התיישנות לא תציל את נתניהו מחקירה בפרשת רכישת המניות

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, טוען שלא נפל פגם ברכישת המניות במפעל SeaDrift של בן דודו האמריקאי נתן מיליקובסקי ב–2007. הטענה הזאת מעוררת סימני שאלה, משום ששווי החברה המשתקף במחיר ששילם נתניהו מהווה 5% בלבד מהשווי המגולם במחיר ששולם בהשקעה אחרת בחברה, שבוצעה סמוך להשקעתו. הפער העצום מסביר מדוע למרות הטענה הסטנדרטית של נתניהו שלפיה "לא היה כלום" — משרד המשפטים החליט גם הפעם לבחון אם יש דבר מה לא כשר בפרשה.

ראש הממשלה קיבל את ההזדמנות להשקיע במניות המפעל במחיר נמוך במיוחד בתקופה שבה היה עדיין ראש האופוזיציה, ב–2007. נתניהו הודה כי השקיע 600 אלף דולר בתמורה לאחזקה של 1.6% מהמניות — נתונים המשקפים ערך של 37.5 מיליון דולר לחברה. כשלושה חודשים מאוחר יותר החל להתנהל משא ומתן עם חברת גרפטק אינטרנשיונל לקראת עסקה שבמהלכה נמכרו לגרפטק 18.9% מהמניות — לפי שווי חברה של 715 מיליון דולר.

>> פרשת המניות של נתניהו: השיחה הלילית עם נתן מיליקובסקי. האזינו לפודקאסט

הפער הקיצוני בשווי מעורר את האפשרות שהמניות המוזלות הן בעצם מתנה בשווי מיליוני דולרים שניתנה לראש הממשלה. נתניהו אינו איש שנמנע ממתנות מחברים ובני משפחה. השאלות המתעוררות במישור המשפטי הן מדוע ניתנו המניות, ומהן העבירות שיכולות לעלות מהפרשה?

ראשית, עם חזרתו לתפקיד ממשלתי נתניהו היה חייב לדווח על נכסיו למבקר המדינה. הדו"חות האלה מוגשים למשרד מבקר המדינה ואינם שקופים לציבור. לפי הידוע בפרשה עד כה, ב–2009 דיווח נתניהו על העסקה, אך ככל הידוע לא דיווח על הכנסותיו ממנה בערכן הריאלי.

• הסיוע של מיליקובסקי לבתו של נתניהו: הלוואה של 200 אלף דולר

קבלת טובות הנאה וכספים מבלי לדווח עליהם היא עבירה על כללי ועדת אשר למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים. במשפטו של אהוד אולמרט נקבע כבר כי הימנעות מדיווח כזה יכולה להיות עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים. העונש המקסימלי על עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר. זוהי עבירה מסוג "עוון", פרט שחשיבותו תובהר מיד.

בפרשת מעטפות הכסף וההטבות שקיבל אולמרט מאיש העסקים משה טלנסקי נקבע כי קבלת כספים והסתרתם ממבקר המדינה ומהרשויות המוסמכות יכולה גם לעלות לכדי עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. זוהי כבר עבירה מסוג "פשע", שהעונש המקסימלי עליה הוא חמש שנות מאסר בפועל.

הסיווג של סוגי העבירות חשוב משום שמעל החשדות הפוטנציאליים בפרשת המניות מרחף החשש להתיישנות. לפי חוק סדר הדין הפלילי, אי־אפשר להעמיד לדין אדם בגין עבירה שהתיישנה: עבירות מסוג "עוון" (עד שלוש שנות מאסר) מתיישנות לאחר חמש שנים ממועד ביצוען; ועבירות מסוג "פשע" מתיישנות לאחר 10 שנים.

אין פלא שבסרטון שהעלה לפייסבוק האשים אהוד ברק את נתניהו בכך שהתנהלותו בפרשת הצוללות גובלת בבגידה. עבירת בגידה היא חריגה בנוף ההתיישנות, והפטור עליה נכנס לתוקף רק לאחר 20 שנה. נתניהו אינו חשוד בבגידה.

נראה אפוא כי עבירת מרמה והפרת אמונים בפרשת המניות התיישנה. לעומת זאת, תקופת ההתיישנות על חשד לעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות עדיין לא התיישנה, בהנחה שרואים את העבירה כאירוע אחד שנמשך בין הרכישה ב–2007, דרך הדיווחים הבלתי מדויקים למבקר המדינה ועד למימוש המניות בתמורה ל–4.3 מיליון דולר בנובמבר 2010.

התיישנות בתיקים של משה קצב ועזר ויצמן

גם אם נראה שהעבירות העולות לכאורה מהמידע שנחשף בפרשת המניות התיישנו — ואי־אפשר להעמיד את נתניהו לדין בגינן — עדיין נדרשת חקירה פלילית.

ראשית, לא ניתן לדעת בוודאות אם עבירה מסוימת התיישנה עד שמקיימים לגביה חקירה, או לכל הפחות בדיקה מקדמית. חקירה כזו נדרשת במיוחד כשיש חשד שהעבירה מתמשכת וייתכן שהחלה בעבר הרחוק, אבל נמשכה לתוך תקופה שעליה כבר לא חלה התיישנות.

למשל, בעניינו של נשיא המדינה עזר ויצמן, שנחשד בכך שקיבל שלא כדין מתנות מאנשי העסקים אדוארד סרוסי ורמי אונגר, נסגר תיק החקירה בין היתר מחמת התיישנות — אבל רק לאחר חקירה. סגירת התיק הביאה לידיעת הציבור את מערכת התמיכה הכלכלית שהתקיימה בין ויצמן המנוח לאנשי העסקים.

בחקירת עבירות המין של הנשיא משה קצב היו כמה מתלוננות שהעבירות בעניינן התיישנו. עובדה זו לא מנעה מהמשטרה לגבות מהן עדויות. גם אם העבירות התיישנו ולא ניתן היה להעמיד את קצב לדין בגינן, הפרקליטות סברה אז בצדק כי העדויות האלה יכולות לסייע להוכחת דפוס פעולה חוזר של החשוד.

כך גם במקרה של נתניהו. קבלת כספים וטובות הנאה מאנשי עסקים ללא דיווח כנדרש היא בדיוק המעשה הפלילי המיוחס לנתניהו בתיק המתנות, תיק 1000. חקירת פרשת המניות — אפילו אם לא תניב כתב אישום — עשויה לשמש חיזוק לטענה בדבר דפוס פעולה ביחסי נתניהו עם אנשים אחרים כמו ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר בתיק המתנות.

חקירה תאפשר להביט בראייה כוללת על מערכת היחסים בין מיליקובסקי לנתניהו, שנראה כי היא מגלמת התחשבנות כספית ענפה, שכללה העברת "קיצבה" שנתן מיליקובסקי לנתניהו במזומן, בדומה לכספים שקיבל אולמרט מטלנסקי, וכן הלוואות במאות אלפי דולרים ומימון בסך 300 אלף דולר לעורכי הדין של ראש הממשלה המייצגים אותו בחקירותיו בתיקים 1000, 2000 ו–4000.

העברת הכספים האלה במוזמן היא עניין שנמשך עד 2017 לכל הפחות, כך שאם יוחלט לחקור זאת ויימצא בכך פגם — ההתיישנות כבר לא תחול עליה.

האם מדובר בצירוף מקרים?

נכון להיום נבדק הקשר הנסיבתי בין פרשת הצוללות לפרשת המניות. מיליקובסקי היה בעל המניות והאג"ח הגדול בחברת גרפטק אינטרנשיונל בין 2010 ל–2015. הוא הניע מהלכים בחברה, כיהן כדירקטור בה וב–2014 אפילו הביא להדחת המנכ"ל. בתקופה הזאת תאגיד תיסנקרופ, שעומד במרכז פרשת הצוללות, היה אחד מארבעה לקוחות המפתח של החברה.

מגע ידו של עו"ד דוד שמרון, עוד בן דוד של נתניהו וחשוד בתיק הצוללות, מצוי בשתי הפרשות. בתיק הצוללות ייצג שמרון את נציג תיסנקרופ בישראל, עד המדינה שחזר בו מיקי גנור. בה בעת, עו"ד יצחק מלכו, שותפו של שמרון במשרד עורכי הדין שמרון־מלכו־פרסקי, ייצג את ממשלת ישראל מול ממשלות גרמניה ומצרים בנושאים הקשורים לצוללות. אגב, שמרון גם ערך את הסכם מכירת המניות בין נתניהו למיליקובסקי ב–2010. כעת נבחן אם מדובר בצירוף מקרים, או שמא ישנו קשר בין עסקת המניות המוצלחת של נתניהו לבין פרשת הצוללות.

אירועי פרשת הצוללות התרחשו בעיקרם ב–2014–2015. אם חקירה תניב קשר בין פרשת המניות לפרשת הצוללות — שהחקירה בה נפתחה ב–2017 (פתיחת חקירה עוצרת את מרוץ ההתיישנות) — ככל הנראה לא תחול התיישנות על עבירות שיעלו, אם יעלו, בחקירות האלה.