קחו נשימה עמוקה

יש מה לעשות כדי לצמצם את רמות זיהום האוויר השוררות אצלנו, ובעבר היתה ישראל בין המדינות המתקדמות בעולם בתחום זה. כיום, המדינה אפילו לא טורחת למדוד את מקור הזיהום הגדול ביותר

מירב מורן
מירב מורן
צילום: תומר אפלבאום
מירב מורן

אפילו אם ישראל תעתיק את מעט מפעלי הייצור שעדיין פעילים בתחומה למזרח הרחוק או לאפריקה, וגם אם משק האנרגיה הלאומי יתבסס על תחנות רוח ותאים פוטו־וולטאיים שמפיקים אנרגיה מקרני השמש, וכל תושבי המדינה יתחילו ללכת ברגל ולרכוב באופניים בתוך השכונות, ולעבור ביניהן ובין הערים באוטובוסים חשמליים ורכבת הטסה על מסילה בכוח מגנטי – גם אז האוויר כאן לא יהיה דומה לזה שנושמים תושבי הולנד או שווייץ. הסיבה היא שבשכונה הים־תיכונית שלנו קיים זיהום טבעי. האקלים אמנם נוח להפליא, והשמש שזורחת רוב השנה מעוררת קנאה בתושבי מדינות המערב הגשומות והאפרוריות, אך החבילה האזורית כוללת גם סמיכות לשטחי מדבר פתוחים, שבגללם יש באוויר הארצישראלי הרבה ממה שמכונה בשפה המקצועית "חלקיקים נשימים של אבק מדברי", ובלשון יומיומית יותר מכונה חול ואבק. הזיהום הטבעי הזה שכיח יותר בדרום הארץ, שם הוא מתקרב מאוד לרף המוגדר כמסוכן לבריאות על ידי ארגוני הבריאות הבינלאומיים, אם כי יש לזכור שארגונים אלה נשלטים על ידי מדינות המערב, ומבצעים בדיקות על פי תקנים אירופיים. כאמור, בשכונה שלהם התופעה הזו נדירה. ותקנים, מתברר, מתקננים לפני תנאים קיימים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker