הפרקליטות: דנקנר פעל בניגוד עניינים, קיבל אשראי במרמה והלבין הון

>> האיש החזק ביותר בבנק הפועלים עד לפני ארבע שנים, יו"ר הבנק לשעבר דני דנקנר, מואשם בשורת עבירות מרמה חמורות שמייחסות לו דיווחי שקר, הצהרות כוזבות, מרמה, ביצוע פעולות ברכוש אסור והלבנת הון.

בכתב אישום מפורט שהגישה אתמול פרקליטות המדינה, מתוארות ארבע פרשות שמעלות תמונה לפיה דנקנר פעל בניגוד עניינים בכמה מקרים בלי שגילה לדירקטורים עניינים אישיים ועסקיים שבהם היה מעורב, שיקר בנוגע להון האישי שלו, המליץ על עריכת עסקות עם שותפיו העסקיים והשתמש בחשבון הבנק של מזכירתו האישית לצרכיו.

• שלמה נחמה: "ניסיתי לפשר בין דני לשרי - והודחתי"

באישום הראשון, שעוסק ברכישת הבנק הטורקי פוזיטיף, מואשם דנקנר בכך שהיה בניגוד עניינים מול קבוצת RP והפר אמונים כלפי בנק הפועלים. במסגרת אישום זה מואשם דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים ופגיעה בניהול תקין של עסקי הבנק.

האישום השני עוסק במרמה כלפי בנק DHB והפרת אמונים כלפי בנק הפועלים. במסגרת אישום זה מואשם דנקנר בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, איסור עשיית פעולה ברכוש אסור, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול תקין של הבנק.

האישום השלישי מייחס לדנקנר קבלת אשראי במרמה מבנק הפועלים, ובמסגרתו מיוחסות לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור. בפרשה הרביעית מואשם דנקנר כי השתמש בחשבון הבנק של מזכירתו האישית, חגית מלכה, לצרכיו. היקף הפעילות הכספית בחשבונה הגיע לכ-13.8 מיליון שקל, ודנקנר מואשם בהלבנת הון בפרשה זו.

דנקנר כיהן כדירקטור בבנק הפועלים החל מנובמבר 1997 ועד ינואר 2004 אז מונה לסגן יו"ר דירקטוריון הבנק. במאי 2004, בעקבות דרישת המפקח על הבנקים, הפסיק דנקנר לכהן כסגן יו"ר דירקטוריון הבנק, ושב לתפקידו כדירקטור. במקום זאת, מונה דנקנר ליו"ר הפועלים שוק ההון. ביוני 2007 מונה דנקנר ליו"ר דירקטוריון הבנק, תפקיד שבו כיהן עד יולי 2009, אז נאלץ לפרוש בעקבות דרישת בנק ישראל. במקביל לתפקידיו בבנק היה דנקנר בעל עסקים פרטיים ענפים, ובהם אחזקות בחברה הציבורית אלרן ד.ד. השקעות, שהחזיקה בזרוע נדל"ן ובחברת טלוויזיה רומנית.

בספטמבר 2011 גיבשה הפרקליטות כתב חשדות שייחס לדנקנר גם עבירה של לקיחת שוחד שהתמקדה בהלוואה שנטל דנקנר מבנק DHB. הפרקליטות סברה אז כי ההלוואה שניתנה לדנקנר שימשה כשוחד כדי שיטיב עם צ'ינגלולו ויפעל לשם חלוקת דיווידנד של בנק פוזיטיף, שבו היה צ'ינגלולו בעל מניות. בכתב האישום שהוגש אתמול, לאחר שנערך לדנקנר שימוע, לא נכללה עבירה של לקיחת שוחד, עבירה חמורה בהרבה מעבירת המרמה שמיוחסת לו כעת.

פרקליטיו של דני דנקנר, עורכי הדין נבות תל-צור, יוסי בנקל ורות ליטבק, מסרו בתגובה כי "עבירת השוחד שעמדה במוקד החקירה נמחקה ולא נכללת בכתב האישום, וכיום ברור שלא היה כל בסיס לייחס לדנקנר עבירה חמורה של לקיחת שוחד בפרשת הבנק הטורקי. אנו מאמינים כי כשם שמעבירת השוחד לא נותר דבר, כך יופרכו גם האישומים האחרים, שנכללו בכתב האישום רק כדי להציל את כבודה של הפרקליטות".

כתב האישום הוגש על ידי ד"ר מאור אבן חן, טל פרג'ון ומורן ברטפלד מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.

האישום בפרשה הראשונה

הסתיר את הקשרים העסקיים עם רפי ברבר בעסקת בנק פוזיטיף

לפי כתב האישום בתחילת 2007 נקלעה אלרן השקעות, שדנקנר החזיק כ-7% ממניותיה באותה עת, לקשיים פיננסיים מהותיים שנבעו מהפסדים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים שספגה. ב-2008 החמיר מצבה של אלרן: גירעונה הגיע לכ-187 מיליון שקל והיא פירסמה אזהרת "עסק חי". ההפסדים חייבו את אלרן לנקוט פעולות כדי לפרוע את התחייבויותיה. ב-2009 העלה דנקנר את אחזקותיו בחברה לכ-13%.

לפי כתב האישום, דנקנר ניהל במקביל משא ומתן עסקי עם שותפו באחזקות שונות בחברת אלרן, איש העסקים רפי ברבר, ועם דירקטוריון בנק הפועלים לגבי פיצוי שיקבל ברבר מהבנק בעקבות עסקה משותפת שערכו לרכישת הבנק הטורקי פוזיטיף. ב-2005 יזם יו"ר בנק הפועלים דאז, שלמה נחמה, את העסקה לרכישת הבנק הטורקי, לאחר שהתעניין אצל ברבר בנוגע להשקעה בבנק זר. ברבר הציע להפועלים לרכוש מאיש העסקים הטורקי הליט צ'ינגלולו את מניותיו בבנק הטורקי.

במהלך 2005 התנהל משא ומתן שכלל כמה הסכמים שפרטו את מתווה העסקה. בספטמבר 2006 החליט הרגולטור הטורקי לאשר את בקשת בנק הפועלים לרכוש את מניות הבנק, אך לדחות את בקשת חברת RP להצטרף לעסקה, בנימוק שזהו תאגיד רב-לאומי שאינו כפוף לאף רגולטור. מנכ"ל הבנק דאז, צבי זיו, פנה לברבר וביקש ממנו לאפשר לבנק הפועלים להשלים את העסקה. ואכן, בנובמבר 2006 נהפך הבנק לבעל השליטה בפוזיטיף עם החזקות של כ-57.55% ממניותיו.

במאי 2007, בעוד דנקנר מכהן כבר כיו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, הגיעו הבנק ו-RP להבנה לפיה RP תוותר על חלקה בעסקה תמורת פיצוי. לפי האישום, בתחילת 2008 נפגש דנקנר עם ברבר ביחידות והגיע איתו להסכמה כי התשלום ל-RP יהיה 25 מיליון דולר. בהמשך, כונס דירקטוריון הבנק, כדי לאשר קניית כ-7.5% מניות נוספות מבנק פוזיטיף ולאשר את תשלום הפיצויים ל-RP.

בספטמבר 2009 נחתם ההסכם בין צ'ינגלולו, חברה-בת של בנק הפועלים (תרשיש הפועלים אחזקות והשקעות) וחברת RP Explorer של ברבר. לפי האישום, דנקנר נטל חלק פעיל בדיון ותמך בתשלום של 25 מיליון דולר ל-RP תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים ובלי שהוא חושף בפני הדירקטורים את מצבו. בתקופה זו נקלעה אלרן השקעות לקשיים כלכליים והפסדים. לברבר, לפי הפרקליטות, היתה תרומה כלכלית מהותית לעסקיה של אלרן השקעות כשותף עסקי וכמי שיצר קשר עסקי בין אלרן לבין משקיעים אחרים.

הפרקליטות מונה את העסקות המשותפות שבהן דנקנר ו-RP בניהולו של ברבר, היו מעורבים ב-2005-2008: שותפות בחברת טלוויזיה רומנית, שבה היתה שותפה גם חברת מילומור תקשורת וטכנולוגיה; הקמת חברת ההשקעות בתחום הנדל"ן באירופה, אטלס, שאליה הצטרף רוני יצחקי. שווי חברת אטלס בעת הקמתה היה 62.3 מיליון יורו, וב-2006 היא הונפקה בבורסת AIM בלונדון. בעקבות ההנפקה רשמה אלרן נדל"ן רווח הון בסך של כ-103 מיליון שקל.

ב-2007 סייע ברבר ליצירת קשר בין איש העסקים נעם לניר, בעליה של קבוצת ליוורמור השקעות, לבין אלרן השקעות. כתוצאה ממכירת חלק ממניותיה לליוורמור, הרוויחה אלרן כ-8.3 מיליון שקל. בהמשך מכרה אלרן נדל"ן לליוורמור מניות באטלס בכ-111 מיליון שקל.

לטענת הפרקליטות "כפועל יוצא מתרומה זו של ברבר לעסקיה של אלרן השקעות, היה לברבר מעמד חשוב בעיני דנקנר. הנאשם היה מודע ליכולת ההשפעה המהותית של ברבר על האינטרסים הכלכליים שלו ושל בני משפחתו, ומודע לקשרים העסקיים בין ברבר לאלרן השקעות ואלרן נדל"ן. למרות זאת, הוא לא נמנע מהשתתפות באופן פעיל בתהליך רכישת בנק פוזיטיף, מניהול מו"מ עם ברבר בנוגע לגובה התשלום שתקבל קרן RP מבנק הפועלים תמורת ויתור על זכויותיה בעסקת פוזיטיף, מקביעת גובה התשלום שאותו קיבלה בסופו של דבר Explorer RP ומתמיכה באישור התשלום בדירקטוריון בנק הפועלים".

דנקנר מואשם כי השתתף באופן פעיל ברכישת בנק פוזיטיף, אך לא גילה לדירקטוריון הבנק על קשריה העסקיים של אלרן השקעות ואלרן נדל"ן עם קבוצת RP. בכך, לשיטת הפרקליטות, הוא "היה מצוי בניגוד עניינים מהותי, בין תפקידו ופעולותיו כיו"ר בנק הפועלים, לבין בעלותו ובעלות משפחתו על חברת אלרן השקעות ואלרן נדל"ן, לאור קשריהן ועסקיהן של חברות אלה עם ברבר.

"במשך כל התקופה הרלוונטית למתן התשלום, לא גילה הנאשם לדירקטוריון הבנק על הקשרים העסקיים של אלרן השקעות ואלרן נדל"ן עם ברבר ועם קבוצת RP. דנקנר פעל בניגוד להוראות ניהול בנקאי תקין 301 של הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ולהוראות הנוהל הפנימי של בנק הפועלים", כתבה הפרקליטות.

הפן המחמיר שמייחסת הפרקליטות למעשיו הוא הפעילות שלקח בדיונים כדירקטור ויו"ר הדירקטוריון, פגישתו ביחידות עם ברבר שבה סוכם על תשלום של 25 מיליון שקל מבנק הפועלים ל-RP, הבאתו את ההסכם לאישור הדירקטוריון, ובכך שהצביע בישיבה בעד אישור התשלום. "כל זאת, עשה הנאשם, בלי שחשף בפני דירקטוריון הבנק והיועץ המשפטי של הבנק את היותו במצב של ניגוד עניינים ואת קיומם של משאים ומתנים ועסקאות מהותיות עם קבוצת RP בנוגע לנכסים משמעותיים של אלרן השקעות, שהיוותה חלק משמעותי מהונו האישי של הנאשם, ותוך הפרת הוראות הפיקוח על הבנקים והנוהל הפנימי בבנק".

האישום בפרשה השנייה

סיכם על הלוואה פרטית תמורת השקעת בנק הפועלים בבנק DHB

הפרשה השנייה שבה מואשם דנקנר מייחסת לו הצהרה כוזבת לגבי שווי הונו האישי לבנק DHB, לצורך קבלת הלוואה מהבנק וכן פעולה בניגוד עניינים.

ניגוד העניינים התבטא בכך שבמסגרת תפקידו כיו"ר דירקטוריון הבנק השתתף ואישר הלוואה לבעליו של בנק DHB, הליט צי'נגלולו, הוביל החלטה לחלוקת דיווידנד שממנו נהנה גם צי'נגלולו וסיכם על עסקה לפיה בנק הפועלים ירכוש מניות של צ'ינגלולו בבנק פוזיטיף. זאת, תוך שהוא מסתיר מדירקטוריון בנק הפועלים והיועץ המשפטי של הבנק את קשריו הכלכליים והפרטיים עם צ'יגלולו, וההלוואה האישית בסך 5 מיליון יורו שביקש וקיבל מצ'ינגלולו.

לפי כתב האישום, ב-2008, בשיא המשבר הכלכלי העולמי, פנה בכיר בעסקיו של צ'ינגלולו למנהל אגף שווקים מתפתחים בבנק הפועלים, אריאל חסון, וביקש כי בנק הפועלים ירכוש מצ'ינגלולו חלק נוסף ממניותיו בפוזיטיף או יורה על חלוקת דיווידנד בשל הצורך של צ'ינגלולו בכסף נזיל. בקשותיו נדחו על ידי בנק הפועלים בטענה כי הן מנוגדות למדיניות העסקית של הבנק באותה עת.

בנובמבר 2008 במסגרת כנס עסקי בטורקיה פנה נציגו של צ'ינגלולו לצבי זיו ולאלברטו גרפונל מהנהלת הפועלים, וביקש בשמו הלוואה בסך 10 מיליון יורו מבנק הפועלים. לפי כתב האישום, בתגובה לפנייה זו ביקש דנקנר מצ'ינגלולו הלוואה בסך 10 מיליון יורו. ההלוואה, טוענת הפרקליטות, אושרה במקום על ידי דנקנר, גרפונקל וזיו וניתנה על ידי סניף בנק הפועלים בלונדון.

צ'ינגלולו העביר את בקשת ההלוואה של דנקנר לטיפול סניף בנק DHB בלונדון, שביקש מדנקנר הצהרת עושר אישית. לפי כתב האישום, בנובמבר 2008 ערך דנקנר מכתב הצהרה על נייר מכתבים רשמי של בנק הפועלים, ולפיו הונו האישי נאמד בכ-251 מיליון שקל, אף שלטענת הפרקליטות הונו האישי היה נמוך משמעותית מהסכום עליו הצהיר. מכתב האישום עולה כי "שווי ההון האישי עליו הצהיר הנאשם בהצהרת העושר ששלח לבנק DHB היה גבוה בכ-200 מיליון שקל משתי הצהרות עושר שונות ששלח הנאשם לבנק הפועלים בנובמבר 2008". בעקבות הצהרתו של דנקנר, טוענת הפרקליטות, אישרו לו חברי דירקטוריון DHB מתן הלוואה בסך 5 מיליון יורו.

לפי כתב האישום, זמן קצר לאחר שקיבל צ'ינגלולו את ההלוואה מבנק הפועלים הוא ביקש מנציגי הבנק כי יורו על חלוקת דיוודנד בבנק פוזיטיף. "דנקנר, במסגרת תפקידו כיו"ר הדירקטוריון, השתתף בדיון בעניין חלוקת הדיווידנד, תמך בחלוקה וביקש מיתר חברי הדירקטוריון שיתמכו אף הם בחלוקת הדיווידנד במטרה לסייע לצ'ינגלולו, חרף ידיעתו על ההתנגדות הראשונית של הנהלת הבנק לפעולה זו. דנקנר לא עידכן את חברי דירקטוריון הבנק על ההלוואה בסך של 10 מיליון יורו שקיבל צ'ינגלולו כמה חודשים קודם לכן, כמענה לצורכי נזילות. דנקנר גם לא עידכן את חברי הדירקטוריון באשר להלוואה שביקש מצ'ינגלולו". לטענת הפרקליטות, בתום הדיון בדירקטוריון "הוחלט לאשר חלוקת 30 מיליון דולר מרווחי פוזיטיף".

בפברואר 2009 במסגרת ארוחה במסעדת מסה בתל אביב ביקש צ'ינגלולו מבכירי הבנק לרכוש ממנו מניות נוספות של בנק פוזיטיף. בכירי הבנק שקלו את העניין. במסגרת ישיבת דירקטוריון שהתקיימה עשרה ימים לאחר מכן, הודיע דנקנר כי בכוונת בנק הפועלים לרכוש מניות נוספות של צ'ינגלולו בהיקף של 4.82% כדי לסייע לו.

לטענת הפרקליטות, דנקנר ביקש מחברי הדירקטוריון שיתמכו ברכישת המניות בלי שעידכן אותם על ההלוואה שביקש מצ'ינגלולו. הדירקטורים הסמיכו את דנקנר לנהל את המו"מ עם צ'ינגלולו והגבילו את מחיר הרכישה. שלושה שבועות לאחר מכן, במארס 2009, נפגשו בכירי הבנק ודנקנר עם צ'ינגלולו בטורקיה.

הפגישה תחילה נתקלה בקשיים, ולכן לפי האישום, ביקש דנקנר מנציגי הבנק לצאת מחדר הישיבות, ולהשאיר את השניים לבד. בתום פגישה בארבע עיניים הודיע דנקנר לנציגי הבנק כי הוא סיכם עם צ'ינגלולו את המחיר שישולם לו תמורת מניות בנק פוזיטיף - 12 מיליון דולר. באותו יום חתם דנקנר על מסמכים מול בנק DHB של צ'ינגלולו, ולפיהם קיבל מהבנק הלוואה בסך 5 מיליון יורו. ב-24 למארס 2009 אישרה הנהלת בנק הפועלים את הסכם רכישת המניות מצ'ינגלולו בהתאם למחיר שעליו סיכם עם דנקנר. לפי הפרקליטות, באותו יום הועברו לחשבונו של דנקנר בבנק הפועלים בישראל 5 מיליון יורו מבנק DHB. כתב האישום אף מפרט את השימוש שעשה דנקנר בכספי ההלוואה שקיבל מצ'ינגלולו (ראו טבלה).

האישום בפרשה השלישית

קבלת אשראי במרמה מבנק הפועלים

במסגרת פרשה זו מואשם דנקנר בכך שקיבל במרמה בנסיבות מחמירות אשראי מבנק הפועלים, על סמך אמירה שקרית למנהל החטיבה העסקית דאז, ציון קינן - כיום מנכ"ל הבנק. לפי האישום, דנקנר הצהיר כי האשראי שביקש נועד לצורכי השקעה בנדל"ן, כדי שבקשתו תאושר.

לטענת הפרקליטות, במעשיו דנקנר "קיבל במרמה בנסיבות מחמירות אשראי מבנק הפועלים על סמך דו"ח עושר שהגיש לבנק עם פרטים כוזבים וחסרים, כדי שתאושר בקשת האשראי שהגיש" הפרקליטות מייחסת נסיבות מחמירות למעשיו בשל מעמדו של כיו"ר דירקטוריון הבנק שכלפיו בוצעה המרמה, וכן מציינת את "הפגיעה החמורה באמון שניתן בו על ידי בנק הפועלים וחברי דירקטוריון הבנק כמי שהנאשם עמד בראשו". לטענתה, מדובר במרמה כפולה, "הן בהסוואת מטרת בקשת האשראי והן בציון פרטים כוזבים בהצהרה המפורטת על ידי הנאשם וסכום האשראי שניתן לנאשם בעקבות המרמה".

דנקנר מואשם גם בהלבנת הון, בכך שעשה בכספי האשראי שקיבל מבנק הפועלים פעולות ברכוש אסור על פי חוק איסור הלבנת הון. לפי כתב האישום, באוקטובר 2008 פנה דנקנר לקינן בבקשה לקבל אשראי בסך כ-12.8 מיליון שקל לתקופה של שנה, כהלוואת גישור לצורך מימון השקעה בנכס ברחוב יבנה בתל אביב. בשל כהונתו של דנקנר כיו"ר הדירקטוריון, נדרש אישור בקשתו בוועדת בעלי עניין, שאישרה את ההלוואה על בסיס הצהרת דנקנר.

מעט לאחר מכן, ב-9 לנובמבר 2008, העביר דנקנר לקינן הצהרה שלפיה שווי עושרו האישי בניכוי התחייבויותיו הוא כ-20 מיליון דולר. לפי כתב האישום, בהצהרה המפורטת מסר דנקנר כי נכון לנובמבר 2008, הוא מחזיק בבעלותו נכסים בסך כולל של כ-56.3 מיליון שקל. בין היתר, היו אלה מניות של אלרן השקעות בשווי 58.88 מיליון שקל מול התחייבויות של 51.8 מיליון שקל בגין חברה זו; ואג"ח של אלרן השקעות בשווי נטו של 31.8 מיליון שקל.

לטענת הפרקליטות, שיעור האחזקות האמיתי של דנקנר באלרן השקעות היה מעמיד את שווי אחזקותיו על סך 12.7 מיליון שקל, את שווי חלקו היחסי בהתחייבויות על סך 11.1 מיליון שקל, ואת שוויו הנקי האמיתי של אחזקותיו באלרן השקעות בסך 1.5 מיליון שקל, במקום כ-7 מיליון שקל כפי שהצהיר בהצהרה המפורטת.

דנקנר העריך כי הבית הפרטי שלו ושל גרושתו בעתלית שווה 30 מיליון שקל. לאור הסכם ממון שערך עם גרושתו, שהבטיח לה מחצית מהבית, הוא טען כי הבית שווה 15 מיליון שקל. הפרקליטות טוענת כי דנקנר לא ציין שאינו מחזיק בזכות קניינית רשומה כלשהי על הבית, וכי בוצעו בו תוספות בנייה משמעותיות ללא היתר. עוד טוענת הפרקליטות כי דנקנר לא החזיק באג"ח של אלרן בסך 31.8 מיליון שקל.

כתב האישום מסכם כי "סך שווי הנכסים המצוינים בהצהרה המפורטת, בניכוי הפרטים הכוזבים, היה מעמיד את סך הנכסים שבבעלות הנאשם על סך של 18.9 מיליון שקל, ובניכוי שווי הבית בגין הפרטים החסרים ובגין מצבו המשפטי, על סך 3.98 מיליון שקל; לעומת סך 56 מיליון שקל שעליו הצהיר הנאשם ולעומת סך של כ-20 מיליון דולר, שעליו הצהיר בנובמבר 2009. סכום זה נמוך פי שניים מבקשת האשראי, ועל כן, בהתאם להנחיית ועדת בעלי עניין, בקשת האשראי בתנאים שביקש הנאשם, לא היתה מאושרת".

לטענת הפרקליטות, "בזמן הגשת בקשת האשראי וההצהרה המפורטת, היה הנאשם מודע לכך שהכספים שיתקבלו מאישור בקשת האשראי לא ישמשו לצורך בניית נכס נדל"ן, וכי הפרטים שצוינו בהצהרה המפורטת שהגיש הם כוזבים".

בניגוד להצהרת דנקנר בנוגע לשימוש בהלוואה, טוענת הפרקליטות כי הוא השתמש בכספים באופן שונה, לפי פירוט שמובא בכתב האישום (ראה טבלה). לשיטת הפרקליטות, "הנאשם עשה שימוש במרבית הכסף שהתקבל מבנק הפועלים, למצער, בסך של 6.87 מיליון שקל, כדי לאפשר לאחיו גדי דנקנר, ולדודו שמואל דנקנר, לרכוש אג"ח של חברת אלרן השקעות, שהיתה מצויה באותה העת בקשיים כלכליים".

האישום בפרשה הרביעית

פעילות של 14 מיליון שקל בחשבון של המזכירה

ב-2000-2009 שימשה חגית מלכה כמזכירתו האישית של דנקנר במסגרת תפקידיו בבנק הפועלים. לפי כתב האישום, במארס 2003 פתחה מלכה חשבון בנק על שמה בבנק הפועלים והצהירה שהיא הנהנית היחידה בחשבון. זאת, אף שלטענת הפרקליטות מאפריל 2005 ועד ליולי 2010 שימש החשבון את דנקנר, והכספים שהופקדו בו היו שייכים רק לו.

לפי כתב האישום, מלכה ניהלה את הפעילות בכספים שדנקנר הפקיד, עבורו ובהנחייתו, כשהוא מכוון את הפעולות בכספים בלי שדיווח לבנק שהוא נהנה בחשבון. לטענת הפרקליטות, היקף מחזור הפעילות בחשבון הגיע לכ-13.8 מיליון שקל. דנקנר מואשם בעבירת הלבנת הון, בכך שעשה פעולות ברכוש ומסר מדע כוזב במטרה להימנע מדיווח. הפרקליטות ביקשה לחלט 700 אלף שקל המצויים בחשבון שעל שם מלכה בבנק הפועלים. הפרקליטות סגרה את תיק החקירה נגד מלכה והיא תזומן להעיד נגד דנקנר במשפט מטעם הפרקליטות.