זכייני נאוטיקה וזארה ישלמו מכס גם על דמי זיכיון

המחוזי לא קיבל את העמדה שלפיה דמי הזיכיון מהווים תשלום עבור שירותים שיווקיים וניהוליים ולכן הם לא חלק מערך הסחורה לצורכי מכס ■ לפסיקה יש השלכות רוחב על זכייניות בכל הענפים

אפרת נוימן
אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אופנה זארה חנויות
חנות של זארהצילום: סיון פרג'
אפרת נוימן
אפרת נוימן

האם התשלום שזכייניות מעבירות לבעלים של מותגים, מעבר לעלות של הסחורה, נחשב כחלק מעלות המכירה שלהן ולכן חייב במכס? שאלה זו, שמשפיעה באופן רוחבי על זכייניות רבות בישראל, בכל הענפים, הוכרעה באחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז לטובת רשות המסים, כאשר נקבע כי הערך לצורכי מכס כולל גם את דמי הזיכיון.

מדובר בשלוש תביעות שאוחדו על ידי שלוש חברות שהן בעלות זיכיון להפצה בישראל של המותגים זארה, פול אנד בר, נאוטיקה, ניין ווסט, איזי ספורט ואן קליין. מותגי ההלבשה וההנעלה מיובאים לישראל בהתאם להסכמים עם הזכייניות - שמשלמות דמי זיכיון הנגזרים ממחזור המכירות. המותגים נמכרים בחנויות קונספט ייחודיות שמוקמות ופועלות על הנחיות מפורטות מטעם בעלות המותגים בכל היבטי השיווק והניהול - לרבות בחירת המקום, העיצוב הפנימי והחיצוני, סוג הציוד, אופן סידור המוצרים, מסעי הפרסום ושיטות המכירה.

תעריף המכס מוטל לפי הערך של הסחורה. רשות המסים דרשה מהזכייניות שישלמו מכס גם עבוד דמי הזיכיון בהתאם לסעיף בפקודת המכס הקובע כי לצורך קביעת ערך העסקה לצורך מכס, יש להוסיף למחיר גם "תמלוגים ודמי רישיון המתייחסים לטובין שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו".

התובעות - שלא קיבלו את העמדה ולכן הגישו תביעה נגד רשות המסים - טענו כי מדובר בתשלומים עבור שירותים שיווקיים וניהוליים שהן מקבלות, ולכן תשלומים אלה הם לא חלק מ"ערך הטובין" לצורך פקודת המכס.

השופט, ד"ר שמואל בורנשטין, קבע כי "הזיקה המוחלטת, החד־ערכית והחד־משמעית בין הטובין המיובאים לבין אותן הנחיות שיווק וניהול שמתקבלות מבעלות המותגים, אינה מאפשרת להתייחס לאותן הנחיות אלא כחלק בלתי נפרד מתנאי הייבוא שמטרתן אחת ויחידה - לעשות את המותג למה שהוא". השופט הוסיף כי "מהמסמכים ומהעדויות עולה באופן ברור כי אותם תשלומים, בין אם נכנה אתם 'דמי זיכיון' או 'תמלוגים' ובין אם נכנה אותם 'תמורה עבור שירותים', הם תנאי ליבוא הטובין".

השופט לא קיבל את הטענה של התובעות כי התשלומים הן עבור שירותים, בזמן שהם מוגדרים בכל המסמכים והדיווחים הרלוונטיים כתמלוגים. בהקשר זה הוא ציין כי "אף לא אחת מהתובעות הביאה לעדות את מי מנציגי בעלות המותגים. חזקה היא שעדים אלה, אם היו מעידים, היו תומכים בעדותה של הנתבעת".

בורנשטין קבע כי "התובעות לא הוכיחו כי הן משלמות דבר מה בגין מה שמכונה על ידן 'שירותי שיווק' או 'שירותי ניהול' ובכל מקרה אין כל ראיה של ממש הקושרת בין התשלומים על פי ההסכם לבין טענתן בדבר קבלת שירותים. גם אם ייאמר כי התובעות אכן מקבלות 'שירותים' כלשהם מבעלות המותגים, מכאן ועד למסקנה כי התשלומים הקבועים בהסכמי הזיכיון הם בבחינת תמורה עבור אותם שירותים, רחוקה הדרך".

בורנשטין בחן טענות נוספות של התובעות (למשל, הטענה כי שם המותג מופיע רק בחלק הפנימי של הבגד או הנעל), אך הוא לא קיבל אותן ולכן דחה את התביעות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"