מגזין TheMarker |

הברונים עם המכונה

העידן הנוכחי של האינטרנט הוא העידן הקפיטליסטי. הרשת כבר אינה כפר חביב שבו יש הכל לכל מי שרוצה. כמעט כל פינה בה נמחצה תחת ברוני הרשת שהתעשרו ברמה שלא היתה מעולם. לכך יש השפעה על הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה

ירון כהן צמח
ירון כהן צמח
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ירון כהן צמח
ירון כהן צמח

בשנות ה־90 האינטרנט פרץ לחיינו –שנים לא רבות לאחר שהחומות הפיזיות והרעיוניות שחילקו את העולם לגושים נעלמו. בסוף שנות ה־80 קרסה ה"אויבת הגדולה של המערב" – ברית המועצות – שנתפשה במערב כממלכת רשע סגורה ומסוגרת. יחד עם קריסה זו הופלה גם חומת ברלין שהפרידה באופן סימבולי את המזרח מהמערב. קריסת החומות אפשרה להמונים להגר אל המערב או לפחות ליהנות מהפירות של התרבות שנמנעה מהם. תושבי מוסקווה החלו לזלול ברשתות המזון המהיר האמריקאיות, ואזרחי ברלין המזרחית יכלו ליהנות מהשפע של מערב העיר. המלחמה הקרה הסתיימה.

בעיני רבים, שבירת החומות העידה על ניצחון המערב הנאור, החופשי, הקפיטליסטי והדמוקרטי. רוח זו לוותה בגל של אופטימיות ששטף את העולם. רבים האמינו שהגענו לעידן של שלום נצחי עם גבולות פתוחים ומעבר חופשי של סחורות, אנשים ומידע מכל מקום לכל מקום.

על רקע זה יש להבין את ההפרטה של האינטרנט האמריקאי עם תחילת שנות ה־90 לאחר ששימש בעיקר כמערכת תקשורת סגורה עבור גופי מחקר וצבא בגיבוי ממשלתי אמריקאי, שהתקיימה על גבי רשתות מחשבים מצומצמות. כניסת ספקים פרטיים לעולם האינטרנט ושכלול ה־WWW אפשרו התחברות של מיליוני משתמשים בקצב הולך וגובר, ואת צמיחת מיליוני האתרים שהוקמו על מנת לספק מידע. והכל חינם: מידע חופשי לכל אחד, בכל רגע, בכל מקום. רשת שבה כולם מרוויחים ככל שרבים יותר משתמשים בה.

התקוות היו גבוהות: חופש המידע והדיבור שיצר האינטרנט, כך האמינו, יחזק את הדמוקרטיה ואת ההשתתפות הפוליטית של האזרחים, ירסן את המדינות ויצמצם פערים חברתיים וכלכליים. הקשר לעולם הממשי היה ברור. בעוד הגלובליזציה דהרה וחומות נפלו, העולם נהיה באמת כפר גלובלי, שבו הפוליטיקה המקומית הפכה למעין ועד שמנהל את העניינים המקומיים במסגרת עולם גלובלי. העולם הפך לקהילת ידע ממשית שבה כולם תורמים מה שהם יכולים ולוקחים מה שהם צריכים. ומה עם הכלכלה? הכל בסדר, אין מה לדאוג, זו תהיה כלכלה חדשה מבוססת רשת, כך נטען. משהו שלא ראינו כמותו מעולם, כלכלה שכולם ייהנו ממנה.

יעברו כמה שנים, והחזון הזה יתגשם במרידות של הצעירים הערבים עם תחילת העשור השני של המאה ה־21. רבים ראו בהתקוממות של דור האינטרנט נגד הרודנות ב"אביב הערבי" תוצאה של צורת התקשורת שהרשת אפשרה, שמתרחשת מתחת לאפם של המוסדות המסורתיים ששימרו את הכוח הפוליטי של הרודנים. אולם כבר אז היה מי שראה את סופו של העידן החופשי באינטרנט וכניסתו אל מה שניתן לקרוא לו "העידן השלישי" – שבו החופש של הרשת ושל המשתמשים כבר לא כל כך ברור.

תום עידן התמימות

כבר בתחילת העשור הקודם קבע המגזין Wired שהאינטרנט הישן מת. בעידן החדש, קבע המגזין, מרבית הפעילות של הרשת היא באפליקציות ונעשית בסלולרי או בטאבלטים. זה כבר לא העולם הפתוח שהובטח, אלא עולם של תאגידים השואפים לשלוט בתעבורת הרשת ובנויים על מודלים עסקיים של העולם הממשי. אלו מרימים חומות – בין אם חומות תשלום או חומות הרשמה – העומדות בפני כל מי שמבקש להיכנס ולתור אחר מידע.

אפשר לראות זאת באופן שבו חברות אינטרנט, שקמו בהתאם לרוח החופש של העידן השני, מצאו סוף סוף את הדרך לייצר כסף. גוגל, שהתחילה כמנוע חיפוש, נהפכה בעידן השלישי למכונת פרסום עצומה הבולשת אחרי הגולשים. פייסבוק, שהיתה רשת חברתית חביבה, הפכה למעצבת דעת הקהל הראשית בעולם כולו. אמזון, שהחלה כחנות ספרים הפכה לחנות שיש בה הכל, כפי שקבע החזון של מייסדה, אך גם לחנות שבולעת הכל ולא משאירה מקום למתחרים. ראשי החברות האלו לא נותרו בזירה הווירטואלית, אלא פנו לבסס את כוחם גם מבחינה פוליטית בעזרת לוביסטים מתוחכמים, ואפילו – במקרה של ג'ף בזוס, מייסד אמזון – קניית עיתון משפיע, ה"וושינגטון פוסט".

וכך, בעידן השלישי לקיומה החופשי, הרשת הפכה לזירה כלכלית שבה הכל מותר והשמיים אינם הגבול. גוגל, פייסבוק, אמזון וחבורתם הקימו אימפריות אינטרנטיות שמחלקות את הרשת לאזורים נפרדים, מרסקות את החזון הפתוח ומכפיפות לצורכיהן את האינטרסים של כל שאר השחקנים – המדינות, המתחרים, המפרסמים, המשתמשים והמערכת הפיננסית. אתרים בכל רחבי הרשת נדרשו להתאים את עצמם לתולעי ה־SEO המאנדקסות של גוגל, וכל מי שרצה לומר את דעתו היה צריך למסור את הפרטיות שלו לפייסבוק. הקוקיז עקבו אחרינו, וסיפרו לאמזון מה חיפשנו לקנות. כל המידע שלנו הומר לסחורה רווחית, ואנחנו קיבלנו את זה כמובן מאליו. מי שלא תורם את המידע שלו, לא יכול להשתתף במהפכה.

העידן השלישי של האינטרנט הוא העידן הקפיטליסטי. הרשת כבר אינה כפר סוציאליסטי חביב שבו יש הכל לכל מי שרוצה, אלא שכמעט כל פינה שלו נמחצה תחת הגלגלים הקפיטליסטיים, שהעשירו את הברונים של הרשת ברמה שלא היתה מעולם. לכך יש השפעה על הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה.

לכך נדרש רוברט מקצ'סני, חוקר תקשורת אמריקאי, בספרו מ־2013 "נתק דיגיטלי: כיצד הקפיטליזם מסית את האינטרנט נגד הדמוקרטיה". הקפיטליזם, אבחן מקצ'סני, אינו מחפש יעילות ולא שואף לתת שירות, ובטח לא חינם. מטרתו היא רווח, והוא יעשה הכל בכדי להשיג אותה. לכן הקפיטליזם הפך את האינטרנט למערכת כלכלית שמשרתת אליטה בעלת הון השולטת על המשאבים החשובים בחברה ונהנית מרנטות על חשבון כולם. האלמנטים המרכיבים את המערכת נמצאים בעולם הממשי ובעולם הרשתי: כלכלה ריכוזית, אי שוויון, מונופולים בחסות המדינה, בורות של ההמונים, פערים בגישה לכוח הפוליטי והגנות חוקתיות על זכויות, המתבררות כזכויות יתר. במצב זה, הקפיטליזם בכללותו וגם הקפיטליזם של הרשת אינו עולה בקנה אחד עם דמוקרטיה, אלא עומד בניגוד לה.

מקצ'סני עוסק גם בשאלת העיתונות ומקומה בעידן האינטרנט. אם בתחילה היתה תקווה שהרשת תמציא מודלים עיתונאיים חדשים – ההתפכחות היתה כואבת. עיתוני רשת לא הצליחו להתבסס, ומי שכן הצליח אלו אותם גופי תקשורת ישנים שהעתיקו את המודלים שלהם לעולם החדש, ואף הקצינו אותם. המתח המתמיד בין התוכן העיתונאי לאינטרסים המסחריים הלך והעמיק, ככל שההבדלים בין תוכן איכותי לפרסומת הלכו ונעלמו. מעמד העיתונאי נשחק, מעמד הפרשן הלך ואיבד מיוקרתו, והיכולת של העיתונות לספק מידע אמין, רציף, זמין ואיכותי הלכה ופחתה. ויחד עם אלו גם הדמוקרטיה והיכולת של הציבור לדעת ולהשפיע על מקבלי ההחלטות נחלשו לאין הכר.

אל מקצ'סני הצטרפו חוקרים והוגים נוספים. העיתונאי והחוקר יבגני מורוזוב כתב כבר לפני עשור על הסכנה שרובצת לפתחה של הדמוקרטיה בעידן האינטרנט; מתיו הינדמן, חוקר תקשורת, שבסדרת ספרים מהשנים האחרונות מזהיר מפני עליית הקפיטליזם של האינטרנט והמלכודת לדמוקרטיה, ולאחרונה גם ג'יימי ברטלט, חוקר אינטרנט וחברה, שטוען בספרו מ־2018 (The People Vs Tech: How the internet is killing democracy), שהדמוקרטיה המודרנית אינה מתאימה לעידן החדש שבו האינטרנט נשלט על ידי ההון. גם החוקרת שושנה זובוף תיארה בספרה "קפיטליזם של המעקב", כיצד האינטרסים המסחריים של חברות האינטרנט הובילו למהפכת הפרסונליזציה, שמחייבת מעקב מתמיד אחרי כל משתמש ומשתמש. התוצאה היא שהמשתמשים נהפכו למשאב כלכלי והלכו ואיבדו את החירות ואת הריבונות שלהם על עצמם, אותם אלמנטים הכרחיים לכל דמוקרטיה.

העידן הרביעי של האינטרנט

וכך, אם בעידן הראשון האינטרנט היה שייך למדינת ארצות הברית, ובעידן השני הוא הפך לנחלת הכלל, בעידן השלישי ברור כבר שהאינטרנט לא חופשי. העידן הזה מאופיין בכך שהקפיטליזם, שניצח את הקומוניזם וחיסל את החומות, מחסל את המערב הדמוקרטי. בזמן שהוא מעניק אשליה של חירות, האינטרנט משמש כיום רודנים פוליטיים למעקב אחרי אזרחים ושליטה בדעת הקהל, ומשרת רודנים בעלי אימפריות אינטרנטיות וטייקוני רשת שהונם מארגן את העולם מחדש. הוא נשלט על ידי גורמים מעטים המחזיקים במכונה. אלו קובעים איך נחווה את היום, מה נדע ומה נקנה.

הדור הבא של האינטרנט כבר מעבר לפינה – האינטרנט של הדברים, מהירויות דור חמישי ומי יודע מה עוד. ההשפעה של העתיד הזה על חיי היומיום שלנו תהיה עצומה גם אם עדיין היא לא נודעת. אולם כבר כיום ברור שאם הדמוקרטיה היא צורת שלטון שבה יש לאזרחים יש יכולת לבחור ולהשפיע על מי ששולט בהם ועל החלטותיו – הרי שאנחנו כבר מעבר לעידן הזה. 

עובדי מחסנים באמזון צועדים במחאה לעבר דירת הגג של המנכ"ל ג'ף בזוס, דצמבר 2019 צילום: בלומברג
רוברט מקצ'סני. הקפיטליזם הפך את האינטרנט למערכת כלכלית שמשרתת אליטה בעלת הון, השולטת על המשאבים החשובים בחברה ונהנית מרנטות על חשבון כולםצילום: ASSOCIATED PRESS
צילום: Brent Nicastro

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker