ההחמצה הגדולה

גורל הנשיאות של ברק אובמה הוכרע עוד בטרם נכנס לבית הלבן, עם קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס. הסופר ריד האנדט משחזר את הטעויות הקריטיות בטיפול במשבר הפיננסי, ומעניק המלצות לנשיא הבא

ברק אובמה

כמעט בכל מדינה דמוקרטית המשחק הפוליטי מציג פוליטיקאים שמציעים לבוחרים מדיניות שונה, לעתים הפוכה. בארצות הברית מציג הנשיא דונלד טראמפ קפיטליזם קיצוני, שליטה ושחיתות של בעלי הון ותאגידים, מאבק בין שבטים ושלטון אוטוריטרי, בעוד ברני סנדרס ואליזבת וורן מציעים העברת הון ובעיקר כוח מעשירים למעמד הביניים (וורן) ולפועלים (סנדרס). בישראל, בנימין נתניהו מציע העתק של דונלד טראמפ, בעוד בני גנץ מגלם את ההבטחה לשמור על הסטטוס קוו, ולקדם נרטיב מפייס ושלטון נקי משחיתות. אבל כיצד ניתן לדעת האם הם יקיימו את ההבטחות שלהם כשיגיעו לשלטון?

כדי להבין את הקשיים, האמיתיים והמדומים, בדרך לקיום הבטחות של פוליטיקאים, מעניין לבחון את המקרה הבולט ביותר של השנים האחרונות – זה של הנשיא ברק אובמה. הוא זכה בניצחון מזהיר והגיע לבית הלבן כשהוא נישא על גלי התלהבות ואופטימיות, הבטחה לשינוי היסטורי, כשלצדו קונגרס וסנאט עם רוב דמוקרטי. הוא יכול היה לעשות כמעט הכל – אבל אחרי שמונה שנים התברר שהוא לא שינה כמעט דבר, איכזב רבים, ולמעשה גם הכין את השטח לבחירה של דונלד טראמפ. איך זה קרה, וכיצד יכולים המועמדים הדמוקרטים לנשיאות לוודא שזה לא יקרה גם להם?

נפגשנו בוושינגטון לשיחה עם ריד האנדט, עורך דין להגבלים עסקיים שהיה הרגולטור של שוק התקשורת בעת נשיאותו של ביל קלינטון, ולאחר מכן שימש יועץ קרוב לאובמה. כיום האנדט הוא דירקטור בחברת אינטל ויו"ר של תנועה הנאבקת במשבר האקלים. על התקופה לצדו של אובמה, הוא כתב ספר ששמו מדבר בעד עצמו: A Crisis Wasted: Barack Obama's Defining Decisions ("המשבר שהוחמץ: ההחלטות המכריעות של ברק אובמה").

ריד האנדטצילום: BRIAN K. DIGGS / ASSOCIATED PRES

ריד האנדט: "הייעוץ שאובמה קיבל היה שגוי. אמרו לו שיש גבול לכמה כסף הוא יכול להוציא, וזה היה שגוי. אמרו לו שההתאוששות תהיה מהירה ובצורת V - וזה היה שגוי. אמרו לו שאם יחלץ הוא את הבנקים הם ירימו את הכלכלה במהירות, וזה היה שגוי. אמרו לו שמשבר המשכנתאות חמור אבל רק 3 מיליון אנשים יאבדו את הבתים שלהם, וזה היה 10 מיליון"

ריד האנדט, מה ההסבר להחמצה של אובמה, שהיא אולי הגדולה בעת החדשה?

"יש ציטוט מפורסם של ההיסטוריון פרדריק מייטלנד, שאמר שהדברים שכיום הם עבר – היו פעם העתיד. עם האקסיומה הזו צריך לחזור ל־15 בספטמבר 2008 – שבעה שבועות לפני הבחירות שבהן ניצח אובמה".

זה היום שבו קרס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס.

"נכון, ואני חושב שיהיה נכון לומר ששר האוצר של ממשל בוש, הנרי פולסון, אפשר בכוונה לליהמן לקרוס. נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק, טימותי גייתנר, ידע שזו תהיה קטסטרופה, ויו"ר הפדרל ריזרב, בן ברננקי, החליט לתת לפולסון להוביל. בדקתי, וזה מה שהם אמרו. למה פולסון עשה את זה? מדוע הוא נתן לליהמן לקרוס כאשר ידע, ששה חודשים קודם לכן, שזה יוביל לאסון? ובכן, אם תיקח את העדויות שלו, התשובה היא שהוא רצה להטיל את האחריות למימון מחדש של וול סטריט על הזנב של החמור הדמוקרטי. אתה יכול לשאול למה שהוא ייקח את הסיכון הזה לאור הסכנות לכלכלה הגלובלית, רק כדי להטיל אחריות על הדמוקרטים, אבל אז תהיה תמים. זה מה שהוא רצה לעשות".

צילום: AP

"גייתנר רצה לשים מעצור על כל דבר. למה? אולי כי הוא היה שבוי במה שהוא הכיר – הוא ידע עד כמה המערכת הפיננסית שבירה ועדינה – ובזה הוא טיפל. גייתנר רצה לחלץ את הבנקים, זה מה שהוא עשה והוא גאה בזה גם כיום"

איך אפשר להצדיק דבר כזה?

"יש לפולסון מיליון דרכים להסביר את ההחלטה, אבל אלה תירוצים. הוא רצה להפיל את זה על הדמוקרטים. כך הוא אפשר למשבר לפרוץ במגזר הפיננסי, במקום לעשות משהו מבעוד מועד. ואם הוא טעה במשהו, זה רק בהערכת העוצמה של המשבר. קרה בדיוק מה שהוא רצה שיקרה – והאחריות עברה ל"מר אחריות", ברק אובמה, כי הדבר האחד שאובמה היה צריך לעשות כדי להיבחר, על פי התפישה שלו, היה להוכיח שהוא אדם אחראי ורציני. בתוך שבוע – ואחרי שג'ון מקיין הוביל בסקרים – אובמה פתח פער של 10%, כי הוא לקח את האחריות".

באיזה אופן?

"בכמה דרכים. חלקן פשוט בטלפון, אבל גם בפגישה המפורסמת בבית הלבן, כאשר הנשיא בוש החל את הפגישה עם שני המתמודדים בהצהרה הנשיאותית הבאה: 'חבר'ה, אם לא תעשו משהו, הסאקר הזה (This sucker) הולך לרדת'.

"אני מכיר את בוש מימי הקולג', ואני יודע שזה ההסבר הכי עמוק שניתן היה לקבל ממנו, אבל אף אחד לא ידע למה הוא מתכוון. הוא מדבר על הכלכלה? על וול סטריט? על מה הוא מדבר? זה לא משנה, כי הוא לא היה שם כדי להציע פתרונות. זו היתה פגישה ראשונה מסוגה בהיסטוריה של הבחירות לנשיאות באמריקה – פגישה של שני המועמדים עם הנשיא המכהן בבית הלבן, בפרטיות.

"פולסון יצא מהפגישה, כרע על הברכיים בפני יושבת ראש בית הנבחרים, נציגת הדמוקרטים, ננסי פלוסי, והתחנן בפניה לקבל את החוק שהוא רצה. 'לא ידעתי שאתה קתולי', היא אמרה לו. אולי זה מצחיק, אבל פולסון גרם לה לחייב את אובמה לקחת אחריות. אחריות למה, בדיוק? אחריות לחקיקה הכי לא פופולרית בהיסטוריה של ארצות הברית".

לא הגזמת?

"יש האומרים שהחקיקה שאוסרת על שתיית אלכוהול היתה עוד פחות פופולרית, אבל צריך לזכור שהיא בכל זאת היתה פופולרית במדינות הבפטיסטיות. החקיקה לחילוץ הבנקים היתה לא־פופולרית בכל מקום. אף אחד לא אהב אותה – אפילו מי שהצביע בעדה. וכך קרה שהמשבר הפיננסי האפיל על כל התוכניות והדברים שהיועץ של אובמה, אוסטן גולסבי, רצה לעשות.

"התוכנית המקורית של גולסבי, שכונתה 'ארבעת היסודות של הרפורמה המבנית', מזכירה את הרעיונות של וורן כיום: רפורמות במערכת הבריאות, במגזר הפיננסי, בחינוך ובאנרגיה. אלא שאחרי ה־15 בספטמבר 2008, אף אחד מהדברים הללו אפילו לא היה על השולחן. מה שהיה על השולחן היו פולסון והשווקים הפיננסים, וכולם התקשרו לאובמה להגיד לו עד כמה המצב איום ונורא; שהם מעולם לא ראו דבר כזה; ושהוא חייב לנצח בבחירות ולטפל בזה. ואז הוא נבחר, ועוד לפני שהוא נכנס לתפקיד, האנשים החכמים ביותר בעולם כבר אמרו לאובמה שזה המשבר הכי חמור מאז ומעולם. הם אמרו לו שצריך לתת לפולסון 700 מיליארד דולר כדי להציל את הבנקים, ושאי אפשר להעניש אף בנקאי כי אם הם יעזבו, דברים גרועים יותר עלולים להתרחש".

היועץ הכלכלי הבכיר של אובמה, אוסטן גולסבי. התוכניות אופסנוצילום: Bloomberg

אמרו לו לא לגעת בבנקאים כבר אז?

"אמרו לו את זה באופן מפורש. זה היה הדיל, לשמור על הבנקים והבנקאים. אבל זה היה רק החלק הראשון, הפיננסי. אחר כך המומחים אמרו לאובמה שצריך פי שלושה כסף כדי להחזיר את המפוטרים לעבודה, אבל אי אפשר להוציא את הכספים הללו כי אולי נצטרך עוד כסף עבור הבנקים. המילים הללו כתובות בנייר שגולסבי מסר לאובמה. היו יכולים לעשות הרבה דברים, אבל הכל היה צבוע עבור החילוץ של הבנקים".

כיום אנחנו יודעים שזה לא היה נכון.

"בוודאי. ראשית, זה לא הביא להתאוששות מהירה. עברו מאז כבר עשר שנים מבלי שהכלכלה שבה לצמוח כבעבר. ושנית, זה מה שיצר את היסודות לבואו של האיש הגרוע ביותר שיכול לרשת את אובמה. אנחנו יודעים שזה לא נכון כי היה בסין מצב דומה, וגם שם טיפלו בבנקים, אבל הסינים גם יישמו תוכנית השקעה בתשתיות שבחישוב היחסי של גודל הכלכלה, היתה גדולה פי שלושה מהתוכנית האמריקאית. כך סין קיבלה תעסוקה מלאה, והפכה למשקיעה המובילה בעולם – תפקיד שבו החזיקה ארצות הברית מ־1945 ועד 2008. זה דבר בעל השלכות גיאופוליטיות, שנבע ישירות מהמשבר ומהתגובה אליו".

בהינתן שאובמה היה מוקף בתורמים גדולים, באנשי פיננסים ובעלי ההון של המפלגה הדמוקרטית – מה הוא יכול היה לעשות אחרת?

"זו אכן שאלה חשובה. ראשית, כל המועמדים הדמוקרטים רוצים שאובמה יאהב אותם, אבל הם מציעים מדיניות שונה משלו. זו דרכם להבהיר שהם יעשו דברים אחרים ממה שהוא עשה, ושהם לומדים מההיסטוריה. אבל זה היה הייעוץ שאובמה קיבל – והייעוץ היה שגוי. אמרו לו שיש גבול לכמה כסף הוא יכול להוציא, וזה היה שגוי. אמרו לו שההתאוששות תהיה מהירה בצורת V – וזה היה שגוי. אמרו לו שאם הוא יחלץ את הבנקים הם ירימו את הכלכלה במהירות, וזה היה שגוי. אמרו לו שמשבר המשכנתאות חמור אבל רק 3 מיליון אנשים יאבדו את הבתים שלהם, וזה היה 10 מיליון. אמרו לו שהאבטלה לא תעבור את ה־9% ותהיה 7.5%, וזה לא היה נכון".

את זה אנחנו יודעים רק בדיעבד.

"כן, אבל את הבדיעבד הזה המומחים של אובמה היו יכולים לזהות כבר ב־10 בינואר 2009 בשעה 7:35 בבוקר. אז הם פרסמו את ההערכות שלהם עם נתון על אבטלה של 9%, אבל באותו יום "ניו יורק טיימס" כתב שעל פי נתוני התעסוקה המצב הרבה יותר קשה מכפי שהבית הלבן מתאר – כלומר הם ידעו שתוכנית העידוד הכלכלית לא היתה גדולה מספיק, והם פרסמו את הנייר בכל זאת".

למה?

"הם טעו. זה כמו שתלך לרופא והוא יסתכל על צילום הרנטגן שלך ויאמר שצריך להוציא לך כליה, ורופא אחר יאמר שהוא מחזיק את הצילום הפוך. אבל זה הייעוץ שהוא קיבל".

איך אובמה ייזכר בספרי ההיסטוריה?

"אני חושב שהוא ייזכר בזכות שלושה דברים. ראשית, הוא הנשיא השחור הראשון, והסיפור של הגזעים הוא ההיסטוריה של אמריקה. שנית הוא ייזכר כנשיא הכי ישר בהיסטוריה. אתה רואה עכשיו שיש שחיתות בכל מקום, ואצלו לא היה רמז לדבר כזה במשך שמונה שנים. הדבר השלישי הוא שיאמרו, בין השורות, שהתגובה שלו למשבר היתה כושלת, שהיא לא התעלתה לתעוזה של פרנקלין דלאנו רוזוולט".

אם נשאר רגע בתחום היושרה: זה לא מפריע לתדמית שלו שמיד אחרי שעזב את הבית הלבן הוא יצא לעשות סקי מים עם מיליארדים? למה הוא עשה את זה?

"אני באמת לא יודע. אולי הוא הרגיש שאחרי שמונה שנים קשות הוא יכול לעשות סקי. אבל במשך שמונה שנים לא היה שום סיפור מפוקפק. קלינטון לא היה כזה".

האם הוא לא היה יכול לסרב לייעוץ שקיבל?

"האנשים הכי חכמים, למשל פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ, שדייקו בניתוח שלהם, לא היו בחדר. לעומת זאת היו טימותי גייתנר, שרצה לשים מעצור על כל דבר. למה? אולי כי הוא היה שבוי במה שהוא הכיר – הוא ידע עד כמה המערכת הפיננסית שבירה ועדינה – ובזה הוא טיפל. גייתנר רצה לחלץ את הבנקים, זה מה שהוא עשה והוא גאה בזה גם כיום. הבעיה היא שזו לא מדיניות כלכלית של מדינה, אלא של רחוב. אמרו לאובמה שאם הוא יגדיל את הגירעון התקציבי מעבר לנקודה מסוימת, יהיה לו משבר נוסף – עשר השנים שבאו אחר כך מוכיחות שאלה היו שטויות מוחלטות".

כלומר, אובמה הקשיב לאנשים הלא נכונים.

"כלכלנים אינם טיפשים, וכלכלה היא כלי שימושי, אבל מגוחך לצפות שכלכלן ייתן הערכות מדויקות על אבטלה או צמיחה בעוד שנתיים־שלוש. אם אתה מנהיג, אתה צריך לדעת לומר: תודה על הייעוץ, אבל אני הולך להשקיע מאמצים בהשגת היעדים שהצבתי לעצמי". 

תגובות