המריונטות בידיו של יועץ כלכלי כריזמטי ומהפנט

רשת פלד-גבעוני נראית כמו חפירה לשכבה קדמונית בשוק ההון

עידו באום
עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו באום
עידו באום

הסיכוי שפרשת פלד-גבעוני תתרחש שוב היום, 11 שנים לאחר התפוצצותה ברעש גדול, נראה קלוש. חוק החברות כבר שודרג כמה פעמים, אחריות דירקטורים הוכבדה, צמד המלים "ממשל תאגידי" התקבל בעברית בדיוק כמו שמותר לומר "גנבה", וגם רשות ניירות ערך למדה כמה טריקים מרתיעים, למשל אכיפה מינהלית. מצד שני, לא כדאי להיות נאיבים מדי.

פרשת פלד-גבעוני נראית כמו חפירה לשכבה פלאונטולוגית קדמונית בשוק ההון. היו ימים שבהם בדירקטוריון אכלו בורקס, מנהלי כספים נתנו לזר להתערב להם בקופה, יו"ר הדירקטוריון לא היה שואל שאלות כמו "לאן הלך הכסף?" ועורכי הדין ורואי החשבון נתנו חוות דעת בלי להתעמק בעובדות. האם דירקטוריוני-מריונטות חלפו מהעולם?

רפי פלד בבית המשפט, היום

הכרעת הדין המרשיעה בפרשת קבוצת החברות הבורסאיות בשליטתם של אריה גבעוני ומפכ"ל המשטרה לשעבר, רפי פלד, היא סיפור על בעלי שליטה, נושאי משרה ודירקטורים שהפכו עצמם למריונטות בידיו של יועץ כלכלי כריזמטי ומהפנט. היפנוזה היתה טענת ההגנה העיקרית של אנשי העסקים גבעוני, פלד ודוד הבי, שנשבעו כי היועץ הכלכלי טל יגרמן סובב להם את הראש, שסמכו עליו בעיניים עצומות.

הדמות הטרגית בפרשה היא כמובן המפכ"ל לשעבר פלד, שהיה יו"ר הדירקטוריון בשתי חברות ששלטו בקבוצה. מתחת לאפו של פלד הנאיבי (השופט כינהו "טירון" בשוק ההון) התנהלה מערכת הוצאת כספים לא חוקית מהחברות לכיסים פרטיים.

פלד לא גנב דבר. כשהתעורר חשדו הוא התקשה להאמין שהגאון הפיננסי יגרמן מבצע יחד עם שותפיו גניבה מתוחכמת. לטענתו אף לא הבין שהעברות הכספים היו לא חוקיות. מצד שני, פלד לא חשף באזני עורכי דין ורואי חשבון בכירים עמם התייעץ את ההלוואות שנתנו הוא ושותפיו ליגרמן. ככה זה: בלב כל הרשעה בהפרת אמונים מסתתר ניגוד עניינים.

לזכות התביעה, בהובלת עו"ד חנה קורין מפרקליטות מיסוי וכלכלה, ייאמר שניהלה בהצלחה משפט ממושך ומורכב על פני שנים מול נאשמים עתירי השפעה והצליחה להוכיח תזה שהיו בה גם חידושים משפטיים.

השופט חאלד כבוב הזניק את הפרשה לעידן המודרני. הוא קבע כי פלד, שכיו"ר דירקטוריון לא הגיב במועד על "נורות אזהרה מהבהבות", עצם את עיניו, הסתיר ניגוד עניינים - והתוצאה היתה "כשל קולוסאלי" במילוי חובותיו.

פלד העמיד את יוקרתו וקשריו כדי "לפתוח דלתות" לקבוצה. יו"ר דירקטוריון שפותח דלת חייב גם להיכנס לחדר, קובע השופט באמרו: "אין זה סביר בעיניי שיצא מהתמונה המימונית באופן כל כך חד". דירקטורים שמתמנים גם היום מטעמי מוניטין צריכים לקרוא את השורות האלה.

השופט הרחיב את הגדרת המונח "נושא משרה" גם למי שאין לו תפקיד בחברה. הנאשמים הודו כי נתנו ליגרמן, יועץ חיצוני, לשלוט בקבוצה. מנהל הכספים הבכיר בקבוצה העיד כי יגרמן ניהל את הפיננסים בפועל. בהיותו נושא משרה בפועל, ומכוח ההלוואות שנתנו לו בעלי השליטה הפורמליים שנוצר להם כך עניין אישי בטובתו, נגזר כי החברות היו חייבות לאשר את הסכמי ההעסקה עם יגרמן בהליכים מיוחדים ולדווח עליהם לבורסה. זאת לא נעשה.

השופט קובע באופן מרחיב כי גם בעל השפעה לא פורמלית על החברה יכול להיחשב בעל שליטה. זו נורמה חשובה בשוק ההון שיש בו לא מעט מתחזקים ומחוזקים: עשויה להיות לכך משמעות בעתיד לגבי אחריותם של רבנים ומקובלים המשפיעים על החלטות בחברות ציבוריות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

לס נייט הכחדה אנושית מרצון

"נחיה חיים ארוכים ואז ניכחד": האיש שרוצה שלא יהיו יותר אנשים בעולם

FILE PHOTO: Twitter logo and a photo of Elon Musk are displayed through magnifier in this illustration taken October 27, 2022. REUTERS/Dado Ruvic/Illustration/File Photo

כיכר העיר המטורפת של אילון מאסק עוד עלולה להרוג אותנו