העליון לטובת הנישומים: גם מי שספריו נפסלו יכול לחלוק על שומת המס

מהי הדרך הראויה לפקיד השומה להוציא שומת מס הכנסה לעסק לגידול וממכר חזירים שהתגלו ליקויים בספרים שהגיש? שאלה זו העסיקה את שופטי בית המשפט העליון בפסק דין שניתן השבוע.

פקיד השומה מסר לשותפים הודעה על פסילת ספריהם, ולאחר שחלף המועד להגשת ערר על פסילת הספרים, הוצאו השומות לשנים 1998-1995 על בסיס ספרים פסולים, בצו לפי סעיף 147 לפקודה. השופטת שולמית וסרקרוג קבעה בפסק דינה מ-2005 כי אין להתערב בהחלטת פקיד השומה לפסול את הספרים, ואולם הפחיתה 25% מכלל השומה.

השותפים עירערו על החלטת המחוזי באמצעות עו"ד שלמה עובדיה. לטענתם, יש לבטל את השומות ולקבוע את הכנסותיהם בהתאם לדו"חות שהגישו.

השופטים אליעזר ריבלין וחנן מלצר החליטו לקבל חלקית את הערעור, בניגוד לדעתה של השופטת עדנה ארבל שביקשה לדחות את הערעור.

ריבלין ציין כי כמה הנחות מרכזיות של פקיד השומה לצורך קביעת השומה "מעוררות קושי ניכר", בין השאר, ביחס לשיעור התמותה של החזירים שהחזיקו השותפים. לדבריו, הפקיד שפסל את הספרים שילב בחישובו את נתוני התמותה מאותם ספרים עצמם - נתונים נמוכים משמעותית מהערכות התמותה המקובלות.

"התוצאה של שילובן של הנחות אלה היתה קביעת שומה שחורגת באופן משמעותי מהעיקרון של חתירה למס אמת", קבע. הוא דחה את ההפחתה ה"גלובאלית" שביצע המחוזי וקבע כי היה עליו לבצע חישוב מפורט יותר בדרך של קביעת הנחות חלופיות, סבירות יותר, על בסיס הראיות, ולכן הורה לפקיד השומה לתקן את השומה בהתאם לממצאים שקבע בפסק הדין.

השופטת ארבל דחתה את טענתם של השותפים כי פקיד השומה עשה שימוש לרעה בסמכותו להוציא צו ספרים פסולים לפי סעיף 147, במטרה לעקוף את ההתיישנות שעמדה בפתח. לדבריה, "אכן, מן הראוי ללכת במקרים אלו בדרך המלך, קרי, להודיע על פסילת הספרים, להמתין עד לתום המועד בו ניתן להגיש ערר ואז להוציא שומה על בסיס ספרים פסולים, מבלי לעשות שימוש בסעיף 147. אולם, מאחר שהמערערים הם אלו שהגישו את ספריהם בשלב כה מאוחר, סמוך לתום תקופת ההתיישנות... נראה כי לא היה מנוס לפעול בדרך בה פעל המשיב".