כך ביטלה רשות המסים הסכם של עשרות מיליונים בהודעת פקס שלא הגיעה

הסכסוך הממושך בין רשות המסים לרוני לרנר ואביב רייז, מהמשקיעים באמפייר אונליין, הגיע לסופו בנובמבר — בהפסד לרשות ■ פסק הדין עדיין לא פותר את התעלומה: מדוע המשקיעים ידעו על ביטול הסכם המס של רשות המסים עמם ארבעה חודשים מאוחר מדי?

רשות המיסים איור
צילום: ליאו אטלמן
רותי לוי
שוקי שדה
רותי לוי
שוקי שדה

מקרים שבהם אנשי עסקים מוכנים ללכת רחוק כדי להקטין את חבות המס שלהם הם עניין יומיומי. אבל מה קורה כשנראה לכאורה שמי שהולכת רחוק מדי, וייתכן שנכנסת לתחום האפור, היא דווקא רשות המסים — במאמציה לגבות מס?

הרשות אמורה להיות אמונה על גביית מסים לפי החוק, באופן הוגן וצודק. ואולם סכסוך משפטי שהסתיים באחרונה מעלה חשש כי במקרה שהגיע לבית המשפט, הרשות פעלה שלא בתום לב מול נישומים, התנערה מהסכם מחייב ללא הנמקה מספקת וניסתה באופן אבסורדי לגבות על מכירת מניות מס הגבוה מההכנסה הכוללת מהמכירה (כלומר, מס בשיעור אפקטיבי של יותר מ–100%).

את כל זה, לטענת שניים מהנישומים, עשו ברשות תוך נפנוף במסמך מזויף שתוארך לאחור. שינוי התאריך נעשה לכאורה מכיוון שברשות היה מי שהאמין כי אפשר לבטל את ההסכם בתוך 90 יום מכריתתו.

המסמך שהתאריך עליו שנוי במחלוקת — הודעה על ביטול הסכם מס בין הרשות לנישומים — נשלח ב–2007, וגרר סכסוך רב שנים על עשרות מיליוני שקלים בין הרשות לאנשי העסקים רוני לרנר ואביב רייז. הסכסוך הגיע לסופו בנובמבר 2021, כשהפרקליטות משכה את הערעורים על פסקי הדין האחרונים שניתנו בפרשה, בהמלצת שופטי בית המשפט העליון. בכך נהפכו לחלוטים פסקי הדין שניתנו על ידי השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי בתל אביב מפברואר ומיולי 2020.

שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק־ארז, אמרה בדיון לבאי כוח המדינה: "לא תפארתכם תהיה על התיק הזה... אולי כדאי להשאיר את הפרשה הזאת מאחורי הגב". המדינה אף תיאלץ לשלם ללרנר ורייז הוצאות משפט בסכום חריג, שמצטבר ל–420 אלף שקל. למרות סוף הדיונים המשפטיים, השאלות על התנהלותה של רשות המסים נותרו פתוחות.

דפנה ברק־ארז, שופטת בית המשפט העליון, אמרה לנציגי הפרקליטות: "לא תפארתכם תהיה על התיק הזה... אולי כדאי להשאיר את הפרשה מאחורי הגב"

צילום: מוטי מילרוד

מס רעיוני

הפרשה שבה מעורבים לרנר ורייז התחילה שנים לפני כן: הם היו חברים בקבוצה של עשרה ישראלים ותושב חוץ אחד, שהיו בין המשקיעים הראשונים בחברת שיווק ההימורים באינטרנט אמפייר אונליין. החברה, שהיתה אז בשליטת נעם לניר, והונפקה באמצע 2005 בלונדון לפי שווי של מיליארד דולר, שינתה בהמשך את שמה לליברמור. את ההשקעה ביצעו 11 המשקיעים במשותף באמצעות חברת החזקה זרה.

רוני לרנרצילום: צילום מסך ערוץ 12 / קשת

הרשות התעקשה לגבות מס לפי שווי המניות במעמד העברתן ולא מכירתן, ולרנר נדרש לשלם מס בסך כ–12 מיליון שקל על מניות שמכר ב–7.7 מיליון שקל

במאי 2006 פנה רואה החשבון של הקבוצה, עדי ליואי, לרשות המסים כדי להגיע להסדר מס אחיד עבור המשקיעים הישראלים בנוגע לרווח שלהם ממכירת המניות. ההסכם שנכרת קבע כי המס יחול על בעלי המניות רק בעת מכירתן, לפי התמורה שתתקבל בפועל, וכי העברת המניות מחברת ההחזקה אליהם תיעשה ללא מס — כפי שמקובל במקרה של החזקה בנאמנות.

לאחר שנקבע הנוסח הסופי של הסכם המס, המשקיעים נתנו הוראה להעביר את המניות לשליטתם. אלא שביוני 2007 נודע להם כי ההסכם בוטל באופן חד־צדדי על ידי רשות המסים, וכי היא דורשת מהם לשלם מס על שווי המניות בעת העברתן.

מכיוון שבשנים לאחר העברת המניות, מניית ליברמור קרסה — התעקשות הרשות לגבות מס לפי שווי המניות במעמד ההעברה ולא במעמד המכירה יצרה עיוות של ממש, לטענת המשקיעים. לרנר, למשל, נדרש לשלם מס בסך כ–12 מיליון שקל על מניות שמכר ב–2012 ב–7.7 מיליון שקל בלבד. רייז, שהיה המשקיע הגדול בקבוצה והחזיק ב–50% מהמניות, טען בבית המשפט כי מימש את המניות במחיר ממוצע של כ–15 פני למניה, לעומת 42.5 פני בממוצע למניה שנקבה רשות המסים עליהן, ושהיא ביקשה לגבות ממנו "מס רעיוני" בסך יותר מ–30 מיליון שקל. רייז טען שהדבר הוא בבחינת "חיוב במס על התעשרות שלא קרתה ולא תקרה לעולם".

"הסכמי השומות בטלים ומבוטלים"

בחזרה ל–2006. ליואי ניהל משא ומתן ממושך עם רשות המסים, שבמהלכו הוחלפו טיוטות בתפוצה רחבה באימייל, שכללה את פקידי השומה השונים ובכירים נוספים ברשות. ביום האחרון של נובמבר 2006 גובש הנוסח הסופי, שנשלח במייל על ידי רו"ח צביקה ברנשטיין, אז מנהל תחום שוק ההון ברשות, שריכז את המשא ומתן עם ליואי.

אביב רייזצילום: אביב חופי

כך כתב ברנשטיין במייל: "שלום לכולם... מצ"ב נוסח אחרון בהחלט לאחר שגם עדי (ליואי) אישר אותו. אבקשכם בכל לשון של בקשה כי הנוסח הזה לא ישתנה יותר. בשבוע הבא עדי ייצור עמכם קשר ויגיע על מנת לחתום על האישורים. אני מודה על כל ההירתמות מצדכם, שבזכותה אני שמח לומר כי הגענו לקו הסיום".

רייז טען כי רשות המסים מבקשת ממנו "מס רעיוני" בסך יותר מ–30 מיליון שקל, וכי הדבר הוא בבחינת "חיוב על התעשרות שלא קרתה ולא תקרה לעולם"

ליואי אכן פנה לפקידי השומה השונים, ובשבוע שלאחר מכן אף הספיקו שניים מחברי הקבוצה לחתום על ההסכם מול פקיד שומה תל אביב 5. שיוך לפקיד שומה הוא עניין אדמיניסטרטיבי הנקבע על פי הכתובת של המשקיע. אילו כל חברי הקבוצה היו משויכים לפקיד שומה תל אביב 5 — כולם היו חותמים על ההסכם באותו היום. עם זאת, מכיוון שבין חברי הקבוצה היו גם מי שמשויכים לפקידי שומה אחרים בתל אביב, פתח תקווה וכפר סבא — ליואי נאלץ לתאם חתימות מול כל אחד מהם בנפרד. לפחות במקרה של לרנר, פקיד השומה התמהמה בתיאום ודחה את מועד החתימה מסיבות טכניות. גרירת הרגליים נדמתה לנישומים כביורוקרטיה ישראלית טיפוסית.

אלא שכעבור ארבעה חודשים, ב–12 ביוני 2007, קיבל ליואי שיחת טלפון מברנשטיין, ומיד אחריה פקס עם הודעת ביטול שהתאריך שהתנוסס בראשה מוקדם יותר, 18 בפברואר 2007. "בהמשך לשיחתנו הטלפונית מיום 18.2.2007", כתב ברנשטיין בהודעת הפקס, "הריני להודיעך כי הסכמי השומות אשר נחתמו בין פקיד שומה תל אביב 5 לבין (כאן מופיעים שמות שני המשקיעים שחתמו; ר"ל וש"ש) מיום 8.1.2007 בטלים ומבוטלים. כולי תקווה כי המשא ומתן הממשיך להתנהל בין רשות המסים לבינך בנוגע להסדר כולל לכל חברי הקבוצה, לרבות הנישומים, יסתיים ונוכל לחתום על הסכם חדש עם הנישומים".

השופט ספקן לגבי תארוך הודעת הביטול

השופט מגן אלטוביהצילום: איציק בירן

השופט קבע שההסכם תקף, ושאין מקום לנוהל המאפשר רק לצד אחד להסכם לחזור בו, בפרט כשהצד הזה הוא רשות שלטונית, שלה חובת הגינות מוגברת

ליואי טען בבית המשפט כי זו היתה הפעם הראשונה שבה הוא ראה את המכתב, וכי אינו זוכר כל שיחה בינו לבין ברנשטיין בעניין הביטול לפני יוני 2007. בין פברואר ליוני, לדבריו, הוא אף פנה כמה פעמים לפקידי השומה השונים בבקשה להיפגש עמם כדי לחתום על ההסכם, ובשום שלב לא נמסר לו כי ההסכם בוטל. הנוסח הקצר והלא מנומק העלה את הרושם שלרשות אין כל בסיס להישען עליו לביטול ההסכם.

ברנשטיין טען שמותר לרשות לבטל הסכמים בתוך 90 יום ממועד חתימתם, אך לא ידע להצביע היכן אפשרות זו מעוגנת בהסכם המס או במסמך אחר. השופט אלטוביה קבע שההסכם תקף, ושאין מקום לנוהל המאפשר רק לצד אחד להסכם לחזור בו, בייחוד כשהצד הזה הוא רשות שלטונית, שעליה חלה חובת הגינות מוגברת.

אלא שלרנר טען טענה חמורה הרבה יותר: גם אם ניתן היה לבטל את ההסכם בתוך 90 יום, הרי שהודעת הביטול שהוצגה בבית המשפט מזויפת. בהליכים המשפטיים טען לרנר שההודעה נכתבה ונשלחה לליואי רק ביוני, ושבוצע בה תיארוך לאחור (בקדייטינג) כאילו נשלחה ארבעה חודשים קודם לכן, מה שעלול להיחשב עבירה פלילית בידי עובד ציבור.

השופט אלטוביה לא הכריע לגבי שאלה זו, אבל כתב בפסק הדין בעניין לרנר כי "קיים ספק אם ההודעה אכן נשלחה במועד המצוין במכתב הביטול". אלטוביה מבסס זאת, בין השאר, על כך שגרסתו של ברנשטיין סתרה תחילה את העובדות, ומאוחר יותר תוקנה באופן שכבר אינו מתיישב לדעתו עם ההיגיון. ברנשטיין, בעל הסמכה כרואה חשבון ועורך דין, עזב את רשות המסים מאז והועסק כמה שנים במשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן. כיום מכהן ברנשטיין בתפקיד שותף מייסד בחברת IBI קפיטל, וכיו"ר הדירקטוריון של רשת המרכולים הציבורית ויקטורי.

הפיצוץ במו"מ

בדיונים התברר כי ב-7 ביוני 2007 אירע פיצוץ במשא ומתן פרטני שנעשה בין רייז לפקיד שומה תל אביב 1, רחמים יפת (שהלך לעולמו מאז), בנוגע לשיעור המס שעליו לשלם כבעל מניות מהותי.

במסגרת גילוי מסמכים, אף הגיע לבית המשפט העתק של מכתב הביטול שהעביר ברנשטיין לידי רו"ח איריס עומר, אז סגנית פקיד שומה תל אביב 5, שכבר חתמה על ההסכם עם שניים מחברי הקבוצה. על ההסכם נכתבו בכתב ידה הוראות לעמיתותיה תוך שהיא מבהירה את נסיבות ביטול ההסכם: "לידיעתכן — ביטול הסכם עקב משא ומתן בתל אביב 1 וכפר סבא שלא צלח. הוחלט על ביטול ההסכם מכיוון שמדובר בקבוצת תיקים". לצד הוראות אלה רשמה עומר בכתב ידה את התאריך שבו טיפלה במכתב — 17 ביוני 2007.

מכתב הביטול עם הוראות בכתב ידה של סגנית פקיד שומה ת"א 5. מציינת את סיבת הביטול וחותמת בתאריך 17 ביוני

"נסיבות ביטול ההסכם", פסק השופט, "אירעו ביוני 2007, ולא לפני המועד שבו לכאורה נשלח מכתב הביטול על ידי רו"ח ברנשטיין". עומר מונתה מאז לפקידת שומה תל אביב 1, ולפיכך, ככל הידוע, אחראית עד היום על ענייני המסים של רייז.

בחקירתו בבית המשפט, ברנשטיין חשף תחילה את הסיבות שהניעו אותו להוציא את מכתב הביטול, לאחר שנוכח כי פקיד שומה תל אביב 1 לא הגיע להסכמה עם רייז בקשר לסיווגו כבעל מניות מהותי; ואולם כאשר עומת עם העובדה שהמשא ומתן עם רייז הופסק רק ביוני 2007, הוא הוסיף: "אין לי מה להגיד". בהמשך, ברנשטיין תיקן את גרסתו וטען: "ראיתי שהדברים לא מתקדמים, וכדי למנוע מצב שבו אנחנו לא יכולים לחזור בנו מההסכם, החלטתי שאנחנו נוציא את המכתב".

השופט אלטוביה לא קנה את ההסבר החדש — שכן אם ניתן לבטל את ההסכם בתוך 90 יום, הרי הרשות היתה יכולה לחזור בה עד 7 באפריל; אז מדוע מי שטרח כל כך בגיבוש הסכם המס, ואינו מעורב במשא ומתן הפרטני של רייז, ממהר לבטלו בעבור כל הקבוצה, לפני מיצוי 90 הימים?

בדצמבר 2014, לאחר שנחשף לעדויות ולעותק מכתב הביטול שנמצא אצל עומר, לרנר הגיש תלונה במשטרה נגד ברנשטיין בגין מרמה והפרת אמונים ובגין זיוף בידי עובד ציבור. תלונתו נדחתה על ידי פרקליטות מחוז מרכז בטענה כי ההליך הפלילי אינו המסגרת המתאימה לבירורו של העניין. אין זה מפתיע, לאור העובדה כי הפרקליטות עצמה ייצגה באותה העת את רשות המסים בעתירה המנהלית שהגיש לרנר. רשות המסים, ככל הידוע, לא נקטה הליכים משמעתיים כלפי המעורבים בפרשה.

לטענת לרנר, היו רמזים אפשריים נוספים לבקדייטינג: המשא ומתן התנהל באי־מייל בתפוצה רחבה, מול כל פקידי השומה הרלוונטיים וליואי, ואילו הביטול נשלח בפקס עם העתק לפקיד שומה ת"א 5 בלבד. בנוסף, על המכתב שנשלח בפקס לא הודפסו מקור הפקס, תאריך ושעת משלוח, כמקובל. בבית המשפט הרשות לא ידעה להציג אף מסמך לתמוך, כגון אישור משלוח פקס או תרשומת ביחס למשלוח הודעת הביטול בתאריך הנטען. לרנר אף טען כי הניסוח אינו טבעי — כאשר אדם מסכם במכתב שיחה או פגישה שהתנהלה בעבר, הוא מציין את התאריך שבו התנהלה השיחה נשוא המכתב ("בהמשך לשיחתנו מתאריך..."), אבל כאשר המכתב נשלח ביום שבו נערכה השיחה, מקובל, לטענת לרנר, לכתוב: "בהמשך לשיחתנו מהיום/מהבוקר/מאחר הצהריים".

הטענה כי המכתב נשלח בפברואר תמוהה, לטענת לרנר, גם כשבוחנים את פעילותה של עומר. לדבריו, אם מכתב התקבל במשרדה ביוני, סביר מאוד שהיא קראה אותו ונתנה עליו הוראות בשבוע שלאחר מכן; אולם אם קיבלה את מכתב הביטול בפברואר, מדוע טיפלה בו רק כעבור ארבעה חודשים? לטענת לרנר, אילו היתה מקבלת אותו בפברואר, היה עליה להודיע על הביטול באופן מיידי לשני חברי הקבוצה שעמם היא אישית חתמה על ההסכם, כדי שיידעו איך להכין את הדו"ח השנתי שלהם למס הכנסה; ואולם שני חברי הקבוצה קיבלו את הודעת הביטול יחד עם ליואי.

לרנר יוצג על ידי עו"ד יורם ל' כהן, ורייז על ידי עו"ד רני שוורץ. את רשות המסים ייצגו עורכי הדין קרן יזדי סופר ואדם טהרני מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).

ברנשטיין: "טענות כוזבות שנדחו על ידי בית המשפט"

מצביקה ברנשטיין נמסר, באמצעות עורך דינו: "מר ברנשטיין מצר על כך שעיתון TheMarker משמש ככלי שרת מטעם גורמים אינטרסנטיים במלחמתם ברשות המסים. לא נפל כל פגם בהתנהלותו של ברנשטיין, אשר פעל ביושר ושם לנגד עיניו את אינטרס הציבור.

"הטענות הכוזבות שבכתבה, הן מיחזור של בדיות שנדחו על ידי ביהמ"ש. בניגוד לכזבים שבכתבה, הודעת הביטול להסדר עם פקיד שומה ת"א 5 נשלחה לרו"ח ליואי בפברואר 2007, ואף נמסרה לו בעל פה על ידי ברנשטיין עצמו ופקידת שומה ת"א 5 בשיחות שערכו עמו. הסיבה לביטול ההסכם היתה חזרתו של פקיד שומה ת"א 1 מההסכמות שהושגו (מדובר היה בהסדר ביחס למספר נישומים, שהיה מותנה בהסכמת כל פקידי השומה המעורבים).

"בניגוד לכזבים שבכתבה, ביהמ"ש קבע במפורש שהוא אינו שולל את האפשרות שהמסמך נשלח בפברואר 2007: "אכן, אין בעצם קבלת הפקס ביום 12.6.2007 כדי לשלול אפשרות שכבר ביום 18.2.2007 נשלחה אל רו"ח ליואי הודעת הביטול". גם השינוי בהתנהלותו של רו"ח ליואי החל בפברואר 2007, כך שעבר להתנהלות ישירה מול פקיד שומה ת"א 1 בלבד, ולא מול ברנשטיין שריכז עד אז את הטיפול מול כל פקידי השומה; וכך שהליך החתימה מול פקידי השומה האחרים הוקפא — מעידים כאלף עדים על העובדה שהיה מודע לביטול ולסיבה לביטול.

"בנוסף, בהתאם לסעיף 147 לפקודה היתה נתונה לברנשטיין הסמכות לבטל את ההסכם אף שנה ממועד כריתתו. עוד נדגיש, כי בניגוד לאמור בכתבה, ביהמ"ש הגדיר את התנהלותם של פקידי השומה, כחוסר תום לב, ולא את התנהלותו של ברנשטיין.

"לגבי הטענה המגוחכת בעניין אופן משלוח הודעת הביטול, ב–2007 כל מסמך שהצריך חתימה רשמית הודפס, נחתם ונשלח אך ורק בפקס. מבחינה חוקית, אף לא ניתן היה לבטל הסכם של רשות המיסים בדואר אלקטרוני.

"כמו כן, בניגוד לטענתכם, ביהמ"ש לא פסק כי עדותו של ברנשטיין בביהמ"ש סתרה את העובדות או השתנתה. הסירוב של עיתונכם להעביר לברנשטיין את החומרים המתייחסים לסוגיה זו לבקשתו, כדי שיוכל להגיב גם עליהם הוא בלתי ראוי, ומלמד על המניעים הפסולים שבכתבה".

מרשות המסים נמסר: "עמדת הרשות, כפי שהוצגה במסגרת ההליך, היא כי ההודעה לרו"ח ליואי על ביטול ההסכם האמור נשלחה בפברואר 2007. אמנם ביהמ"ש לא קיבל את עמדת הרשות, ופסק כי לנוכח ספק שהתעורר אצלו בעניין הוא קובע שעדותו של ליואי, שלפיה הודעת הביטול התקבלה אצלו לראשונה ביוני 2007, אמינה בעיניו; אך אין בקביעה זו של ביהמ"ש כל קביעה עובדתית או אמירה כי 'ברנשטיין שינה בדיעבד את תאריך המסמך' (בקדייטינג). כמו כן, יובהר מעל לכל ספק כי בפסק דינו, ביהמ"ש אינו מטיל כל דופי בהתנהלותה של עומר בתיק".

מהפרקליטות נמסר: "כל תיק נבחן בהתאם לנסיבותיו ולמכלול השיקולים הרלוונטיים, והמבחן להעמדה לדין הוא אחד: קיומו של סיכוי סביר להרשעה".

מאביב רייז נמסר: "בתי המשפט המחוזי והעליון אמרו לעניין זה את דברם באופן חד וברור, ומבחינתי די בכך".

מרוני לרנר לא נמסרה תגובה.

כתבות מומלצות

קוונטום סורס. שלומית סמל, ברק דיין, עודד מלמד וגיל סמו

"זו ההחלטה הכי מפחידה שעשיתי. כשנצליח, נהיה הבסיס למהפכת המחשוב הבאה של האנושות"

בנייה בשדרות. "יש בעיר תשואות טובות יחסית להשקעה בדירה במרכז הארץ"

"נמאס מהמחירים המטורפים של המרכז. פה אני משלם 2,600 שקל על דירת גן — והכל מהטבת המס"

שיעור בבה"ד 15 . "אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד"

"לא תיארתי לעצמי שיש דבר כזה בצה"ל": בית הספר הכי טוב בישראל נמצא בכלל בגלילות

אילנית פינטו־דרור. "על פי המחקר שלי, מורות ומורים בבתי ספר אליטיסטיים מגיעים מרקע דומה לזה של התלמידים"

"ההורים שלהם משלמים אלפי שקלים בשנה - והם מסתובבים בעולם כמו בעלי בית"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

רחוב חרות, רמת גן. לדברי המתווך, זוהי עסקה טובה לשני הצדדים

כללי המשחק השתנו: הדירה שנמכרה "על הנייר" - עם מלכוד

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות