שהפוליטיקאים ינהגו כאילו המשבר כבר כאן

למרות הפוטנציאל של המשק הישראלי, מתרחשים כיום כמה תהליכים שליליים המעוררים סימני שאלה רבים לגבי הצפוי בעתיד

ליאו ליידרמן
ליאו ליידרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ליאו ליידרמן
ליאו ליידרמן

ככלכלנים, קשה לנו לחזות את מדד המחירים של החודש הקרוב, כך שיהיה זה יומרני לצייר תרחיש של מה שצפוי כשישראל תהיה בת 100. עם זאת, חשוב להתמקד בכמה תהליכים שמתרחשים בימינו, אשר בוודאי יקבעו אם בעוד 40 שנה ישראל תהיה משק מתקדם כדוגמת אירלנד או שוודיה, או מדינה משברית, כדוגמת ונצואלה של הוגו צ'אווז וארגנטינה של הזוג קריסטינה ונסטור קירשנר.

למרות הפוטנציאל האדיר של המשק הישראלי, מתרחשים כיום כמה תהליכים שליליים הפוגעים ביכולת למצות פוטנציאל זה בהווה ומעוררים סימני שאלה רבים לגבי הצפוי בעתיד. מבין ההתפתחויות המדאיגות, בולטים התרחבות העוני והפערים החברתיים, התפשטות תופעת השחיתות השלטונית, הניכור הגדל בין מרכז לפריפריה, בריחת מוחות מהמדינה, התקצרות אופק התכנון של הפוליטיקאים והמשבר העמוק במערכת החינוך.

כל אלה עלולים לפגוע קשות בעתיד המשק והחברה בישראל. במדינות כגון ארגנטינה, תהליכים דומים הביאו למשברים כלכליים וחברתיים עמוקים, שתבעו מחיר יקר מהחברה ומהכלכלה שם.

די אם נתמקד בתחום אחד שממחיש את חשיבותם של תהליכים אלה בקביעת מצבה של ישראל בעתיד: החינוך. הידרדרות מערכת החינוך על כל רבדיה - כולל מעמד המורה - המאפיינת את ישראל בת ה-60, היא תופעה מסוכנת. מה יותר סימפטומטי למשבר מהירידה החדה של הישגי תלמידינו בני ה-15 למקום ה-39 מתוך 57 במבחני PISA הבינלאומיים?

משבר החינוך הגיע גם למערכת ההשכלה הגבוהה, אשר עברה בשנים האחרונות ממצב של מצוינות ומובילות אקדמית בינלאומית למצב של מחסור במשאבים, בציוד ובמעבדות. התפתחויות אלה פגעו לא רק ברמה המחקרית, אלא גם עודדו בריחת מוחות לחו"ל, והקשו על יכולת הגיוס של מדענים חדשים בישראל ובחו"ל על-ידי האוניברסיטאות.

הפרדוקס הוא שדווקא לחינוך יכולה להיות תרומה מכרעת בהיפוך חלק מהמגמות המדאיגות, כמו התרחבות העוני והפערים החברתיים. ללא מערכת חינוך טובה, תיווצר שחיקה ביתרוננו בהון אנושי איכותי, וייפגע היצוא של מוצרים עתירי טכנולוגיה מתקדמת, בעיקר לטובת המתחרות החדשות, כגון סין, הודו וצ'כיה.

מה יעצור את התהליכים השליליים שמסכנים את עתיד המשק והחברה בישראל? עובדה ידועה בכלכלה ובפוליטיקה היא שאת הרפורמות ושינויי הכיוון הגדולים מבצעים בדרך כלל רק אחרי משברים עמוקים, כאשר הצורך בהם נתפש פתאום כמכריע בעיני קובעי המדיניות. כך, למשל, משבר כלכלי וחברתי ממושך בגוש הקומוניסטי הביא להתפרקותו בסוף שנות ה-80 ולמעבר לכלכלת שוק. באופן דומה, הופחתו באופן חד הגירעון התקציבי הגדול והאינפלציה הגבוהה בישראל רק אחרי משבר 85-1984, ומשבר כלכלי עמוק באירלנד הוביל לביצוע רפורמות מקיפות שם.

ואולם, על רקע התגברות הסיכונים הביטחוניים והקיומיים, בין היתר בשל התגרענות איראן, אני סבור שאין לנו את ה"לוקסוס" להמתין למשבר הגדול אשר יוביל למציאות חדשה, טובה יותר לאזרחי המדינה. עם מעט חזון וראייה לטווח ארוך, על קובעי המדיניות להתנהג כאילו שהמשבר הגדול כבר כאן, והרי אין ספק שבתחום החינוך, כולל ההשכלה הגבוהה, ההידרדרות וקריסת המערכות אכן כבר כאן.

הגיע הזמן להיפרד מההתמקדות הבלעדית בטווח הקצר (תופעת ה-termism short) ולהתחיל לשאול איזה סוג חברה וכלכלה רצוי שיהיו כאן לטובת ילדינו. חיוני ששיקולים אלה, ולא הדגשת הצפוי בטווח הקצר (בדרך כלל עד לבחירות הבאות), יתחילו לתפוס מקום דומיננטי בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית בישראל.

ליאו ליידרמן הוא פרופ’ לכלכלה באוניברסיטת תל אביב והיועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"