איילת שקד ואביגדור ליברמן חושפים את נוני מוזס

התמיכה של "ידיעות אחרונות" באיילת שקד או באיציק שמולי יוצרת תלות של הפוליטיקאי בעיתון ומשחיתה את הדמוקרטיה באופן הבסיסי ביותר ■ מתוך מגזין TheMarker

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליברמן בתל אביב
ליברמן בתל אביבצילום: עופר וקנין
גיא רולניק
גיא רולניק

איילת שקד היא הסוס החדש של נוני מוזס.

זה לא התחיל במערכת הבחירות האחרונה – היחס המיוחד שמעניק "ידיעות אחרונות" לשקד החל מיד עם כניסתה לממשלה לפני כשש שנים – אבל ההפסד הצורב שלה ושל שותפה נפתלי בנט באפריל, והרצון האדיר להחזיר אותה למשחק, הבליטו בשבועות האחרונים את החיבה יוצאת הדופן של העיתון לפוליטיקאית הצעירה.

תמלילי תיק 2,000 חשפו לציבור בתחילת 2017 את השיטה של מוזס, "ידיעות אחרונות" ו־ynet: הקו המערכתי נגד נתניהו נבע בעיקר מאינטרסים של מוזס. הוא היה ערוך ומוכן להורות לכל העורכים הבכירים שלו לשנות את הקו ("להזיז את הספינה"), אם ראש הממשלה היה מסייע לו לחזור לעמדת המונופול שממנה נהנה במשך כ־30 שנה.

איילת שקד על שער ידיעות אחרונות 2019
איילת שקד על שער ידיעות אחרונות, יולי 2019צילום: שער המגזין 7 ימים (צילום: גבריאל בהרליה)

את המאבק שניהלו שנים "ידיעות אחרונות" ו־ynet נגד נתניהו יכלו העורכים הבכירים בעיתון לשווק לעיתונאים ולקוראים כ"אידיאולוגיה". מי שקורא את הטורים שוצפי הקצף של בעלי הטורים בעיתון על "ההסתה", "השחיתות" והיעדרו של תהליך שלום, יכול להתרשם שמדובר ממש בעיתון, ולא בעסק שממקסם כוח והכנסות מהטיה של הסיקור העיתונאי בהתאם לאינטרסים של המו"ל שלו, כפי שעולה מתמלילי השיחות בין מוזס לנתניהו. גם את ההטיה של העיתון לאורך שנים לטובת הגנה על העבריין אהוד אולמרט היה אפשר למכור לציבור כאידיאולוגיה. אולמרט היה הרי איש של "שלום", "פשרות" וכל המילים האלה שמאחוריהן התחבאו במשך עשורים עיתונאים ישראלים שהיה מכורים לכוח, כסף וכבוד – אבל רצו להמשיך לשווק עצמם כלוחמים למען הציונות.

אפילו את ההטיה של העיתון ליאיר לפיד, ידידו של מוזס שנהג להיפגש איתו במשך שנים בדירת מסתור בימי שישי, בפגישות שנמחקו מיומנו של לפיד, אפשר למכור לציבור כעמדה עיתונאית. הרי לפיד הוא איש "מרכז", והוא תמיד שולף סאונד־בייטים אקטואליים שמתאימים בדיוק לסוג העיתונות של "ידיעות אחרונות".

כאשר מדובר באיילת שקד ובאביגדור ליברמן, השיטה של מוזס היא כבר עירומה וחשופה לעין הבוחנת. העמדות של שניהם בתחומים רבים הן קיצוניות יותר מאלה של נתניהו. ליברמן עסק בהסתה נגד ערביי ישראל הרבה לפני שנתניהו הזהיר שהם "נעים בכמויות אדירות לקלפי", ואילו שקד רכבה אל הפוליטיקה על גבם ולצדם של קיצונים דתיים, הומופובים ומשיחיים – עוד בימים שבהם נתניהו שמר עדיין על חזות של ליברל. את שרשרת השערים והראיונות המלטפים ששקד וליברמן מקבלים תדיר אצל מוזס אי אפשר למכור כקו מערכתי, אידיאולוגי או עיתונאי. זה הכל ביזנס. והביזנס של מוזס הוא תמיד כוח. הוא חייב להיות ממליך המלכים. את הצ'ק הוא כבר יפרע בעתיד.

נוני מוזס יוצא מחקירה
נוני מוזס יוצא מחקירהצילום: עופר וקנין

קוראים ואזרחים רבים שנחשפו בשנים האחרונות לשיטת מוזס נוטים להמעיט בהשפעתה על הדמוקרטיה הישראלית. הראיה, הם אומרים, היא שלמרות הקמפיין השלילי שניהלו העיתון והאתר, נתניהו ראש ממשלה כבר עשר שנים ברציפות. זו טעות. היכולת של עיתונות להזיז קולות בין הגושים היא אכן מוגבלת. רוב האנשים מצביעים לפי השבט שלהם, ונוטים לקרוא ולצרוך כלי תקשורת שתומכים בדעותיהם. כאשר הם נתקלים במידע שסותר את עמדותיהם הפוליטיות, הם מתעלמים ממנו ולעתים רק מתחזקים בדעתם ונעשים קיצוניים יותר. ההשפעה הגדולה של העיתונות היא בתוך הגושים, בתוך המפלגות ובתוך השירות הציבורי והמגזר העסקי. עיתון מושחת יכול לסייע למקורביו להעפיל לראש צמרת המפלגה או הארגון שבו הם פועלים. עיתון מושחת יכול גם לעשות את ההפך. התמיכה של "ידיעות אחרונות" באיילת שקד או באיציק שמולי לא העבירה קולות מהימין לשמאל או להפך, אלא עזרה לשניהם במאבקיהם הפנימיים בתוך הגושים או המפלגות. תמיכה כזאת, כאשר היא אינה קשורה לעבודה עיתונאית עצמאית, יוצרת תלות של הפוליטיקאי בעיתון ומשחיתה את הדמוקרטיה באופן הבסיסי ביותר.

השופט לואיס ברנדייס אמר ש"יכולה להיות לנו דמוקרטיה ויכולים להיות ריכוזי עושר – אבל לא יכולים להיות לנו שניהם". על אותו משקל אפשר לומר שיכולה להיות לנו דמוקרטיה ויכולה להיות לנו עיתונות מסואבת ומוטה לעמדות כוח וכסף – אבל לא יכולים להיות לנו שניהם. סוג העיתונות שממשיכים לעשות בחודשים האחרונים ב"ידיעות" לא משאיר מקום לספק: הנורמות של קבוצת התקשורת הזאת לא ישתנו כתוצאה מכוחות השוק. רק בירור משפטי עמוק, רחב, מתמשך ושקוף של תיק 2,000 בבית המשפט יכול להביא לשינוי – וזאת הזדמנות היסטורית להתחיל לנקות את העיתונות הישראלית, שבמרכזה עמדה קבוצת "ידיעות אחרונות" במשך עשורים רבים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker