מגזין TheMarker

מה בעצם חדש פה

הניאו-ליברליזם אינו סתם עדכון של הליברליזם הקלאסי של המאה ה-19, אלא תפישה שונה ורדיקלית באשר לטבע היחסים בין המדינות לשווקים, ולמאזן הכוחות ביניהם

ירון כהן צמח
ירון כהן צמח
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

המושג "ניאו־ליברליזם" חדר לחיינו בעשורים האחרונים, ויש לא מעט הטוענים שהוא מציע חידוש של הליברליזם הקלאסי של אדם סמית ובני תקופתו. ואולם בחינה של התפתחות הרעיון מגלה כי הוא שונה מיסודו. כדי לעמוד על ההבדלים יש לחזור כ־100 שנה לאחור – אל מלחמת העולם הראשונה.

המלחמה זרעה הרס ברמה שלא נראתה כמותה עד אז. מדינות נחרבו, כלכלות נמחקו, אימפריות קרסו ועל חורבותיהן הוקמו מדינות לאום שונות. תוצאות המלחמה חייבו את המדינות הוותיקות והחדשות לבנות את כלכלתן מחדש, אך גם להקים את הכלכלה הגלובלית על חורבות הסדר הכלכלי הישן, שהיה מבוסס על אימפריות. השאלה המכרעת היתה כיצד עושים זאת; איזה סוג של כלכלה יש לאמץ כדי להקים את המדינות מהשברים, ואיזה סוג של הסדרים כלכליים יש לכונן ברמה הגלובלית, כדי שימנעו בעתיד את זוועות המלחמה, או לפחות יוכלו להתמודד עמן בצורה טובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker