יבוא מכוניות, מונופול גז, פינוי אשפה ביוקר - האחים אגמון שהתעשרו מחסימת תחרות

המודל של האחים אגמון תמיד נשאר עימנו: עסקים עתירי ממשקים עם הממשלה, תפירת הרגולציה לטובת היזמים, וחסימת תחרות

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גיל אגמוןצילום: עופר וקנין

בשנת 2020, עידן הפייסבוק והטוויטר, הביבי והאנטי־ביבי, הריאליטי, הימין, השמאל והלייקים, לא רבים הם העיתונאים הפעילים בישראל שיש להם עניין, ניסיון ורצון לחפור עשרות שנים בדו"חות כספיים ומסמכים של בתי משפט, ולקיים עשרות אלפי שעות שיחה עם מנהלי כספים ומנהלים במשק. אחד האחרונים שבהם הוא כתב TheMarker, יורם גביזון, שעוסק מאז 1992 בדיוק בתחום הזה: חפירה בדו"חות הכספיים של החברות החשובות והמעניינות ביותר במשק.

בחודשים האחרונים היה גביזון שקוע בדו"חות הכספיים של חברת דלק רכב, יבואנית מותגי הרכב מזדה, פורד וב.מ.וו, ושוחח עם שורה ארוכה של פעילים, אנשי עסקים ורגולטורים בשוק שהעיתונות מגלה בו עניין אפסי: זבל ואשפה. התחקיר המלא שלו פורסם ב־Markerweek – מוסף סוף השבוע של TheMarker.

התחקיר הראה כיצד הצליח גיל אגמון, מנכ"ל דלק רכב, להפוך את חברת ורידיס שרכש לפני כשלוש שנים – ושלה אחזקות בחברות לאיסוף אשפה, מטמנות, מתקנים לטיפול בפסולת ועוד – למכונת כסף. ברוח העיתונות של 2020, אאמל"ק (ארוך מדי, לא קראתם ולכן אקצר לכם) את ממצאי התחקיר: מדיניות הטיפול באשפה בישראל כושלת. בתחומים רבים החוקים, הרגולציה ואכיפתם משרתים שורה של מאכערים, קבלנים וגוזרי קופונים, בעוד ששיקולי איכות הסביבה מוזנחים. את המחיר משלמות קרקעות ואדמות ארץ ישראל, והעיריות שמשלמות מחירים מנופחים ומגלגלות את העלויות עלינו באמצעות הארנונות, ויוסיפו לשלם הדורות הבאים שיסבלו מהזיהום וההרס של הסביבה.

"כמו דבילים אנחנו מתחרים אחד בשני"
"כמו דבילים אנחנו מתחרים אחד בשני". גיל אגמון, "הארץ כלכלה", יולי 2002

הזבל שלנו שווה לו זהב: גיל אגמון מצא מדפסת כסף בערמות של פסולת

ורידיס, כך מראה גביזון, הצליחה ליהפך למונופול דה־פקטו בטיפול באשפה באזורים גיאוגרפיים רבים והרווח שלה הוא במידה רבה ההפסד של הציבור. אבל ורידיס היא לא מקרה מיוחד, היא חלק משיטה, וקשה לחשוב על משפחה שמדגימה זאת טוב יותר מאשר גיל אגמון ואחיו צבי אגמון – בעלי השליטה בקבוצת דלק רכב.

האחים אגמון נולדו לתוך אצולת ההון והשלטון הישראלית. אביהם, אברהם אגמון, היה מנכ"ל קבוצת דלק במשך 16 שנים, עוד בימים שבהם נשלטה על־ידי משפחת רקנאטי – תפקיד שאליו הגיע היישר משנים ארוכות בעסקנות פוליטית במפלגת העבודה ובתפקידים בממשלה. תפקידו האחרון במגזר הציבורי היה מנכ"ל משרד האוצר.

צבי אגמון
צבי אגמוןצילום: יורם רשף

ב־1998, כשנה לאחר הפרטת בנק הפועלים לידי תד אריסון, ביצע יצחק תשובה בסיוע הבנק השתלטות עוינת על דלק, וחטף אותה מידי הרקנאטים. היה זה מהלך שסימל את חילופי האליטות הכלכליות בישראל – מאלה שהיו מחוברות למפא"י ההיסטורית, לאלה שהתחברו לכוחות הפוליטיים החדשים. הדור הצעיר של משפחת אגמון התעשת מהר, והתחבר לדור החדש של הטייקונים: גיל אגמון, שהיה מנכ"ל החברה הבת של דלק שעסקה ביבוא רכב, קנה מידי תשובה את השליטה בחברה; אחיו צבי נהפך לאחד מעורכי הדין המובילים בישראל בתחום ההגבלים העסקיים – האיש שמסייע לטייקונים לבצע רכישות ומיזוגים שפעמים רבות מעוררים חשש לריכוזיות וכוח שוק מונופוליסטי.

לשיא הקריירה שלו הגיע צבי אגמון לפני כחמש שנים, כשסייע ליצחק תשובה לקבל מהמדינה פטור מוחלט מתחרות בעסקי הגז שלו באמצעות החלטת הממשלה הידועה בשם הקוד "מתווה הגז". המתווה העביר מיליארדי שקלים עודפים דרך חשבונות החשמל של הצרכן הישראלי לחברת חשמל, ומשם לקופה של דלק קידוחים והחברה האם שלה, קבוצת דלק.

יצחק תשובה
יצחק תשובהצילום: אמיל סלמן

העסקים של משפחת אגמון שגשגו תחת כל הממשלות בישראל, והתאפיינו תמיד במודל שהציג גביזון בתחקיר ורידיס, או במודל של מונופול הגז של יצחק תשובה. עסקי יבוא הרכב בישראל הם כבר 30 שנה מכונה להדפסת כסף, שכן הממשלה מסייעת ליבואנים הגדולים לחסום יבוא מקביל והפכה אותם לשותפים ולגובים הלא־רשמיים של חלק גדול מהמס בישראל, באמצעות מיסוי רכב גבוה שתורם בעקיפין לשיעורי הרווחיות החריגים שלהם ממכירת מכוניות וחלפים. וכמובן, היה זה תמיד בנק הפועלים שמימן למשפחה וללקוחותיה את ההשתלטויות על המונופולים והעסקים שקיבלו מהמדינה הגנה מפני תחרות.

כעת, תשובה עלול לאבד את השליטה בקבוצת דלק, כתוצאה מההימורים והמינופים החריגים שלקח בעסקיו. סיפור עלייתו ונפילתו ירכז לרגע את תשומת הלב של העיתונות בכישלונות של הרגולטורים והמשקיעים המוסדיים. אולם בעוד טייקונים באים והולכים, המודל של האחים אגמון תמיד נשאר עימנו: עסקים עתירי ממשקים עם הממשלה, תפירת הרגולציה לטובת היזמים וחסימת התחרות. בין אם זה ברכב, באנרגיה או בטיפול באשפה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker