מגזין TheMarker

19.7 מיליארד שקל לפח: ישראל מככבת ברשימת המדינות שזורקות מזון

איך זכינו בדירוג העגום הזה, ומה צריך לעשות כדי לאבד אותו? מיכל ביטרמן, מייסדת ומנכ"לית The Natural Step הישראלי, מציעה להתחיל בפחי האשפה של רשתות השיווק

נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
מוצרים שנמצאו בפחים של רשתות שיווק גדולות. מיסוי פסולת יצמצם את הכמותצילום: rbave

באחד מסרטוני הבחירות של בנימין נתניהו הוא נראה עושה קניות בסופרמרקט, בחברת ניר ברקת. ראש הממשלה קונה חלב, שמנת חמוצה, עגבניות, חלה ומיץ תפוזים. בקופה הוא מגלה שהחשבון הוא כ־104 שקל. "מחירי המזון בארץ יקרים מדי", הוא אומר ומבטיח שהרפורמה הראשונה שיוביל בתחום הכלכלי תהיה "הפחתה דרמטית במחירי המזון".

אם נתניהו וברקת, שהוא מייעד לתפקיד שר האוצר, באמת רוצים להוריד את מחירי המזון בישראל, כדאי שיעברו מהקופה של הסופרמרקט אל פחי האשפה שלו. בזבוז מזון ברשתות השיווק הוא אחד הגורמים המשמעותיים ליוקר המחיה. בנוסף, הבזבוז הזה גורם נזק הרסני לסביבה. דו"ח מ־2018 של עמותת לקט ישראל בשיתוף עם פירמת רואי החשבון והייעוץ BDO, מצא שבישראל מושלכות לפח 2.5 מיליון טונות של מזון בשנה, שהן כשליש מכל המזון בישראל. המשמעות היא בזבוז של 19.7 מיליארד שקל בשנה. בדו"ח של OECD מדורגת ישראל במקום השני בבזבוז מזון, שנייה רק לדרום קוריאה. אלא שמאז פרסום הדו"ח ב־2012, דרום קוריאה נקטה צעדים ששיפרו את מצבה, בעוד שכאן לא נעשה דבר.

ידוע שברחבי העולם יש מספיק אוכל כדי להאכיל את כל האנושות, זו רק החלוקה הלא שוויונית והבזבוז המשווע בחלקים השבעים של העולם, שמונעים את השגת היעד הזה. גם בישראל, השבעה לכאורה, יש כ־135 אלף משפחות שחוות חוסר ביטחון תזונתי, אבל אין גורם ממשלתי שעוסק בנושא השלכת המזון, חוקר אותו ומנסה לגבש פתרונות.

ברחבי העולם מתייחסים ברצינות רבה לנושא צמצום בזבוז המזון. האיחוד האירופי, למשל, התחייב שעד 2030 כל המדינות החברות בו יפחיתו במחצית את היקף המזון המושלך בהן. ובישראל? שתיקה ממסדית.

מיכל ביטרמן, מנכ"לית TheNatural Step ישראל: "לרשתות יש מלאי עודף גדול מדי, שגורם להשלכה של מה שלא נקנה. הרשתות גם צריכות להפסיק עם מבצעי האחד פלוס אחד, כי זה גורם לניוד של מלאי מיותר מהסופר לבית שלנו, ואז התוקף פג ואנחנו זורקים את המוצר"צילום: שחר תמיר
0:00
0:00
תפסיקו לקנות! (או לפחות תזרקו לפח הנכון)

אל הוואקום הזה נכנסה מיכל ביטרמן, מייסדת ומנכ"לית The Natural Step הישראלי (TNS), עסק חברתי הפועל להטמעת קיימות בחברה הישראלית. ב־2013 החל TNS להתמקד בבזבוז מזון ואף המציא את המונח "צמב"ז" (צמצום בזבוז מזון). הארגון כינס יותר מ־40 שחקנים בשרשרת המזון (חקלאים, יצרניות מזון, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, שירותי קייטרינג ומסעדות, אגף ההסעדה של צה"ל, ארגוני חברה אזרחית ועוד) לתהליך חשיבה משותף. התהליך הסתיים ב־2018 עם כמה מסקנות. אחת מהן היתה שרשתות השיווק הן ציר מרכזי בחוליה, כי אצלן מתרחש בזבוז משווע.

"רשתות השיווק יוצרות סטנדרטים בשוק המזון", אומרת ביטרמן. "הן מחליטות מה יימכר בהן לפי קריטריונים של איכות שהן קובעות, לפי היקפי מלאי, אופן התצוגה, מבצעים, אריזות, כמה קרוב לפקיעת התוקף המוצרים יהיו וכן הלאה. הן מהוות צומת כי מצד אחד הן משפיעות על החקלאים, על יצרניות המזון ועל הספקים, ומצד אחר על הצרכנים. בדיוק במקום הזה זיהינו כמה כשלי שוק משמעותיים".

על פי נתוני הארגון, 10%־8% ממשבר האקלים נובעים מבזבוז מזון. "כשאני משליכה מזון, אני בעצם משליכה משאבים שלוש פעמים. פעם אחת אני זורקת את המשאבים שהושקעו בגידול המזון, פעם שנייה את המשאבים שהושקעו בשינוע המזון מהשדה לסופרמרקט ואז אלי הביתה, ובפעם השלישית אלה המשאבים שנדרשים כדי לטפל במזון הזה כפסולת. תחשבי שעל כל תות מסכן שאת זורקת, שרפת שלושה רבדים של משאבים שהושקעו בו. מנסים לפתור את משבר האקלים באמצעות אנרגיה ותחבורה, אבל כאן יש בעיה משמעותית לא פחות, שקל לפתור, ואיש בישראל לא עושה דבר".

לפי הדו"ח של לקט ישראל, אובדן המזון בסופרמרקטים מוערך ב־430 אלף טונות, ששווים לשוק כ־4.3 מיליארד שקל. הנתון המדהים ביותר הוא שכמחצית מהמזון הזה, ששוויו כ־3.5 מיליארד שקל, אכיל לחלוטין. תוקפו לא פג והוא בריא ומזין, ובכל זאת הוא מוצא את דרכו לפח. בפחי האשפה של הסופרמרקטים אפשר למצוא גם מוצרים שהתוקף שלהם יפוג רק בעוד שבוע. ברור שמשהו בניהול מלאי המזון שגוי מהיסוד. הסיבה לכך היא היעדר רגולציה שתגביל את ההשלכה ההרסנית הזאת, למשל באמצעות מיסוי פסולת לפי כמות, כך שלרשתות יהיה אינטרס להשליך פחות. גם לא ניתן כל תמריץ כלכלי למי שירצה לחסוך בהשלכת אוכל. אז למה שרשתות המזון יעשו משהו בנדון?

להיעדר הרגולציה מצטרף גם כשל שוק של מוצרים שתוקפם עומד לפוג, הם עדיין טובים לאכילה – אך בכל זאת מושלכים. בעולם קיימים פתרונות רבים ויצירתיים למכירת מוצרים בימים שלפני פקיעת התוקף. אחד הפתרונות הפשוטים נקרא "תמחור דינמי". מחירי המוצרים יורדים והולכים ככל שמועד פקיעת התוקף מתקרב. נניח שאתם עוברים בסופרמרקט בדרך הביתה כדי לקנות מצרכים לארוחת הערב. האם זה משנה לכם שהתוקף של הטופו שאתם קונים יסתיים בעוד שלושה ימים? לא. האם תשמחו לרכוש אותו בחצי מחיר? ברור.

אפשר לבצע את התמחור הדינמי בכמה שיטות. למשל, להדביק תוויות על מוצרים שמחירם ירד כי תוקפם מתקרב; להציב מקרר ליד הקופה, עם שלט חגיגי "הזדמנות אחרונה", ולהסביר שהמוצרים בו נמכרים בהנחה כי הם לשימוש מיידי; או לייעד לצורך העניין מדף אחד במקרר הכללי שבו המוצרים זולים יותר. "תמחור דינמי צריך להיעשות באופן מושך, אסתטי ומונגש לציבור", אומרת ביטרמן, "לא לייצר תחושה שהקונים מקבלים משהו באיכות טובה פחות – כי זה לא נכון, הם בסך הכל מקבלים את אותו המוצר במחיר נמוך יותר".

לדברי ביטרמן, "לא מדובר רק באוכלוסיות מעוטות יכולות, אלא בכלל. בחו"ל זו פרקטיקה שגורה וכולם קונים בזול אם הם יודעים שהם ישתמשו במצרך הזה בימים הקרובים, וכך צריך להיות גם בישראל", היא אומרת.

התמחור הדינמי מסייע גם להפחתת העלות העצומה למשק של שינוע מוצרים חזרה מהרשתות ליצרניות המזון (חלק מהמוצרים שפג תוקפם או לקראת פקיעת תוקף מוחזרים על ידי הרשתות ליצרניות), או אל אתרי ההשמדה וההטמנה. החיסכון הוא גם בעלות הסביבתית והכלכלית של השמדת המוצרים ושל הטמנת הפסולת האורגנית הזאת.

מה עוד רשתות יכולות לעשות בנושא?

"לנהל את המלאים שלהן בצורה יעילה יותר. כיום לרשתות יש מלאי עודף גדול מדי, שגורם בהכרח להשלכה של מה שלא נקנה. הרשתות צריכות גם להפסיק עם מבצעי האחד פלוס אחד כי זה גורם לניוד של מלאי מיותר, שאנחנו לא באמת צריכים, מהסופר לבית, ואז התוקף פג ואנחנו זורקים אותו. הסופרמרקטים גם מציגים המון סחורה על המדפים, במקום למתן את הכמות המוצגת ולאחסן פירות וירקות בצורה מיטבית במחסנים. ויש את עניין הפירות והירקות המיוחדים – כמו עגבנייה לא בדיוק עגולה, או מלפפון קצת שמן מהרגיל – שהסופרמרקטים לא קונים כי הם חושבים שאנחנו לא נאכל אותם. אבל אולי דווקא כן נרצה לאכול אותם? בטח אם הם יהיו קצת יותר זולים. אפשר גם להעביר את הפירות והירקות הלא מושלמים לייצור של רטבים, ממרחים וריבות, במקום לזרוק".

כפי שמעידות התגובות שאספנו מהרשתות הגדולות, אף אחת לא מוכנה למסור לנו נתונים. כאן בדיוק אמור להיכנס לתמונה רגולטור עם שיניים, שיכריח את רשתות השיווק לחשוף את הנתונים ולקדם רפורמה יסודית בתחום. נתניהו וברקת עסוקים בפיזור הבטחות, וגם שרי הכלכלה לדורותיהם, שאחראים על התעשייה וייעולה, לא עשו דבר; וכך גם השרים להגנת הסביבה, שאחראים על פסולת, שלא קידמו רפורמה בתחום השלכת מזון.

ומה הצרכנים יכולים לעשות?

"לדרוש מרשתות השיווק לשנות את המצב. בכל המחאות שהתקיימו כאן נגד יוקר המחיה, אף אחד לא דיבר על בזבוז מזון כעל אחד הגורמים העיקריים למחירים הגבוהים. שלא נטעה, בסוף העלויות של השלכת המזון מושתות על הצרכנים".

כשמדברים על רשתות שיווק בישראל חייבים לדבר גם על מרכיב נוסף – ריכוזיות השוק. במצב שבו כמה חברות שולטות בשוק, ברגע ששופרסל, הרשת הגדולה ביותר, לא מקדמת את הנושא, פוחת גם הסיכוי שהרשתות הקטנות יותר יעשו זאת. גם הסכמי הסחר בין יצרניות המזון ורשתות השיווק לא גלויים לציבור. כתבות רבות נכתבו על האופן שבו רשתות שיווק, יצרניות מזון ויבואנים מנצלים את כוחם הרב על חשבון הציבור. רשתות שיווק המזון פועלות בצורה כוחנית ואגרסיבית, וכהמשך טבעי כך גם מתנהל תחום השלכת המזון שלהן.

בעולם ישנן אינספור יוזמות יצירתיות ויעילות בתחום. אחת מהן היא צ'מפיון 12.3 (המספר מתייחס ליום הצמב"ז הבינלאומי שיחול ב־12 במארס, נ"א) קואליציה בינלאומית שהחתימה כ־1,200 בתי עסק שקשורים במזון מ־17 מדינות על התחייבות להפחית את בזבוז המזון ב־25% עד 2030. בדו"ח שהוציאה הקואליציה לפני כשנה הם מצאו שעל כל דולר שעסק משקיע בצמצום בזבוז המזון, הוא מקבל עשרה דולר בחזרה לרווח הנקי. כך שבאמת כולם מרוויחים מכך.

בישראל פועלות כמה קבוצות אזרחיות. אחת מהיוזמות שלהן להעלאת המודעות היא יום הצמב"ז הלאומי של ישראל, שיחול במקביל לזה הבינלאומי, זו השנה השנייה. פתרון מעניין מכיוון אחר אפשר למצוא בתעשיית ההייטק הישראלית. עודד עומר ויוסי רגב הקימו את חברת Wasteless, המספקת פתרונות טכנולוגיים שמנהלים לסופרמרקטים את המלאי בהתאם למועדי פקיעת תוקף וקריטריונים אחרים. הפתרונות שהם מציעים הוכחו כיעילים, רווחיים וקלים ליישום. מדהים איך מדינה שמאמצת פתרונות טכנולוגיים בתחומים רבים, לא מצליחה להתגבר על העניין הפעוט הזה של סידור מלאי בסופרמרקטים כך שיושלך פחות מזון.

משופרסל נמסר כי "שופרסל פועלת מזה שנים בתחום הצלת המזון, במסגרת תרומות סוף יום של סניפי הרשת לארגונים שונים ברחבי הארץ. בשלוש השנים האחרונות החברה מקדמת פרויקט רחב היקף בשיתוף עמותת לתת – של תרומות מזון שלא נמכר לגופים שונים אשר נהנים ממוצרים במגוון רחב של תחומים. היקפי המזון המוצל במסגרת פרויקט זה הם רחבים מאד ובכך החברה תורמת רבות לצורך החברתי החשוב של מניעת בזבוז מזון וניתובו אל אלו שזקוקים לו במקום השמדתו".

מרשת רמי לוי – שיווק השקמה נמסר: "ברשת לא זורקים מזון, אלא תורמים. זאת פרט למוצרים שפג תוקפם שאותם אנחנו משמידים. שלושה ימים לפני תום התוקף של מוצרים, הם חוזרים אל היצרנים".

מקבוצת יינות ביתן נמסר כי "הרשת פועלת על פי חוק וכפוף לרגולטור בכל נושא מזון פג תוקף והשמדתו. יחד עם זאת, הקבוצה משתדלת לא להגיע למצב של בזבוז והשמדה והנושא מנוהל ומטופל על ידי החברה. הנושא מטריד גם אותנו ולכן אנו בוחנים מספר אפשרויות לקידום יוזמות וטכנולוגיות להפחתה של בזבוז והשמדה מיותרת של מזון". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker