מגזין TheMarker

סוד המודל הנורדי? "נהפכנו עיוורים למגדר"

שיחה עם שגרירת פינלנד בישראל, קירסיקה להטו-אסיקאיינן, על היתרונות של נשים בתפקידי הנהגה, הסוד של מערכת החינוך הפינית, וקווי הדמיון המפתיעים בין האופי הפיני לישראלי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קירסיקה להטו-אסיקאיינן: "עבורנו בחירתן של נשים לתפקידים פוליטיים היא דבר גדול, אבל זה לא היה מכוון. בסך הכל רצינו לאכלס את התפקידים באנשים הטובים ביותר. הבחירה הפמיניסטית הזו המשכית להיסטוריה שלנו בתחום" צילום: מגד גוזני

בשלב כלשהו של השיחה בינינו, כשהיא מתארת כמה פינלנד היא מדינה שוויונית, מספרת קירסיקה להטו־אסיקאיינן את הסיפור הבא: "בתחילת שנות ה־2000 נבחרה טריה הלונן לנשיאות המדינה, וכיהנה בתפקיד זה כמה שנים. זה היה מצחיק", היא אומרת, "כי אחרי שהלונן סיימה את הכהונה וגבר נבחר לתפקיד, הילדים אצלנו אמרו, 'אה, גם גברים יכולים להיות נשיאים?'".

בחודש שעבר היתה להטו־אסיקאיינן יעד מבוקש במיוחד לפניות עיתונאים, כאשר בעקבות בחירות סוערות במולדתה נבחרה סאנה מרין בת ה־34 לתפקיד ראשת הממשלה – האדם הצעיר ביותר בתפקיד בעולם, והאישה השלישית בתפקיד בפינלנד. הבחירה במרין הפכה את קואליציית המרכז־שמאל השולטת במדינה לכזו המונהגת על ידי חמש פוליטיקאיות, ובפרלמנט במדינה מכהנות כעת יותר נשים מאי פעם. "היא אמנם צעירה, אבל יש לה הרבה ניסיון בפוליטיקה", אומרת להטו־אסיקאיינן על ראשת הממשלה החדשה.

בכלי התקשורת ברחבי העולם, שסיקרו בהתלהבות רבה את הבחירות בפינלנד, הודגש כי מרין נבחרה כבר בגיל 27 לראשות העיר טמפרה שבה גדלה, ובאותה שנה גם נהפכה לחברת פרלמנט. מאז יוני בשנה שעברה היא שימשה כשרת התחבורה בממשלה הקודמת. היא אם לילדה כבת שנתיים, והיא גדלה במשפחה שהתמודדה עם קשיים כלכליים, עם אמה ובת הזוג שלה. "אני גאה מאוד בפינלנד", צייצה מרין לאחר בחירתה. "כאן ילד ממשפחה ענייה יכול לקבל חינוך ולהשיג את מטרותיו בחיים. קופאית יכולה להפוך אפילו לראש ממשלה".

מימין: מריה אוהיסלי שרת הפנים, ראשת הממשלה סאנה מרין, שרת האוצר קתרי קולמוני ושרת החינוך לי אנדרסון בתום הישיבה הראשונה של הממשלה החדשה בהלסינקי, דצמבר 2019 צילום: LEHTIKUVA/רויטרס

באמת כל אחד יכול בפינלנד? זה מה שאנחנו שואלים את להטו־אסיקאיינן כשאנו נפגשים עמה במשרדה שבשגרירות הקטנה בתל אביב. היא מוזגת לנו תה במערכת כלים אלגנטית, ועונה במתינות ש"ברור שלא הכל מושלם, ויש השפעה של הרקע שלך על הלימודים האקדמיים ועל הקריירה. מרין עצמה הגיעה ממשפחה לא שגרתית ולא פריבילגית. היא היתה הראשונה במשפחתה לסיים תיכון ותואר ראשון. אבל אנחנו עושים מאמץ שזה יהיה נכון לומר שכל אחד יכול, וצריכים להמשיך לעשות מאמץ".

על הזווית הנשית היא אומרת ש"עבורנו זה דבר גדול, אבל זה לא היה מכוון. במידה רבה נהפכנו ל'עיוורים למגדר', ובסך הכל רצינו לאכלס את התפקידים באנשים הטובים ביותר. הבחירה הפמיניסטית הזו המשכית להיסטוריה שלנו בתחום". זו גם הרוח הנושבת בפינלנד, שם, למשל, אמר הפרשן הפוליטי ריסטו אוימונן כי "מבחינת העולם זה מעניין שהן צעירות, ושכולן נשים. בשביל פינלנד אין זו סנסציה".

פינלנד היתה מהמדינות הראשונות שהעניקו לנשים זכות הצבעה, עוד ב־1906. כעבור שנה היתה פינלנד גם למדינה הראשונה בעולם שבה נבחרו נשים לחברות פרלמנט. כיום, לאחר בחירת הממשלה הנוכחית, נשמעו במדינות העולם הנאור פחות, המונהג ברובו על ידי גברים לבנים מבוגרים, גם אמירות מלגלגות על מה שכונה "ממשלת הליפסטיק" שהוקמה בפינלנד. שר הפנים של אסטוניה השכנה, מארט הלמה בן ה־70, כינה את מרין "נערת מכירות" ופקפק ביכולתה להנהיג את ארצה. ואולם לאחר מכן הוא אולץ להתנצל. "ההערה מכיוונה של אסטוניה היתה מפתיעה כי אנחנו ביחסים טובים", אומרת להטו־אסיקאיינן בדיפלומטיות.

הוראה היא מקצוע מכובד

בחודש שעבר התפרסמו נתוני מבחן פיז"ה של ה־OECD, והדהימו רבים בישראל ככל שהתברר גודל הכישלון של התלמידים בשלושת המבחנים – מתמטיקה, מדעים וקריאה – גרועים אף יותר מאלה של מדינות עולם שלישי. פינלנד, לעומתנו, מנצנצת כבר שנים רבות במקומות הראשונים של הדירוג, ובשנים מסוימות אף הובילה אותו. מערכת החינוך שלה נהפכה כה מבוקשת לאורך השנים, עד ש"אקונומיסט" דיווח לאחרונה כי הממשלה החלה לגבות כסף עבור ביקורי משלחות מהעולם שמגיעות בהמוניהן כדי ללמוד את סוד הקסם הנורדי. השגרירה מאשרת את הדברים, ובהמשך עוד נראה שחינוך, שוויון ורגישות סביבתית, כבר נהפכים אצל הפינים ליעד ליזמות לגיטימית עם מודל עסקי ברור.

כמערכת הנחקרת ביותר בעולם, עדיין מפתיע לגלות עד כמה מוצלחת מערכת החינוך הזו. להטו־אסיקאיינן אומרת שזוהי תוצאה של החלטה שקיבלה פינלנד, להפוך את החינוך לאחד מסמלי ההצלחה שלה: "זו בהחלט הדרך שלנו, כמדינה קטנה, לזכות ביתרון תחרותי על פני מדינות אחרות".

מערכת החינוך הפינית פועלת במודל ציבורי בלבד המדגיש רווחה נפשית של התלמידים והסטודנטים, על חשבון תחרותיות. הילדים מתחילים ללמוד בבית הספר רק בגיל שבע, ועד אז הם משתתפים במסגרות חינוכיות המיועדות לגיל הרך. יש להם מעט שיעורי בית, וימי לימודים קצרים יחסית המשלבים גם לימודי אמנות ומוזיקה לאיזון הפן האקדמי. למה הלימודים מתחילים רק בגיל שבע? כי לפני כן הם אינם בוגרים מספיק, וגם במהלך הלימודים איכות החיים של התלמידים חשובה עבור הפינים לא פחות. ציונים זה לא הכל. הפוך לחלוטין מהתפישה במדינות רבות אחרות.

להטו־אסיקאיינן אומרת שבניגוד למה שאפשר לחשוב, המורים בפינלנד משתכרים משכורת צנועה, ועליהם להיות בעלי תואר שני לפחות. אך בכל זאת, מדי שנה עולה הביקוש של מועמדים להוראה על ההיצע.

איך אפשר להסביר את זה?

ילדי כיתה בהלסינקי שובתים במחאה על משבר האקלים, ספטמבר 2019 צילום: LEHTIKUVA/רויטרס

"מורה תמיד היה מקצוע מכובד ומבוקש בפינלנד. אחת הסיבות לכך היא שיש להם הרבה חופש באופן שבו הם יכולים ללמד את השיעורים שלהם, ויש בהם אמון מלא. הם נדרשים לעמוד ביעדים, אבל היעדים הם לא מבחנים תכופים ומשימות. בהשוואה למודלים תחרותיים כמו אלה הנהוגים במדינות האסיאתיות, אנחנו חושבים שהמודל שלנו מוצלח. הרווחה האישית, ה־Well־Being של התלמידים והסטודנטים, היא חשובה מאוד. חשובה עבורנו גם הארוחה שהילדים מקבלים מדי יום בבתי הספר. יש ילדים שמגיעים בימי שני, ואפשר לראות שהם אוכלים יותר בארוחות כי כנראה לא קיבלו מספיק בבית בסוף השבוע. אבל לפחות הם מקבלים שם ארוחה טובה ומזינה".

גם לפינים יש אתגרים במערכת החינוך. חלקם דומים לאלה שלנו, כמו הניסיון שלהם לגייס יותר מורים גברים למערכת באמצעות הטבות. חלקם שונים, כמו האתגר לקדם את הבנים בבתי הספר, כדי שלא יפגרו בהישגיהם אחרי הבנות.

די דומים בסך הכל

בקרוב מסיימת להטו־אסיקאיינן שנה ראשונה בתפקיד השגרירה בישראל. קודם לכן היא היתה מנהלת היחידה למזרח התיכון וצפון אפריקה במשרד החוץ של פינלנד. היא עבדה גם כיועצת בנושאי הביטחון המשותף של האיחוד האירופי במשרד ההגנה של פינלנד, כיועצת למזכיר המדינה וכראשת הצוות לענייני נאט"ו במשרד החוץ. בעבר שימשה שגרירה בצרפת ובטנזניה. היא בעלת תואר שני מבית הספר לכלכלה של הלסינקי ואוניברסיטת סורבון בפריז. יש לה שני ילדים הנמצאים איתה בישראל ולומדים בבית הספר האמריקאי. בעלה ממשיך להתגורר בפינלנד, שם הוא מנהל קרן הון סיכון, ומגיע כמעט מדי סוף שבוע לישראל בטיסה ישירה מהלסינקי.

מחלון חדרה בקומה ה־31 במגדל המשרדים המתחדש, הרחק מהחום, הזיעה והמאמץ התל־אביביים, קל לה לפרגן בנדיבות ולמצוא קווי דמיון בין ישראל לפינלנד, או לפחות לחשוב על כמה דברים שהמדינה הצפונית יכולה לאמץ מזו הים־תיכונית. "חדשנות, תחבורה חכמה, בריאות דיגיטלית", היא מציינת רק כמה משיתופי הפעולה שהשגרירות שהיא עומדת בראשה מקדמת בישראל. "אנחנו מדינה קטנה, ללא משאבים טבעיים רבים, והתחושה היא שאנחנו צריכים להשקיע בטיפוח מוחות יצירתיים ובחדשנות. כך שבמידה רבה יש דמיון למה שקורה בישראל", היא אומרת. "בפינית יש לנו את ה־SISU, מונח שמזכיר את ה'חוצפה' הישראלית, במשמעות החיובית של לדחוף כדי להשיג את המטרה, לא לוותר".

בישראל כבר שנה שלמה שורר כאוס פוליטי, והרעיון של ממשלת אחדות נראה רחוק מתמיד. בפינלנד לעומת זאת מרכיבות חמש מפלגות את הקואליציה (כולן כאמור מונהגות על ידי נשים). להטו־אסיקאיינן אומרת שזוהי מסורת במדינה לייצר חיבורים קואליציוניים – שלעין ישראלית נראים הזויים לגמרי – המושיבים יחד חברי פרלמנט ליברלים לצד פופוליסטים קיצוניים.

שרשרת האירועים בפינלנד בשנה האחרונה, שהחלה בשביתת עובדי הדואר והסתיימה בהדחתו בדצמבר של ראש הממשלה אנטי רינה, שלא טיפל בהצלחה בשביתה, מעלה את החשש שאי היציבות תחזק את הפופוליסטים במדינה שבבחירות הקודמות באפריל היו המפלגה השנייה בגודלה אחרי הסוציאל־דמוקרטית. "אם הם יישארו בקואליציה זה ימתן אותם", סבורה להטו־אסיקאיינן, "השאלה היא אם הממשלה החדשה תצליח לעמוד ביעדי התעסוקה שהציבה לעצמה".

במאמר המוקדש לה ב"ניו יורק טיימס" בחודש שעבר, כונתה פינלנד "גן עדן קפיטליסטי". בעולם מתפעלים גם מהעובדה שהפינים אוהבים לשלם מסים, או לפחות מקבלים אותם בהבנה. "יש אנשים שעזבו את המדינה כי הם לא מוכנים לשלם את המסים הגבוהים", היא אומרת, "אבל בסך הכל אנשים מבינים את זה, כי המסים מייצרים יציבות. חברה כמו Supercell, חברת הגיימינג שאחראית להצלחות עולמיות כמו 'קלאש אוף קלאנס' ו'קלאש רויאל' ונמכרה לסינים, נשארה בהלסינקי והיא עד היום ממשלמי המסים הגבוהים ביותר. זו דוגמה לכך שזה מובן ומקובל להחזיר למדינה שמציעה מדיניות רווחה כל כך נדיבה. בסופו של דבר זה דיל טוב לשני הצדדים – לחברות ולמדינה".

הכוח הפוליטי הגדול יחסית של הפופוליסטים, לצד שיעור גובר של אלימות בתוך המשפחה – שהוא הגבוה במדינות הנורדיות – סודקים את הדימוי של המדינה. "קשה לי להסביר מדוע האלימות המשפחתית היא בשיעורים הקיימים אצלנו", אומרת השגרירה. "אני לא בטוחה שזה תוצר של תסכול גברי במדינה שיש בה שוויון כה רחב בין המינים, אף שיש הטוענים כך. יכול להיות שיש לזה קשר לבעיית האלכוהול בפינלנד, ואולי גם לאי השוויון – בין אלה שמצליחים ומתקדמים במערכת, לבין אלה שנפלטו ממנה. אי שוויון כמובן הוא דבר יחסי: בדירוג העולמי פינלנד היא דווקא אחת המדינות השוויוניות ביותר, במקום שמיני בעולם לפי דירוג ה־OECD.

"ברור גם לגברים שנשים חייבות לקחת חלק בשיח העבודה. משפחות לא יכולות להתקיים כלכלית כשרק אחד מבני הזוג עובד. אבל בנושא השוואת השכר בין המינים בעיקר במגזר הפרטי, לצד נושא האלימות המשפחתית, יש בעיה. בהקשר הזה לא עשינו מספיק", היא מודה.

לאפס ב-15 שנה

איכות הסביבה הוא נושא מרכזי באג'נדה של השגרירה והביטוי שלו השנה מוחשי ביותר. למחרת הראיון חזרה להטו־אסיקאיינן הביתה לחופשת חג המולד, והיא חששה שמא השנה לא יירד שלג בכריסמס. "דצמבר זה נובמבר החדש, אין עכשיו שלג בהלסינקי", היא אומרת בצער. "נכון שכמה מעלות יותר בחורף זה יכול להיות נחמד, אבל צריך להיזהר במה שאנחנו מייחלים לו. ההשלכות של משבר האקלים הן נרחבות".

פינלנד הציבה לה יעד ליהפך עד 2035 למדינה בעלת אפס טביעת רגל פחמנית. זהו אחד היעדים המהירים ביותר שנקבעו על ידי מדינות בעולם. בישראל, לעומת זאת, יש תחושה שכמדינה קטנה ממילא כל מה שנעשה בנושא האקלים, הוא בזעיר אנפין ביחס למה שמדינות גדולות נדרשות לעשות ליצירת שינוי.

"אנחנו מדינה קטנה, אבל מרגישים שאנחנו צריכים לתת את חלקנו למאמץ. צריך לעורר מודעות לנושא באמצעות חינוך למשל, להעביר את המסר שזו בעיה הנוגעת לעתיד ילדינו. ואנחנו חושבים שהאיחוד האירופי (EU) צריך להוביל את המאמץ.

"אחד הנושאים הכי מדוברים אצלנו הוא 'כלכלה מעגלית' (אלטרנטיבה לכלכלה לינארית מסורתית – לייצר, להשתמש, להיפטר – שבה שומרים על המשאבים לאורך זמן רב ככל האפשר, ואז משחזרים ומחדשים מוצרים וחומרים, ר"ה). ב־2016 ייצרנו את המודל הראשון בעולם לכלכלה כזו, ולא מכבר עדכנו אותו. אנחנו רואים בזה מחויבות, אבל גם הזדמנות כלכלית, כביזנס. משהו שאנחנו יכולים להציע לעולם".

מחוץ לחדרים בשגרירות, במסדרון האירוח, הפינים מתגאים בתצוגת אורות שמדמה את הזוהר הצפוני, אבל בשעת הצהריים, כשהחדר מואר כולו, קצת קשה להתרשם מהתצוגה במלוא הדרה. אולי כמחווה סימבולית למרחק שיש עדיין בין הזוהר הצפוני, למציאות הישראלית של ימינו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker