ניאו–ליברליזםמגזין TheMarker

זה לא מדע, זו אידיאולוגיה

הפחתת מסים לעשירים, צמצום שירותים ציבוריים והפרטה קיצונית מוצגים כמנגנון כלכלי רצוי, אך הניסיון והמחקר מלמדים שאין לתפישות האלה בסיס

יוסף זעירא
יוסף זעירא

לפני כמה שנים הוזמנתי לשרת בוועדה מייעצת במשרד האוצר. בוועדה עלו נושאים שונים, אך לאחד מחבריה היה אותו פתרון קסם לכל עניין: קיצוץ חד במסים, מס הכנסה ובעיקר מס חברות. חשבתי לעצמי שכך נראה אידיאולוג אמיתי: לעזאזל המציאות, לעזאזל הפרטים הקטנים אך החשובים, העיקר לקדם את היעד הרצוי והוא – שבעלי הרכוש ישלמו כמה שפחות מסים. ואכן, לאחרונה התברר לי להפתעתי כי אותו חבר ועדה היה דמות כלכלית בכירה במפלגת זהות בראשותו של משה פייגלין, מפלגה אידיאולוגית קיצונית בכל תחום, לרבות בתחום הכלכלה. למרבה המזל, מפלגתו של פייגלין לא עברה את אחוז החסימה, וכך נחסכה מאתנו חברותו בכנסת של אותו אדם, אך על האידיאולוגיה הניאו־ליברלית כדאי להרחיב את הדיבור, כי לה שותפות כמעט כל המפלגות, לרבות הליכוד, העבודה, יש עתיד, הבית היהודי ואחרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ