"בדיחות והזמנות למסיבת רווקות": תביעת הענק של נאמני מיידוף - ומדוע נדהמו באוניברסיטאות בישראל

שלוש שנים חלפו מאז שהנאמן לנכסיו של הנוכל ברני מיידוף הגיש בישראל תביעת ענק של 366 מיליון שקל נגד 30 גופי מוסדות לימוד ומחקר בישראל, וההליכים בתיק, שמתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט מגן אלטוביה, רחוקים מסיום.

אתמול (רביעי) הוגשה בקשה יוצאת דופן על ידי חלק מהנתבעים, שבה נטען כי התובע הציף אותם (במסגרת הליך של גילוי מסמכים) בכמות אדירה וחסרת תקדים של 5 מיליון מסמכים, שלא סווגו או סווגו באופן מטעה, וחלק נכבד מהם כלל לא רלוונטי.

בתביעה שהוגשה בדצמבר 2015, טוען הנאמן אירווינג ה. פיקארד כי הכספים של קורבנות מיידוף הגיעו לאוניברסיטאות ובתי חולים בישראל כתרומות ומענקים. "במקום שבו רבים הפסידו והגיעו עד פת לחם לעת זקנתם, אחרים - ובהם מוסדות מחקר ולימוד מכובדים ומובילים בישראל, התעשרו לא כדין", נכתב בתביעה. לטענת הנאמן, כספי הגזילה והמרמה הולבנו באמצעות הגופים הללו, שמסרבים להשיב את הכספים לבעליהם החוקיים - קורבנותיו של מיידוף.

את הבקשה בנוגע לגילוי המסמכים הגישו האוניברסיטה העברית (באמצעות משרד בעז בן צור ושות'), אוניברסיטת בן-גוריון (באמצעות משרד גורניצקי ושות'), מכון ויצמן (באמצעות משרד ש. הורוביץ ושות'), אוניברסיטת בר-אילן (באמצעות משרד גיל רון, קינן ושות'), אוניברסיטת תל אביב (באמצעות משרד מ. פירון ושות') והטכניון (באמצעות משרד בן ארי, פיש, סבן ושות'). הם כותבים כי מתוך המסמכים שקיבלו, 850 אלף נמצאים על גבי דיסק קשיח, והרוב המכריע – כ-4 מיליון מסמכים – כלל לא נמסרו להם, אלא מצויים ב"חדר מידע אלקטרוני" שבשליטת התובע, שאף ביצע בהם שינויים לאחר מועד גילוי המסמכים.

לטענתם, התובע גילה מסמכים בלתי רלוונטיים בעליל, חלקם באורך של מאות עמודים, חלקם מסמכים ריקים; עשרות מסמכים הכוללים תווים בודדים חסרי משמעות; עשרות מסמכים הכוללים שורות קוד בלתי ניתנות לפענוח; חיבורים על נושאים בלתי קשורים לתובענה; הוראות הפעלה לרכיבי חומרה ולתוכנות מחשב; תמונות פרטיות (למשל – ממסיבת חתונה); עבודה סטודנטיאלית בנוגע לספר "הנסיך" של מקייאוולי; נתונים בנוגע לקבוצת הבייסבול של מכללת "Oberlin"; הזמנה למסיבת רווקות; בדיחות ועוד.

לטענת המוסדות, התנהלות הנאמן היא פסולה מיסודה, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, עולה כדי חוסר תום לב דיוני, יש בה כדי לסכל קיומו של הליך הוגן, יעיל וענייני, ומצדיקה הטלת סנקציות. הם ביקשו בין השאר כי בית המשפט יצווה על הנאמן לבצע את הגילוי מחדש, תוך מחיקת המסמכים הבלתי רלוונטיים וסיווג ראוי של המסמכים.

מיידוף, יו"ר נאסד"ק לשעבר, נידון ב-2009 לעונש של 150 שנות מאסר לאחר שהורשע בהונאת פונזי בהיקף של 65 מיליארד דולר, אשר התפרסה על פני יותר מ-30 שנה - אחת מההונאות הגדולות בתולדות וול סטריט.

פיקארד הוא הנאמן בהליכי הפירוק של בית ההשקעות של מיידוף (BLMIS) ושל נכסיו האישיים תחת החוק האמריקאי להגנה על משקיעים בניירות ערך. באמצעות עורכי הדין יונתן אגמון ועדי נורדמן ממשרד סורוקר-אגמון הוא טוען כי הנתבעים, שרובם הגדול כלל לא השקיע כספים אצל מיידוף, היו בין אלו שהתעשרו כתוצאה ממעשי המרמה שלו.

מלבד מוסדות הלימוד, ברשימת הנתבעים גם מכון שפינוזה בירושלים, האקדמיה למוזיקה ולמחול ירושלים, בתי החולים שיבא, רמב"ם, שניידר, קפלן, המרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב) בתל אביב, שירותי בריאות כללית ועוד.