צחי הנגבי: האישום נגדי מופרך, מינויים פוליטיים זה דבר נורמטיווי

"פואד בן אליעזר תפס אותי בכנסת לפני כמה שבועות, וטפח על כתפי בעוצמה בלתי נסבלת; הוא אמר לי, אני לא מבין למה עושים לך את זה; על מה ששרון ואני עשינו במשרדים שלנו לא היו צריכים להעמיד אותנו לדין, היו צריכים להוציא אותנו להורג"

גידי וייץ
גידי וייץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גידי וייץ
גידי וייץ

"פואד בן אליעזר תפס אותי בכנסת לפני כמה שבועות, וליד אנשים כמו אפרים סנה, הוא טפח על כתפי בעוצמה בלתי נסבלת. אתה מכיר את הצ'פחות המפורסמות של פואד. ואז הוא אומר לי, צחי הנגבי, אני לא מבין למה עושים לך את זה. כשהתחילה החקירה נגדך אמרתי לאריק שרון: 'על מה שאתה ואני עשינו במשרדים שלנו לא היו צריכים להעמיד אותנו לדין, היו צריכים להוציא אותנו להורג'".

הצ'פחות של פואד הן פחות או יותר קו ההגנה המרכזי של השר לשעבר צחי הנגבי. לפני כשנתיים הוקיע אותו מבקר המדינה אליעזר גולדברג בדו"ח חריף שבו קבע כי בהיותו השר לאיכות הסביבה מינה עשרות אנשי ליכוד לתפקידים במשרד, תוך "רמיסה ברגל גסה של החוק ושל כללי המינהל התקין, פוליטיזציה של השירות הציבורי ושימוש במשאבי הציבור לקידום עניינים פוליטיים-אישיים". בעקבות הדו"ח נפתחה חקירת משטרה ובסופה החליטה הפרקליטות להגיש נגד הנגבי כתב אישום חריג בחומרתו, המייחס לו מרמה והפרת אמונים, שוחד בחירות, עדות שקר ושבועת שקר.

קיימת בהנגבי שניות מתעתעת. הנגבי א', לזה יסכימו גם מבקריו, הוא אדם אינטליגנטי, קר רוח ומתנסח באיפוק ובזהירות. מופת של ממלכתיות. האיש שהיה שר המשפטים החביב ביותר על נשיא בית המשפט העליון היוצא, אהרן ברק (ראו מסגרת). הנגבי ב' הוא האיש שניתק לרבין את המיקרופון ושנחלץ בעור שיניו מפרשת דרך צלחה. הרפתקן פוליטי חסר מעצורים, שמתייחס לחוק ולנורמות הציבוריות כאל מכשול שצריך לכל היותר לתמרן סביבו.

כשר משפטים לשעבר וכעורך דין בהכשרתו, הנגבי יכול היה לחסוך לעצמו את הפרשה הנוכחית. מה גם שהיו לו כל הסיבות להיזהר. בשנת 2001 נדונה בפרקליטות בכובד ראש האפשרות להגיש נגד הנגבי כתב אישום בפרשת עמותת דרך צלחה. ימים ספורים לפני הרכבת ממשלת שרון הראשונה התקשר אליו היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, ובישר לו כי החליט לסגור את התיק. הטלפון הבא היה מראש הממשלה אריאל שרון, שהציע לו את תיק איכות הסביבה. אפשר היה לצפות מהנגבי להפוך לשר הזהיר ביותר בממשלת שרון, אך בדיוק אז החליט, כך על פי כתב האישום נגדו, להפוך את המשרד לאיכות הסביבה ללשכת העבודה האלטרנטיווית של חברי מרכז הליכוד.

ההסתבכויות האלה יוצרות לך דימוי ציבורי בעייתי מאוד.

"אני מודע לזה שמעמדי הציבורי הוא על הפנים. בתוך עמי אני חי ורואה שמעשי הטובים לא זוכים לסיקור, ואפיזודות שונות, מינוריות, תופסות משקל ונפח ללא פרופורציה".

הפכת לסמל לשחיתות.

"מי שמכיר אותי יודע שזו תחושה מחוסרת כל בסיס אמיתי. כואב לי שאת התחושה שביני ובין שחיתות אין דבר וחצי דבר, אני לא מצליח להעביר מהמעגלים שעבדו אותי עשרות שנים לציבור הרחב. הדימוי המופרך הזה מכאיב לי. למזלי חייתי עם אמא עם דימוי הפוך מהמציאות. מה לא אמרו עליה, שהיא פאשיסטית, שהיא זוללת ערבים לתיאבון. ואני חייתי אתה לאורך השנים והכרתי את הדמות ההפוכה: את החוכמה והחמלה שלה, את אהבת ישראל שיש לה. היום היא כלת פרס ישראל, בעלת תוכנית רדיו עם מאזינים רבים. היא ניצחה את הבורות והזדון, וגם אני אנצח".

אתה מודע לזה שאם אולמרט יפול והבחירות יוקדמו אתה ככל הנראה מחוץ לכנסת?

"הסיכוי שלי להיות בכנסת הבאה הוא של מאה אחוז".

עם כתב אישום חמור תוכל להיות מועמד לכנסת?

"בוודאי".

אתה מכיר ראש מפלגה שיסתכן בשילובך ברשימה לכנסת?

"אלה בחירות דמוקרטיות ואתה נבחר בסוף על ידי הציבור, שיודע שהעוול פה הוא מוגזם".

זו היתה השיטה

כתב האישום מייחס לצחי הנגבי מעורבות בלא פחות מ-69 מינויים, בהם של אנשים שנחשבו באותה עת לראשי מחנהו במרכז הליכוד: שלמה בן עמרה, ראש המטה של הנגבי שטיפל גם בגיוס התרומות למאבקו המשפטי הקודם, מונה ליועץ כלכלי; מקורב נוסף, אריק זמיר, מילא תפקיד דומה; חבר עמותת דרך צלחה, שרון אחדות, מונה לדובר המשרד; בתו של איש העסקים וחבר המרכז המקורב להנגבי, אריה שאשא, קיבלה גם היא ג'וב. זו רשימה מדגמית, כמובן. עוד מייחסת המדינה להנגבי התניית תקציבים לראשי ערים תמורת מינוי חברי מרכז לתפקידים.

המדינה מייחסת לך הקמת תעשייה של מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה.

"זה כתב אישום מופרך. לאורך עשרות שנים, שרים נהגו להיות מעורבים במינויים במשרד. זה עניין נורמטיווי מאז הקמת המדינה. אני מדבר על מינויים שבוצעו בתקופת השר קצב בהיותו שר העבודה והרווחה, בן אליעזר במשרד התקשורת והשיכון, מינויים בתקופת השר אפרים סנה במשרד התחבורה ודליה איציק במשרד לאיכות הסביבה. התופעה בעיני מערכת אכיפת החוק לא היתה פסולה, כי אחרת המערכת היתה נוקטת צעדים".

אבל כבר שנים ארוכות מבקרי מדינה ובית המשפט העליון מותחים ביקורת חריפה על התופעה הזו וטוענים שהיא פסולה מכל וכל.

"אני לא טוען שהתופעה לא זכתה לביקורת חריפה. אני אומר דברים מדויקים: התופעה של מעורבות שרים בתוך משרדיהם לא זכתה לפעולת אכיפה של מערכת אכיפת החוק. מה שאמרת לי זו ביקורת נורמטיווית על קיום התופעה. למרות הביקורת, מערכת אכיפת החוק לא חשבה שהיא פסולה כך שהיא מחייבת חקירה פלילית או העמדה לדין. מכאן אתה למד שגם אם על התופעה הזו יש ביקורת חריפה היא אינה עולה כדי הפעלת רשויות אכיפת החוק. כלומר במשתמע, הפעילות מותרת. ואם היא מותרת אי אפשר להפוך אותה לאסורה במבט צופה פני אחור. אתה חייב להבהיר שמכאן ואילך הנורמה אסורה".

מבקר המדינה גולדברג שלל את הטענה שלך מכל וכל. היית שר משפטים, היית אמור להכיר את הפסיקות של בית המשפט העליון שקבעו כי זו תופעה פסולה. אתה מתקומם כי חשבת שזה ייגמר בביקורת ציבורית חריפה ולכן זה לא הזיז לך.

"כשאני נכנסתי לתפקיד, המערכת קיבלה כדבר לגיטימי התערבות שרים במינויים. זה משליך על מצבי הנפשי באותה עת, שהוא חיוני לשאלה אם יש או אין כוונה פלילית. יש בשירות המדינה תפקידים שבהם לא מתקיים מכרז פומבי כי הוא לא כדאי, ולכן המשרד מאתר מועמדים בכוחותיו הוא. ואיך עושים את זה? באמצעות היכרות אישית: חברים, בני משפחה, אנשים שלמדו אתם באוניברסיטה. מה שאני מצאתי לנכון לעשות, כמו כל קודמיי, הוא להוסיף את קורות החיים של המועמדים שפנו ללשכתי, שלשאלתך אכן היו אנשי ליכוד, כי הם האנשים שפנו אלי. זה מאגר לגיטימי שזהה למועמדים של מנהלי האגפים ומנהלי המחוזות. ברגע שנקבע שלא פונים לציבור, אין שוויוניות. ככה נוהגים באלפי משרות, עד היום".

כל המשרות האלה מאוישות בעזרת קשרים?

"חד וחלק".

אבל אתה מואשם לא רק בכך שהצעת מועמדים אלא בכך שדרשת שאנשיך ימונו לתפקידים. העידו על זה בחקירת מבקר המדינה.

"אני ולשכתי לא נתנו הנחיה למנות ולו אדם אחד מקרב העובדים שבהם מדובר בכתב האישום. כשהדרג המקצועי ביקש מועמדים לתפקידים ספציפיים, מצאנו מועמדים והעברנו את קורות החיים".

למה למלא את השירות באנשי ליכוד? תראה כמה מובטלים יש, תפנו לשירות התעסוקה. גם על זה מותח מבקר המדינה ביקורת חריפה.

"זו היתה השיטה. עד היום זה קורה בתקנים הללו. ממשיכים למנות אנשים ללא שוויוניות על סמך קשרים עם דרגי המקצוע ועם שרים. רוב המינויים שמוגדרים בכתב האישום כמינויים פוליטיים היו על בסיס שיטה שדוחה שוויוניות".

אם כך, הצטרפת לנורמה קלוקלת שסותרת את הצדק ועקרונות חוקיים. הציבור לא מצפה מנבחריו להצטרף לשיטה פסולה אלא לעצור אותה.

"זו שאלה מגוחכת ומיתממת. לא נבחרתי לתפקיד נציב שירות המדינה, אני גם לא בעל מיומנות והשכלה בענייני תעסוקה וכוח אדם. בשביל זה יש את נציבות שירות המדינה שהגדירה משרות שלא מחייבות פנייה פומבית לציבור. ההנחה היתה שלמשרדים יש אינטרס מובנה למנות את האנשים הטובים ביותר מתוך מעגלים מצומצמים. זה בדיוק מה שנעשה בתקופת כהונתי. העובדה היא שצירפתי קבוצה אחרת שהגיעה באמצעותי - לשאלתך, רובם המוחלט מהליכוד. המועמדים שנבחרו התקבלו רק על רקע מקצועי ובהיותם הטובים והמוכשרים מבין המועמדים שנבחנו. מדובר בעורכי דין, רואי חשבון, דוקטורים ורובם המוחלט עם כישורים עודפים למשרות שאותן מילאו. למעלה משליש מהאנשים עדיין מכהנים בתפקידיהם למרות שהתחלפו מאז ארבעה שרים. המשרד מצא לנכון לתת להם קביעות ואף לקדמם".

הנגבי מתעלם מדברים מפורשים שכתב מבקר המדינה, לפיהם "מונו מועמדי השר למשרות הפנויות בהיותם מועמדים יחידים". גולדברג דחה כבר בדו"ח את הטענות שמשמיע כעת הנגבי כאילו היה היתר במשתמע למינויים פוליטיים לתפקידים הפטורים ממכרז. "טענות אלה", כתב המבקר, "יש לדחות מכל וכל. מהיעדר חובה מפורשת בחוק או בתקשי"ר לקיים מכרז או הליך תחרותי אחר לאיוש משרות מסוימות, לא קם היתר למלא את השורות במקורבים פוליטיים של השר".

גם בהתייחס לטענות של הנגבי על כישורים עודפים כביכול של המועמדים שקידם, כדאי לשוב ולצטט את גולדברג. כך, למשל, מגלה המבקר כי בכמה מהמקרים קיבלו העובדים משכורת מבלי לעבוד. הממונה המקצועי על אחד העובדים הללו מילא טופס הערכה בעניינו. תחת הסעיף "הנושאים בהם עסק העובד בשנת ההערכה" רשם הממונה מלה אחת פשוטה: "כלום". על עובד אחר שקידם הנגבי כתבה הממונה הישירה כך: "הוא אינו האדם המתאים... ממליצה ומבקשת להעבירו בהקדם מתפקידו. הנושא חיוני לצורך תפקוד האגף". עובדים רבים נוספים, על פי גולדברג, מונו בהליכים פסולים לחלוטין.

הנגבי: "אני לא יכול לייצג הליכים מינהליים שנפלו בהם פגמים שלא בידיעתי. אני הצבתי רף: כל עובד שקשור אלי, חייב להיות הכי טוב שיכול להיות".

בומבה צור

הנה דוגמה אחת למינוי מקצועי שמיוחס בכתב האישום להנגבי. אבי צור הוא דמות מוכרת ומשפיעה במרכז הליכוד. בשנת 94' הורשע צור בעבירות שוחד, עת שימש כיועצו של סגן שר הביטחון, מיכאל דקל. יחד עם סגן השר התרים צור אנשי עסקים לליכוד ובמקביל קידם את עסקי הקרקעות שלהם ביהודה ושומרון. צור שימש גם כמנכ"ל סוכנות הנסיעות ויוי טורס, בבעלות איש העסקים ראובן גבריאלי, אותה סוכנות שהטיסה פוליטיקאים למסעות הימורים בטורקיה.

לפי דו"ח המבקר, בשנת 2001 מונה צור בהליך בלתי תקין לתפקיד היועץ למיחזור של המשרד לאיכות הסביבה, "בשל זיקתו הפוליטית לשר ובעקבות התערבות פסולה של לשכת השר". תפקידו המרכזי, כפי שמסר מנהל אגף פסולת מוצקה למבקר המדינה, היה לסייע "ביצירת קשרים ופתיחת דלתות, לארגן מפגשים מול שרים במשרדים שרצינו להיכנס. בהדרגה הוריד נפח פעילות, אבל בתקופה האחרונה של עבודתו הפסיק בכלל לעבוד". עבור השירותים הללו, קיבל צור מאות אלפי שקלים מהמשרד לאיכות הסביבה. הג'וב הותיר לו די פנאי לעיסוקים נוספים: לפני כשנה הועמד לדין על שותפות בניסיון הברחת מכולות סיגריות בעת כהונתו הציבורית.

למה לקחת עבריין כמו צור לתפקיד במשרד?

"הוא הורשע בעבר ושילם את המחיר. מדינת ישראל לא ערפה את ראשו בגיליוטינה. הוא זכאי להיות עובד בכל משרד ממשלתי. הוא אל"מ בצבא, בעל תואר בגיאוגרפיה והוא נמצא בעיני ועדת המכרזים כמועמד ראוי לתפקיד מקדם המיחזור במשרדי הממשלה. בחקירות אמרו עליו אנשי המקצוע שבחים".

על כך שהוא יודע לפתוח דלתות שרים?

"כן".

זה לא נראה לך מצחיק שמשרד ממשלתי צריך לשלם מאות אלפי שקלים לפתיחת דלתות במשרדי ממשלה עמיתים?

"אין לזה קשר אלי. המשרד רצה אדם בתפקיד הזה. המינוי לא היה קשור אלי".

בכתב האישום מיוחס המינוי בפירוש אליך. שמו וקורות חייו וההמלצות עליו הגיעו דרך לשכתך.

"רוב האנשים כעובדה הגיעו דרך הלשכה שלי. 99 אחוז מהאנשים שמונו לפרויקטורים לא הגיעו דרכי לתהליך המיון הפנימי ובדרך כלל לא ידעתי על קיום התהליך. 99 אחוז פנו אלי, הפניתי אותם לעוזרים שלי שהפנו אותם לגורמים המקצועיים".

והעוזרים שלך לחצו למנות אותם באמצעות פניות בעל פה ובפתקים.

"לא קידמו כלום. הם היו בלדרים של קורות חיים. לא היה פתק אחד שכתוב עליו: לקדם".

אבי צור, בתגובה: "אני חבר קרוב של הנגבי ואני גאה בזה. טבעי שאדם ירצה למנות לתפקיד אנשים שהוא סומך עליהם".

המבקר רצה לנקום

בשנתיים שחלפו מאז נכתב דו"ח גולדברג, חיפש הנגבי סיבה לטונים החריפים בהם נקט המבקר. חיפש ומצא: "אחרי שמרים בן פורת פרשה, פנה אלי נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק והציע את מועמדותו של אליעזר גולדברג לתפקיד מבקר המדינה. הייתי צריך להיות בלב שלם נגדו כי הוא היה השופט היחיד בבג"ץ פרשת בר-און שסבר שלא היה צריך לסגור את התיק. אבל לא נטרתי טינה. היתה המלצה של נשיא בית המשפט העליון וחשבתי שהוא מועמד ראוי. ניגשתי לראש הממשלה נתניהו והוא ביקש שאבדוק את העניין עם יו"ר הכנסת דן תיכון, שאמר לי: 'לא יקום ולא יהיה. הוא לא מתאים. אני מכיר אותו. אל תתחיל, אני אלחם בזה בכל הכוח'.

"מבקר מדינה צריך על פי חוק להיבחר ברוב מוחלט, ודן תיכון אמר לי 'הוא לא ייבחר, הוא יושפל ויפרוש'. היתה הצבעה, גולדברג יושב ביציע, והוא מקבל תבוסה. לא היה דבר כזה, אך גולדברג לא פרש. התחננתי בפני דן תיכון לרדת מהעסק והוא אמר לי: 'צחי, שיוותר עכשיו. הוא יושפל ולא יעבור'. היה עוד סיבוב וגולדברג שוב לא נבחר ברוב מוחלט. היה סיבוב שלישי, שבו לא נדרש רוב מוחלט, וגולדברג נבחר. אחרי הדו"ח שלו כשעשיתי בירורים, התברר שאחד המינויים המוזכרים בדו"ח הוא של בנו של דן תיכון, הדר תיכון, שהיה פקח במשטרה הירוקה. מינוי שאני לא מעורב בו. בעיני זה מסביר את עוצמת הביקורת של המבקר. אני לא רואה שום הסבר נורמלי אחר".

אתה באמת חושב שיש קשר בין הדברים?

"כשהוא ראה ששמו של הדר תיכון נמצא בין האנשים הוא חשב שזו הדרך להיפרע מדן, שהשפיל וביזה אותו. אני לא יכול למצוא הסבר אחר".

אתה מחפש סיבות אישיות דחוקות לביקורת עניינית על פוליטיזציה חמורה של המשרד.

"קשה לי להניח. בדו"ח הוא מבקר את שומרי הסף, הגורמים המינהליים והמשפטיים שאמורים להתריע בעוד מועד על כל פגם. אי אפשר לבקר אותי וגם את שומרי הסף".

בטח שאפשר.

"אפשר, אבל אז אתה עושה שקר בנפשך. אומרים 'לפני עיוור לא תיתן מכשול'. אם אני באמת עיוור מבחינה מינהלית, ועושה דברים שמן הראוי שלא ייעשו, הם צריכים לעמוד כחומה בצורה. הם לא סברו שמדובר בדברים קשים, קל וחומר שאי אפשר לבוא אלי בטענות בהיקף שהוא בא אלי".

הגדלת את המשטרה הירוקה בעשרה תקנים ומינית תשעה אנשי ליכוד או חברים אישיים לתפקיד. הכנת מאגר שמות של 54 מועמדים לתפקיד, שמתוכם 51 קשורים לליכוד, וסמנכ"ל המינהל אמר שהיה חובה לבחור רק אנשים שלך.

"זה קשקוש שלא היה ולא נברא. העברתי עשרות קורות חיים רלוונטיים לגורמים המקצועיים לתפקיד הזה, כי כך נאמר לי שמקובל. הזמנתי אותם אלי ללשכה, לא במרתף של מפלגה. אמרתי להם רבותי: לשר אין השפעה על התהליך, אתם צריכים עכשיו לעבור מסלול מקצועי שכולל סוגים שונים של בחינות ובדיקות. במקרה הטוב, 40 מכם לא ייבחרו. זה נראה לך פוליטי? עוזר לי? אנשים הלא יוצאים מההליך הזה מתוסכלים".

אם יוסי ביילין היה עושה את זה מה היית אומר עליו?

"העובדות הן שכל 30 האנשים שהיו במשטרה הירוקה לפניי מונו בדרך דומה".

אז בכלל לא עשית את זה כדי לחזק את מעמדך בליכוד?

"ההפך. זה תהליך שמעורר זעם מבחינה פוליטית כי אתה מעניק לאנשים את הזכות להיאבק בתהליך מקצועי שמראש הסיכוי שלהם להיבחר נמוך".

מהמקפצה

כדי להבין כמה "זעם מבחינה פוליטית" עוררו המינויים של הנגבי במרכז הליכוד כדאי לחזור לאופן שבו נחשפה הפרשה מלכתחילה. בדצמבר 2002 התקיימו במרכז הליכוד הפריימריס לרשימת המפלגה לכנסת. כשבועיים לפני הפריימריס חולק לחברי המרכז עלון בשם "מרכז העניינים", ובו כתבת תדמית מחופשת לתחקיר שכותרתה: "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי במינוי חברי ליכוד".

בגוף הטקסט פורטו שמותיהם של 74 חברי ליכוד, שהנגבי פעל להעסקתם במשרד לאיכות הסביבה, ובסיומה הוא "צוטט בתגובה": "אני מודה באשמה. כל אימת שיכולתי להציע למישהו מחברינו תפקיד שהולם את כישוריו, ביקשתי שיגיש מועמדות". "אנו משוכנעים שהשר הנגבי", סיכמו מחברי ה"תחקיר", "במשרד גדול הרבה יותר, שצפוי להינתן לו בעקבות הבחירות הבאות, יוסיף ללמד את שרי התנועה כיצד על הליכוד לשלוט: לא בדיבורים - אלא במינויים".

ארבעה ימים לפני הפריימריס הגיעה המודעה לתנועה לאיכות השלטון, שפנתה לוועדת הבחירות המרכזית במטרה "למנוע תעמולת בחירות שיש בה הבטחה לפעול למינוי חברי הליכוד לתפקידים בשירות המדינה". יו"ר ועדת הבחירות, השופט מישאל חשין, הורה לליכוד ולהנגבי להשיב לתלונה עד הפריימריס. כעבור יומיים התייצב הנגבי אצל בא-כוחו וחתם על תצהיר, שבו נאמר כי הוא אינו קשור לחיבור המודעה ולפרסומה. התצהיר - הכוזב לפי כתב האישום - הוגש לוועדת הבחירות המרכזית.

הדיון בפני חשין וחברי ועדת הבחירות התקיים יומיים אחרי הפריימריס. הנגבי, שזומן להעיד על תצהירו, נשבע כמקובל בתחילת העדות שהוא מתחייב לומר "את האמת, את כל האמת ורק את האמת". הוא שב והכחיש שכתב את המודעה או היה קשור בה, אך אישר כי הציטוטים שבאו מפיו מדויקים. הפרקליטות טוענת בכתב האישום שאת דף התעמולה הזה חיבר לא אחר מהנגבי עצמו. 74 השמות שהופיעו במודעה הקלו על חוקרי מבקר המדינה והמשטרה לאתר את המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה, לחקור אותם ולגבש כתב אישום. למודעה הזו מתייחסת הפרקליטות גם כשהיא מאשימה את הנגבי בהצעת שוחד בחירות עתידי לבוחרי הליכוד. ההבטחה, אגב, היתה אפקטיווית מאין כמוה: באותן בחירות קפץ הנגבי מהמקום התשיעי ברשימת הליכוד למקום הראשון.

הנגבי, היום: "הפרסום הזה לא היה ביוזמתי ולא מומן על ידי. אין בפרסום הזה דבר שמצדיק מינוי פוליטי. יש בו הערה שאנשים פוליטיים לא פסולים למינויים אם הם ממלאים אחרי אמות מידה מקצועיות. כל מלה נשקלה. לגבי המועמדות, אני אומר 'כל אימת שיכולתי להציע למישהו תפקיד שהולם את כישוריו ביקשתי שיציג מועמדות'. כלומר הוא בחזקת מועמד. יכול להיות שבסינון המועמדים הוא לא ייבחר. אני גם קובע קריטריונים, ואני מצטט: 'על בסיס התאמתם לתפקיד, נכונות להשקיע ולגלות גישה ממלכתית'. העובדה שההערה הזו היא פומבית מלמדת שלא היתה פה כל כוונה פלילית. לגבי השמות: חלק מהשמות אינם חברי ליכוד וחלק לא מונו".

הפרקליטות מייחסת לך עבירה חמורה: מתן עדות שקר.

"בכתב האישום מיוחסים לי דברים שאין להם שמץ ראיה. הפרסום לא היה קשור בכלל להשגת קולות בבחירות. באותו עיתון יש שפע מודעות, כולן מציינות שעוד שבועיים יהיו בחירות ואת מספר המועמד בקלפי. בפרסום הזה אין מלה על הבחירות הקרובות במרכז".

נו באמת, כתוב במודעה: "אנו משוכנעים שהנגבי במשרד גדול יותר שצפוי להינתן לו בבחירות הבאות יוסיף ללמד את שרי התנועה כיצד על הליכוד לשלוט: לא בדיבורים, אלא במינויים".

"אני כבר במקום גבוה".

וקיבלת מקום יותר גבוה.

"אבל בכל מקרה אני במקום גבוה. אני צריך את הפרסום הזה? זה קשקוש. אין לזה שחר. הפרסום לא מומן, אלא ניתן בחינם ביוזמת העיתון. העורך הסביר שהוא יזם את הפרסום, כי הוא רצה כמה שיותר פרסומים של שרים, כדי למשוך מודעות בכסף ממועמדים אחרים".

אז איך הגיעה המודעה למחשב שלך?

"אני לא יכול להיכנס לפרטים. באופן כללי ידעתי שיש פרסום שאנשים מהליכוד ממלאים תפקידים חשובים במשרד לאיכות הסביבה. עמדתי היא שאין לפסול מועמדים ראויים שהם חברי ליכוד רק בשל עצם העובדה שהם חברי ליכוד. זה בעיני דבר שנאבקתי בשבילו עשרות שנים. והגיעה השעה להכיר בכך שאם אדם נאבק על משהו, אז אי אפשר לחשוב שזה מגלם מעשה או מחשבה פלילית".

האם אתה סבור שבעקבות כתב האישום נגדך יוגש כתב אישום גם נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט בעקבות דו"ח המבקר על המינויים הפוליטיים ברשות לעסקים קטנים?

"כיוון שאני כופר בכך שלפעילות המיוחסת לי יש משמעות פלילית, ודאי שזו עמדתי גם לגבי המעשים המיוחסים לראש הממשלה בעת כהונתו כשר התעשייה והמסחר".

במסגרת הכנת הראיון ביקשתי מהנגבי לעיין בכל תמלילי החקירה הנמצאים ברשותו. הוא סירב.

אסד לא בשל

מכל החשדות והטענות נגדו, מה שעורר את עיקר זעמו של הציבור בעניין הנגבי היה דווקא קפיצה קטנה לחו"ל. זה קרה במלחמה האחרונה, כשהנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, נסע לחופשה משפחתית של שלושה וחצי ימים בארצות הברית. "זו היתה ההוכחה הכי חזקה שאי פעם קיבלתי לנבזות של אנשים מסוימים בתקשורת. לא היה מקרה כזה מקומם. כיוון שאני הפכתי ליותר צדיק מהאפיפיור במובן של הרגישות הציבורית והתקשורתית, ובגלל שאני יודע שיש מספיק שונאים שיחפשו כל טעות שלי, פעלתי באופן הכי רגיש פה.

"אני ומשפחתי נוסעים לחודש וחצי לארצות הברית, לאמא של אשתי, בכל קיץ. הפעם, בגלל המלחמה, ביטלתי את הנסיעה ומשפחתי וארבעת ילדי נסעו. תיכננתי לנסוע לוויקנד אחרי שלושה שבועות, והודעתי על זה בכתב. נסעתי בחמישי בערב וחזרתי לארץ ביום שני בבוקר, חלק ניכר מהזמן ביליתי במטוסים. עשיתי את זה מתוך געגועים. את כל המלחמה עברתי לבד בבית. לא עשיתי את זה באופן חשאי. ואז מודיעים לי שמשדרים את זה באינטרנט ובערוץ 2. מצאו את האויב היותר שנוא מנסראללה. האווירה באותו בוקר היתה תולדה של הפגיעה האקראית באנשי המילואים בכפר גלעדי. הציגו את הנסיעה הזו בתקשורת כבריחה".

אבל אולי באמת יש פה חוסר רגישות.

"הם באמת חשבו שנסעתי לחופשה. הייתי מבין את הזעם אם הייתי נוסע לשבוע, לחמישה ימים, לארבעה ימים".

לגופו של עניין, קשה לחלץ מהנגבי ביקורת על תפקודם של אולמרט ופרץ במלחמה. הוא נחשב לפוליטיקאי לויאלי מאוד לראשי המפלגה שלו, עוד מהימים שהשתלח בברק וקרא לו "אהוד ברח" מעל דוכן הכנסת עבור נתניהו. הנגבי גם היה השר החביב ביותר על יושבי חוות השקמים שהתעקשו לשלב אותו בקדימה חרף הסתבכותו בפרשת המינויים.

הנגבי: "הכשלים המרכזיים בלחימה, מקורם בתקופת מנהיגות מאוד מנוסה מבחינה צבאית: תקופת ברק - שיצא מלבנון ב-2000 - ותקופת שרון, שבה היו פואד, מופז ויעלון כשרי ביטחון או רמטכ"לים. הכשל שלהם חמור משל ברק. מעולם לא ניתנה הדעת על המשמעויות האסטרטגיות של ההתחמשות האיראנית של החיזבאללה בלבנון. הייתי באותן שנים שר ורוב הזמן חבר בקבינט. אני לא זוכר שום דיון אחד, שמצביע על משמעויות של ההחלטה שלא לפעול. היה כאן כשל עמוק ביותר בקבלת ההכרעה שלא להיכנס ללבנון".

יש כשלים של ההנהגה הנוכחית שאתה יכול להצביע עליהם?

"בעניין הכשלים והתקלות מתקיים דיון ציבורי רחב שלפעמים מעציב אותי כי הוא עוסק בשולי המערכה הביטחונית. היו קשיים, חלקם בלתי נסבלים, אבל הם טקטיים. יש פער עצום בין תפיסת המציאות של הציבור לבין האמת העגומה. הציבור רוצה ניצחון מכריע ומהיר במינימום קורבנות, שגם יכתיב מציאות מדינית בנוסח מזרח תיכון חדש. ומה שההנהגה מאז ומעולם לא מבהירה, או לא מבינה בעצמה, זה שישראל לא מנצחת מלחמות מאז 1967. בחלקן ישראל מפסידה ואת חלקן היא מסיימת ללא הכרעה. גם על מלחמת ששת הימים אפשר להתווכח, אם הניצחון הצבאי שעליו אין עוררין, תורגם להישגים מדיניים. התשובה היא לא".

הפער העצום נוצר לא בגלל ציפיות הציבור, אלא מפני שפרץ איים על נסראללה ואולמרט הבטיח מזרח תיכון חדש.

"מנהיגים מטבע האווירה של היציאה למלחמה לא יכולים לתת ניתוח שכלתני ורב גוונים. הציבור יוצא לקרב, וצריך לדבר אתו בשחור-לבן, באמירות מעצבות מוטיווציה. זה קרה לדדו במלחמת יום הכיפורים עם 'נשבור להם את העצמות', ולבגין בשל"ג עם 'לא תיפול עוד קטיושה בקרית שמונה', ולרבין באינתיפאדה עם 'לשבור להם את העצמות'. אבל יש פה אוירה ציבורית בישראל שלא קשורת להנהגה, של יוני נתניהו מאנטבה, הצבר העשוי ללא חת, שפורץ לבית הנתיבות באוגנדה, מחסל את האויבים ומשחרר את החטופים. החיים יותר מורכבים מסרטי פעולה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

Doctor illustration.

סוף לחותמת גומי של רופאים: אישורי מחלה יעברו לקופות החולים

סוכני הכאוס שיתוף

זה לא התחיל בבחירות: סוכני הכאוס שסללו את הדרך להפיכה המשטרית