משבר האקלים

הפחם הכניס אותנו לברוך הזה. הפחם אולי יוציא אותנו ממנו

ייצור ביו–פחם ושימוש בו להעשרת קרקע חקלאית הוא תהליך תומך חיים. דרושה לא פחות ממהפכה כדי שהשימוש בו יתרחב וייצור אפקט משמעותי

איל ביגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בעתיד עשויה 2019 להיחשב שנת מפנה במאבק מול שינוי האקלים. לפנינו עשור קריטי שהחלטותינו ופעולותינו במהלכו ישפיעו על עוצמתו והיקפו של שינוי האקלים לדורות רבים.

במסגרת המרוץ הקדחתני אחרי "טכנולוגיות מצילות עולם", בולטת יוזמה של אבירי האקלים אל גור וריצ'רד ברנסון, שקבעו פרס בגובה 25 מיליון דולר למי שיפתח מיזם לסילוק גזי חממה מהאטמוספירה. מתוך 10,500 הצעות נבחרו 11 מיזמים לשלב הביצוע – שלושה מהם שייכים לחברות ביו־פחם או ביוצ'אר (Biochar). מהו ביו־פחם? זהו תוצר של פירוק עץ וחומר אורגני אחר באמצעות חום וללא נוכחות חמצן. התהליך נקרא פירוליזה (פירוק תרמי), והתוצר הוא פחם שחור ונקבובי. תכונותיו הפיזיות של הפחם הזה מושפעות מחומר המוצא, מטמפרטורת החימום ומזמן השהייה בתהליך. השם "ביו־פחם" מייחד פחם המשמש להשבחת קרקעות הודות לשטח הפנים העצום שלו ומטענו החשמלי. לגרם בודד של החומר, שנפחו כ־5 מ"ל, יש שטח פנים של כ־500 מ"ר בשל הנקבים הרבים שנוצרים כשעץ חם נהפך לגז. נקבים אלה סופחים מהקרקע שלושה גורמים קריטיים לחיי הצמח: חומרי הזנה חשובים, מיקרו־אורגניזמים מועילים ומים. הפחם "מזמין" את הצמח לשלוח לתוכו שורשים, ליצור סימביוזה עם חיידקים ופטריות, ומשחרר לצמח מים ומזון באופן מאוזן ומבוקר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker