביבצילום: איתי בנית
גילי מלניצקי

תל אביב היא העיר המובילה במספר חללי העבודה המשותפים בישראל, ומכאן שהיא מכתיבה גם את המגמה ששינתה את התחום בשנתיים האחרונות, ומסייעת לתדלוק הביקושים: כניסתן של חברות גדולות לפעילות בענף. אם בשנותיו הראשונות היה שוק חללי העבודה המשותפים מזוהה עם עובדים צעירים בני דור ה־Y, שמגיעים לעבודה רכובים על קורקינט או אופניים חשמליים, הרי שכיום הוא קורץ גם לחברות בינוניות, גדולות ומבוססות שמחפשות גמישות והתקשרויות בהסכמי שכירות קצרי טווח; לחברות שמעוניינות לקצץ את ההוצאות על תפעול וניהול הנדל"ן; ולאלה השואפות לשפר את איכות השירותים שהן מעניקות לעובדיהן ולאמץ דימוי צעיר וגמיש. ההשלכות על אופיים של החללים המשותפים ברורות: הרוח השיתופית והקהילתיות ששבו את לבם של הסטארטאפיסטים הצעירים והפרילנסרים השאפתניים, יתפסו מעתה מקום משני לאינטרסים תאגידיים מוכרים כמו דאגה לשורת הרווח, חיסכון כלכלי והענקת תנאים מטיבים לעובדים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker