יש גבול לכל דבר. גם לשכר המנהלים

כשחוקר המדיניות סאם פיציגטי תקוע בפקקים של וושינגטון הבירה וצופה בעשירים חולפים על פניו ב"נתיבי לקסוס" במקום לנסות לפתור את הפקקים לכולם, הוא מבין שמשהו בדמוקרטיה האמריקאית פגום מהיסוד. הפתרון, לדבריו, הוא לקבוע שכר מקסימום, בדיוק כמו שכר מינימום, ויש לו גם דרך פשוטה לגרום לתאגידים לעשות זאת מרצונם

נדן פלדמן
נדן פלדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נדן פלדמן
נדן פלדמן

לפני כשנתיים ערכו חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד סקר בקרב אמריקאים, שבו ביקשו מהם להעריך מהו לדעתם השכר המקסימלי שמנכ"ל חברה צריך לקבל, כאשר נתון ששכר העובדים הממוצע בה הוא 50 אלף דולר בשנה. התשובות שוקללו לממוצע של 882,054 דולר למנכ"ל בשנה – כלומר פחות או יותר פי 18 משכר העובד הממוצע. התשובה הזו מעידה שמשתתפי הסקר כנראה אינם יודעים איפה הם חיים. פער שכר של פי 20 בין המנכ"ל לעובד הממוצע היה מקובל בארצות הברית בשנות ה־50; באמריקה של 2019, שכר המנכ"ל גבוה פי 312 משכר העובד הממוצע. כן, פי 312. ובתאגידים גדולים שמעסיקים מיליוני עובדים, כמו מקדונלדס, וול מארט וגאפ, יש מנכ"לים שמשתכרים יותר מפי 1,000 משכר העובד הממוצע. בשיא מחזיקה מנכ"לית מאטל היוצאת, מרגו ג'ורג'יאדיס, שבשנה שעברה שלשלה לכיסה שכר של 31.3 מיליון דולר – פי 4,987 מהשכר הממוצע של עובד בחברה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker