נתניהו לא סיפק אפילו קצה של הסבר: מיליוני דולרים זרמו לכיסו בתעלול פיננסי מחוכם

בסוף השבוע ניסה ראש הממשלה בנימין נתניהו להתמודד עם הסערה הציבורית שפרצה בעקבות חשיפת המניות שהחזיק במפעל SeaDrift בטקסס. בסרטון שפירסם ובראיון שאליו הגיע במפתיע באולפן חדשות 12, הוא לא סיפק אפילו קצה של הסבר לשאלת המחיר הנמוך באופן מחשיד שבו רכש את המניות במפעל של בן דודו, נתן מיליקובסקי.

1. "מחיר זהה למניה"

נתניהו הרוויח מיליוני דולרים מרכישת המניות ומכירתן, השקעה המשקפת מאות אחוזי תשואה בתוך פחות מארבע שנים. זאת, בשעה שערך המפעל צנח ביותר מחצי, כפי שניתן להוכיח באמצעות הערכות שווי שנערכו למפעל במועדים קרובים לקנייה ולמכירה. נתניהו נימק זאת כך: "גם אנשים אחרים רכשו מניות בחברה וכולנו שילמנו מחיר זהה למניה, ללא הטבות וללא הנחות".

חלקו הראשון של המשפט אמור לאשש את חלקו השני: אם עוד אנשים שילמו אותו מחיר, אז כביכול אין כוונה להיטיב עם ראש הממשלה באופן אישי. נניח שאכן כך, כמה אנשים נוספים מלבד נתניהו התעשרו בעסקה בעלת היגיון פיננסי מפוקפק – איך זה מפריך את האפשרות שנתניהו קיבל כאן מתנה במיליוני דולרים? יש גם אפשרות שההסבר של נתניהו מגביר את החשש שניתנה כאן מתנה.

השאלה היא מיהם אותם "אחרים" שהשתתפו בסבב ה"השקעה" בחברה. האם אלה אנשים שמיליקובסקי רצה להיטיב עמם? האם גם הם במקרה קרובי משפחה של מיליקובסקי? אולי הם גם קרובים של נתניהו? לשאלות האלה נתניהו מסרב להשיב.

המכתב שסיבך את נתניהו - והבעיה הגדולה של רה"מ בפרשת מניות הפלדה

נחזור למספרים הידועים: אנשי ראש הממשלה טענו עד לימים האחרונים, שנתניהו רכש את המניות ב-4 מיליון שקל במהלך 2007 בהיותו ראש אופוזיציה. בנובמבר 2010, בהיותו ראש ממשלה, נתניהו מכר את המניות בשווי גבוה פי ארבעה - 16 מיליון שקל. בראיון הודה נתניהו לראשונה שהמניות נרכשו ב-600 אלף דולר, כפי שפירסם העיתונאי חיים ריבלין ביום חמישי. נניח את אי אמירת האמת בצד. למדנו שהשקעתו של נתניהו הציגה תשואה לא תיאמן של 600% בפחות מארבע שנים. וזה עוד לפני דיווידנדים במאות אלפי דולרים שנתניהו נהנה מהם במהלך התקופה.

הרווח של נתניהו מהמניות תמוה במיוחד לאור ההידרדרות בערך המפעל במקביל. את ההידרדרות ניתן לראות באמצעות שתי הערכות שווי שפורסמו למפעל, שנרכש בשני שלבים על ידי חברה ציבורית בשם גרפטק אינטרנשיונל. בהערכת השווי של יולי 2008 המפעל היה שווה 715 מיליון דולר; ובאפריל 2010 הוא הוערך ב-308 מיליון דולר. ערך המניות של נתניהו קפץ פי שבעה, בשעה שערך המפעל צנח ב-57%. נס.

נתניהו יודע שאין הסבר הגיוני לאלכימיה הפיננסית הזו: מניה שעולה פלאים בחברה שערכה צונח. הוא הרי הסביר לנו ביום שישי, שבניגוד לגנץ ולפיד הוא "מבין בכלכלה". למרות תחנונינו לסנגוריו ודובריו, נתניהו לא הצליח לספק לנו הסבר אלטרנטיבי, זולת ההסבר שלפיו קיבל את המניות בהנחה מופלגת. זה נראה, נשמע וגם מריח כמו שיטה מתוחכמת להעברת הון במיליונים, בסתר, לראש הממשלה.

בשלב הזה, לא ידוע אם מוכר המניות הוא מיליקובסקי עצמו או אדם אחר. מה שבטוח הוא שמיליקובסקי היה המוציא והמביא בחברה שנתניהו קיבל מתנת מיליונים ברכישת מניותיה.

2. הגאונות של מיליקובסקי

• הכי קרוב לאקדח מעשן בפרשת מניות הפלדה של נתניהו
• נס הפלדה של נתניהו: כך זינק שווי המניות שלו פי ארבעה
• נתניהו, בן הדוד והגרסאות הסותרות: כל מה שצריך לדעת על פרשת מניות הפלדה
• פרשת מניות הפלדה של נתניהו: "אין שלב מאוחר מדי לפתוח בחקירה"
• מבין בכלכלה או קיבל מתנה? כך השיג נתניהו תשואה של 616% בארבע שנים

בראיון אמש ניסה נתניהו לטעון כי מקור הרווחים טמון בכישורי הניהול של בן דודו. "הוא גאון", טען ביחס למיליקובסקי שלדבריו קנה, שיפץ ומכר את המפעל. בכל הכבוד לכישורי הניהול של מיליקובסקי – נתניהו נכנס למפעל באחת משנות השיא שלו מבחינת הכנסות (240 מליון דולר בשנה) ובשנת השיא מבחינת רווחים (60 מיליון דולר), ועזב אותה בשנה שבה הרווחים החזויים היו קרוב לחצי (15 מיליון דולר נכון לאמצע השנה). באמצע היתה גם שנת המשבר הכלכלי העולמי שנגמרה בהפסד. הערכת השווי סביב כניסתו של נתניהו להשקעה - גבוהה. הערכת השווי סביב האקזיט שלו נמוכה בעשרות אחוזים.

ייתכן שמיליקובסקי אדם מאוד אינטילגנטי, אך הנתונים מראים שבשנים שנתניהו היה בין בעלי המניות במפעל, מצבו הפיננסי של המפעל הידרדר. ההסבר לעלייה בשווי המניות טמון בכך שהן נקנו הרבה מתחת למחיר השוק.

3. האמירה שתסבך את נתניהו

כשפורסם בראשונה הקשר בין מיליקובסקי לבין חברת גרפטק הספקית של טיסנקרופ, יצרנית הצוללות והספינות מתיק 3000, נתניהו ניסה לטעון שאין לו שמץ של מושג אודות העסקים של בן הדוד מיליקובסקי.

שנתיים חלפו מאז, ובסוף השבוע נתניהו נשמע אחרת לגמרי. "זיהיתי שיש כאן השקעה נכונה", ניסה להסביר את העלייה החריגה בערך המניות בסרטון שפירסם ביום שישי. כדי לזהות הזדמנות השקעה בחברה צריך להכיר את עסקיה, לקרוא דו"חות כספיים שלה — וכן, גם לדעת מי הלקוחות שלה. זה לא ממש מסתדר עם הגרסה הקודמת של נתניהו.

בראיון עם קרן מרציאנו ועמית סגל, נתניהו הפגין בקיאות מרשימה בשרשרת הייצור של פלדה, אבל בעיקר בהיסטוריה העסקית של מפעל SeaDrift.

אולי עדיף היה לראש הממשלה לדבוק בגרסתו הראשונה. הבקיאות שהראה בעסקי בן דודו עשויה עוד לפעול לרעתו. נתניהו כבר לא יוכל לטעון שלא ידע כי המחיר שבו רכש את המניות נמוך בעשרות אחוזים ממחיר השוק.

4. ההזדמנות האמיתית

יחסי מיליקובסקי־נתניהו הם תופעה ארוכה ומורכבת יותר מעסקת SeaDrift לבדה. כפי שחשף נתניהו בעצמו באחת מחקירותיו בתיק 1000 — זה שנים רבות שמיליקובסקי נפגש עם ראש הממשלה מדי כמה שבועות ומעניק לו מעין דמי כיס בסך אלפי דולרים במזומן, לצרכיו האישיים.

נתניהו תיאר זאת כמתנות מקרוב משפחה, מעשה כשר — וזה עבר לחוקרים מתחת לרדאר. האם זה דבר נורמלי? האם פגשתם פעם אדם, אמיד ככל שיהיה, שמוכן לתת לבן דודו (שהוא מיליונר בעצמו) דמי כיס בסך אלפי דולרים במזומן מדי כמה שבועות, למשך כל חייו? מה ההבדל בין מערכת היחסים הזו ליחסים שהיו בין אהוד אולמרט למשה טלנסקי?

יחסי נתניהו־מיליקובסקי מעלים גם שאלות מתחום המיסוי: אם השניים מנהלים גם מערכת יחסים עסקית — איך אפשר לדעת שהכסף המזומן שהחליף ידיים הוא לא חלק בלתי־מדווח מההתחשבנות העסקית ביניהם?

איכשהו, החוקרים והפרקליטים שנחשפו למידע כבר לפני שנתיים השתכנעו שנתניהו הוא סוג של ילד (בן 70) שמקבל דמי כיס מהדוד מאמריקה.

סיפור המזומנים לבדו מצדיק פתיחה בחקירה. אם תצרפו לכך את העובדה שמיליקובסקי נתן בעבר הלוואות במאות אלפי דולרים לנתניהו והתנדב לממן את הוצאותיו המשפטיות בתיקיו הפליליים בסכום של עד מיליון דולר, יוצא שמיליקובסקי הרעיף וממשיך להרעיף עשרות מיליוני שקלים על נתניהו בעודו משמש איש ציבור ומכהן כראש ממשלה. נראה שנתניהו באמת זיהה הזדמנות עסקית: קוראים לה נתן מיליקובסקי.

5. "הכל דווח בשקיפות"

הדבר המדהים ביותר בשיטה הגאונית למדי, יש להודות, של העברת העושר לכאורה ממיליקובסקי לנתניהו בעסקת SeaDrift, הוא שהכל נעשה מעל השולחן. "הכל דווח בשקיפות מלאה לרשויות", אמר נתניהו.

במשרד מבקר המדינה שוכבים מסמכים שמראים שנתניהו רכש מניות של מפעל במחיר מסוים וכעבור פחות מארבע שנים מכר אותן בתשואה מחשידה של 600%, שעה שהמפעל עצמו התרסק. נתניהו מבין בחוקי הכלכלה, והוא גם יודע מי לא מבין בהם, או לכל הפחות מי לא אמור לעסוק בהם: כל אותם אנשים שאישרו לו את ביצוע העסקות האלו בעבר.

אם מישהו במשרד מבקר המדינה היה משווה את מחיר הקניה למחיר המכירה בעסקה — בו ברגע היתה נדלקת אצלו נורה אדומה. אך לא בכך עוסקת ועדת ההיתרים. תפקידה לאשר עסקות מתוך הנחה שהן נעשות בתנאי שוק ושאינן מנגנון להעברת עושר סמויה. מסיבה זו, עצם הדיווח לא יגאל את נתניהו מאפשרות של חקירה.

6. מיליקובסקי כן היה מנהל בספקית של טיסנקרופ

נתניהו טען בראיון שמיליקובסקי לא ניהל את גרפטק אינטרנשיונל, הספקית של טיסנקרופ העומדת במרכז פרשת הצוללות. העובדות קצת שונות. נתן מיליקובסקי היה בעל המניות והאג"ח הגדול בחברה. בין 2010 ל-2015 הוא היה דירקטור בחברה (עם הפסקה קצרה באמצע).

ב-2014 ניהל מיליקובסקי מאבק שליטה בחברה, במהלכו גיבש קבוצת בעלי מניות שניצחה במאבק הזה. בעקבות הניצחון, החל ממאי 2014 היה בעל יכולת למנות שני דירקטורים - בנוסף למינוי של עצמו. באותו מאבק, מיליקובסקי אפילו הביא להדחת המנכ"ל, קרייג שולר.

הנקודה הזו אינה סלע מחלקות עיקרי בפרשה, לפחות נכון לעכשיו. ממילא, אחזקת המניות והאג"ח יוצרת זיקה לגרפטק לא הרבה פחות מניהול בפועל. אבל זו עוד ראיה לכך שנתניהו באופן עקבי לא אומר את האמת בסיפור הזה.

7. החוט המקשר

בדבר אחד נתניהו צודק: סיפור רכישת ומכירת מניות SeaDrift, לא מוכיח, לפחות בשלב זה, שנתניהו קיבל כספים כתוצאה מעסקת הצוללות — כפי שטוענת מפלגת כחול לבן בקמפיין שלה. על פניו, טענה כזאת מעלה קושי כרונולוגי: נתניהו נפטר מהמניות ב-2010, ועסקות כלי השיט נחתמו שנים מאוחר יותר. האם ידוע על עסקת שוחד שבה היה פער של שנים בין המתת לתמורה? זה נדיר, אבל קיים. לדוגמה, בתיק השוחד שבו חשוד שר הרווחה חיים כץ, הפרקליטות טוענת כי היה פער של חמש שנים בין המתת לתמורה. מצד שני — לא בטוח שטענה זו תשרוד עד הגשת כתב האישום.

סיפור המניות מעיד על העברה סמויה של מיליוני דולרים בשיטה מתוחכמת לנתניהו, אך הכספים יכולים להתגלות כקשורים לרצון של מיליקובסקי להעשיר את בן דודו, או לרצונו של אדם אחר להעביר מיליונים לנתניהו באמצעות הצנרת של מיליקובסקי. מוקדם לקבוע. העניין צריך להיחקר.

בהקשר של הצוללות, שדה החשדות הפוטנציאלי קשור יותר בניגודי עניינים. נתן מיליקובסקי הוא הכיס של נתניהו, המקום שממנו נתניהו מושך כספים לפי צרכיו — ומכאן שקיימת הלימה בין האינטרסים של נתניהו לבין אלו של מיליקובסקי. כשזו נקודה המוצא, העובדה שמיליקובסקי החזיק במניות גרפטק, אותה ספקית של טיסנקרופ, עשויה לקבל משמעות.

הקשר של מיליקובסקי לגרפטק נמשך עד לסוף 2015 — במקביל להתרחשות חלק ניכר מעלילת פרשת הצוללות. טיסנקרופ לא היתה סתם לקוח של גרפטק, אלא אחד מארבעת הלקוחות הבולטים שלה. מודעות של נתניהו לכך עלולה להציב אותו בבעיה גם בתיק הצוללות.

את התשובות יש לחפש במשרד עורכי הדין שביד אחת ניהל לא מעט מענייני המדינה בשנים האחרונות ובידו השניה ייצג אינטרסים עסקיים עצומים בעסקות מול המדינה. עורכי הדין שמרון ויצחק מולכו היו בכל צומת בשתי הפרשות: הם ייצגו את נתניהו מול מבקר המדינה; את מיליקובסקי ונתניהו בעסקת המניות ביניהם; את טיסנקרופ (או יותר נכון, את נציגה בישראל, מיקי גנור) מול ממשלת ישראל ברכישת הצוללות; ואת ממשלת ישראל מול ממשלת גרמניה. בין שמעורבותם של שמרון ומולכו בכל אלו היא צירוף מקרים או עדות לקשר בין הפרשות — את עשרות המיליונים שזרמו מכיוונו של מיליקובסקי לכיסו של ראש ממשלת ישראל במשך עשורים, חייבים לחקור.