מגזין TheMarker

מה שטוב בשבילנו טוב בשביל המדינה

האם יש דבר כזה, אינטרס ציבורי, או רק יחידים שמחליטים עבור רבים? ואיך צריך לנהוג האזרח הרציונלי שחושב רק על עצמו?

ירון כהן צמח
ירון כהן צמח
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

"המדינה זה אני" – כך קבע מלך צרפת לואי ה־14 ב־1655 לנוכח הניסיונות של הפרלמנט ליטול לידיו סמכויות פוליטיות. במשפט הזה הוא ביטא באופן המזוקק ביותר את מעמד של הריבון ביחס לנשלטים: המלך הוא שליט אבסולוטי, ורצונו וטובתו הם תמיד גם טובת הכלל ומייצגים את האינטרס הכללי.

זוהי אמנם אמירה קיצונית מאוד, אך היא לא חורגת מהלך הרוח הפוליטי של אותה תקופה. אחרי עידן שלטון הכנסייה הקתולית בימי הביניים ומאבקי הכוח המתמשכים בין הריבונות הדתית לריבונות ה"ארצית", הגיעה תקופת הרפורמציה, שבה נשחק מעמדו של הממסד הדתי בתחום הפוליטי, ועלה כוחם של הריבונים הארציים וסמכותם לקבוע את סדר היום הציבורי. תהליכים אלו לוו בצמיחת רעיון המדינה העצמאית, המאגדת קבוצת אנשים לאומה שאינה כפופה לשום ריבון זולת המלך; עם עיר בירה, שפה אחת, כלכלה אחידה וריבונות אחת. אך באותן שנים קם גורם נוסף שילך ויצבור עוצמה פוליטית ויערער על הסדר הישן – העם, הציבור – אשר גם הוא ביקש לעצמו את הכוח והסמכות לחוקק את החוקים שינהלו את חייו. כך שככל שהמדינות השתחררו מעריצות הכנסייה, והמלכים ביקשו לעצמם עוצמה פוליטית מוחלטת, זו נתקלה בכוח הנגדי של העם הנשלט – התנגשות שהובילה לרצף של מאבקים ומהפכות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker