החוק למניעת תביעות ייצוגיות נגד המדינה

הכשל הגדול של "חוק תובענות ייצוגיות - 2005" הוא האופן שבו מנעה המדינה אפשרות כי היא תהיה הנתבעת, למרות שבחוק מצוין מפורשות כי "לעניין חוק זה, דין המדינה כדין כל אדם"

אמיר הלמר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אמיר הלמר

בשלהי אוקטובר 2003 החליט המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין, להיעתר לבקשת חברת א.ש.ת פרויקטים, ובאופן חריג ביותר לאפשר קיומו של דיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון בהחלטה שלא לאפשר את הגשתן של תביעות ייצוגיות לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי.

מעבר לכך שמדובר בפעם השנייה בלבד בהיסטוריה של המשפט הישראלי שבית המשפט העליון מקיים דיון נוסף על פסק דין שהתקבל בעליון בהרכב מורחב של חמישה שופטים, היה בהחלטה של חשין יותר מרמז עבה למדינה כי עליה לפעול בזריזות לחקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות מתאים ומודרני, כדי לנטרל את האיום הטמון בהיפוך ההחלטה בדיון הנוסף.

האיום בהיפוך ההחלטה בעניין א.ש.ת אינו דבר של מה בכך מבחינתה של המדינה. עד סוף שנות ה-80, תקנה 29 היתה המקור המשפטי היחיד בישראל להגשת תובענות ייצוגיות. לאחר מכן החלה הכנסת לחוקק חוקים ספציפיים, המסדירים הגשה של תביעות ייצוגיות נגד גופים שונים: כך חוק ני"ע (ואחר כך חוק החברות), כך חוק ההגבלים העסקיים, וגם חוק הבנקאות, חוק הגנת הצרכן וחוקים אחרים.

הבינו את הרמז

אבל למרות הסדרים קונקרטיים אלה, תקנה 29 המשיכה להיות מקור משפטי להגשת תביעות ייצוגיות בעניינים שהחוקים הספציפיים לא הסדירו - ובעיקר תביעות נגד המדינה ורשויותיה (כולל רשויות מקומיות), באמצעות עילת עשיית עושר ולא במשפט.

באמצעות התקנה הזו הוגשו כנגד המדינה והרשויות שלה - שלכאורה התעשרו על חשבון האזרחים תוך גביית כספים שלא כדין באמצעות מסים, היטלים, אגרות, קנסות ומה לא - עשרות תביעות ייצוגיות על מיליארדי שקלים. בפסק דין א.ש.ת כל זה נעצר, לאחר שבית המשפט העליון הכריע, ברוב של שלושה שופטים (דורית בייניש, יצחק אנגלרד ושלמה לוין), נגד דעתם של הנשיא אהרן ברק והשופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן, שהתקנה אינה יכולה להיות מקור להגשת תביעות ייצוגיות. בכך נבלמו באחת כל התביעות נגד המדינה. הדיון הנוסף מאיים להפוך זאת שוב, ולהחזיר את המדינה לעמדת הנתבעת.

בפרקליטות הבינו את הרמז ולחצו על הדוושה. התוצאה הבשילה בשבוע שעבר, כאשר הפרקליטות פירסמה את תזכיר הצעת החוק החדשה: חוק תובענות ייצוגיות - 2005, החוק שאמור למסד את התחום המשפטי המיוחד הזה בישראל.

החוק המוצע, ועל כך קיימת תמימות דעים בין עורכי הדין המתמחים בתחום, הוא בהחלט מקיף, וההשקעה והמחקר שנעשו לצורך ניסוחו ניכרים. החוק מצליח לקבץ את ההסדרים הפזורים כיום בחוקים השונים לתוך חוק אחד לתובענות ייצוגיות, שקובע את כללי המשחק. הוא נותן מענה לסוגיות רבות שנותרו פתוחות מתוך הניסיון השיפוטי שנצבר בתחום בשנים האחרונות.

עם זאת, עורכי הדין המתמחים בתחום יודעים לסמן בהצעת החוק כשלים לא מעטים. כך חלקם, העוסקים בעיקר בהגשת תביעות, מלינים על העדר קריטריונים ברורים לקביעת הדלק המניע את גלגלי התביעה - שכר טרחת עורך הדין, ועל סרבול ההליכים בעת שהתגבש הסדר, דבר שעלול לסכל הגשתן של תביעות. מאידך, העוסקים בייצוג נתבעים מלינים על חוק שמעודד הגשת תביעות, נטול איזונים ובלמים, שאפילו במקרה של סילוק התביעה אינו מטיל את ההוצאות על התובע (ראו מסגרת).

שליפה אלגנטית

אבל הכשל הגדול שעליו מסכימים כולם הוא, כפי שמגדיר זאת עו"ד ברק טל ממשרד עורכי הדין יגאל ארנון, המייצג נתבעים בתביעות ייצוגיות ובעיקר את חברת סלקום, הוא "האופן ה'אלגנטי' שבו שלפה את עצמה המדינה מעמדת הנתבעת".

עד כמה אלגנטית הדרך שבה עשתה זאת הפרקליטות ניתן ללמוד מכך שבקריאה ראשונית לא ניתן לראות כי כך הם פני הדברים. נהפוך הוא. בסעיף 26 להצעת החוק אפילו נקבע במפורש כי "לעניין חוק זה דין המדינה כדין כל אדם". אלא שבקריאה מעמיקה יותר מתברר איפה הונח המוקש.

סעיף 2 לחוק קובע כי רשימת העניינים שבהם ניתן להגיש תובענות ייצוגיות מפורטת במסמך נפרד, המצורף לחוק. מאותו מסמך אפשר ללמוד עד כמה השכילה המדינה להרחיב את האפשרויות להגשת תביעות ייצוגיות ביחס לאפשרויות העומדות בידי האזרח הקטן כיום.

כך ניתן להגיש תביעה שכזו כנגד מוכר, ספק או יצרן על עניינים שהתרחשו טרם ההתקשרות עמם, במהלך ההתקשרות, ואפילו במידה וההתקשרות לא יצאה לפועל; ניתן להגיש תביעה נגד מבטח או סוכן ביטוח, וגם נגד בנקים, ולא רק בעניינים הקשורים להטעיית לקוחות בשלב שלפני כריתת ההסכם, כפי שהיה עד כה, אלא גם בגין הפרת ההסכמים בשלבים מאוחרים יותר.

על פי ההצעה, ניתן להגיש תביעות ייצוגיות לפי חוק ההגבלים העסקיים ובקשר עם ניירות ערך ומפגעים סביבתיים. אפילו הפליה בעבודה ופגיעה בשכר מינימום יכולים להוות עילה לתביעות שכאלה. אלא שאף אחת מהעילות הללו אינה רלוונטית למדינה או לרשויות שלה. דינה של המדינה, אם כן, הוא אולי כדינו של כל אדם, אבל בפועל, את עילת ההתעשרות שלא כדין, שהיתה מאפשרת להגיש נגדה תביעה ייצוגית, מישהו בפרקליטות שכח להכניס לחוק.

"רשימת העניינים המורחבת שבגינה ניתן להגיש תובענות ייצוגיות", אומר עו"ד ירון אלחנני ממשרד קנטור, אלחנני, טל ושות', המייצג נתבעים, "אינה כוללת, משום מה, תביעות נגד המדינה ורשויות אחרות בגין פעולות שנעשו שלא כדין כגון גביית מסים, אגרות וקנסות שלא כחוק. מדוע יהיה מצבה של רשות שגבתה אגרה בניגוד לחוק עדיף על מצבה של חברה עסקית שגבתה תשלום שלא לפי החוזה?", הוא מקשה.

עו"ד גיורא ארדינסט ממשרד ארדינסט, בן נתן ושות', שמכיר את שני צדי המתרס - הן כמייצג תובעים והן כמייצג נתבעים - מסכים שלפי ההצעה הנוכחית, המדינה לא תהיה חשופה לתביעות ייצוגיות. "יכול להיות שהנחת משרד המשפטים", הוא מוסיף, "היא שכאשר מדובר במדינה, די בהחלטת בג"ץ לגבי עותר ספציפי כדי שהמדינה תחיל את ההסדר על הכלל, אולם גם אם ההנחה נכונה, עדיין תיוותר בעיית התמריץ ליזום את הבג"ץ. בהעדר תמריץ כספי (שכר הטרחה של עורך הדין שייזום את ההליך לא ייגזר באחוזים מהיקף ההטבה לציבור; א"ה), תימנע האכיפה האפקטיבית נגד עוולות שמבצעת המדינה".

עו"ד דורון לוי ממשרד עמית, פולק, מטלון את בן נפתלי, ארז ושות' בוטה הרבה יותר. לוי מנהל עשר תביעות ייצוגיות, חלקן נגד המדינה, שהיקפן מוערך במיליארדי שקלים, ואין לו ספק כי השמטת עילת ההתעשרות שלא כדין נעשתה במכוון. "משרד המשפטים", הוא אומר, "ממשיך בניסיון הנואל והמביש שלו להשיג למדינה חסינות מפני תביעות ייצוגיות. ברור לפרקליטות כי המדינה והרשויות הציבוריות השונות הן הבריון הכי אלים בסביבה. רשויות ציבוריות עושות בכספי האזרחים כבשלהן במקום לשאוף לתקן את המצב, ותיקון יהיה רק כאשר יתחילו להחזיר כסף. הם ממשיכים בניסיון להשיג להן חסינות".

בעניין זה יש לזכור כי המדובר בתזכיר שהוא בסיס לשינויים. אמנם מדובר בצעד משמעותי, אך הדרך ארוכה עדיין עד להפיכתו לחוק. מכל מקום, עיתוי יציאתו של התזכיר ודאי אינו מקרי, במיוחד כשהצדדים לדיון הנוסף בא.ש.ת סיימו את מלאכת הסיכומים והשופטים אמורים לשבת על המדוכה ולהכריע.

האם תזכיר הצעת החוק מהווה בעניין זה מעין חוק עוקף דיון נוסף בא.ש.ת? זו בהחלט אפשרות שמתחזקת נוכח עניין נוסף העולה מנוסח הצעת החוק. סעיף 36 להצעת החוק הוא סעיף טכני לכאורה, הקובע הוראות לגבי כניסתו לתוקף של החוק. הסעיף קובע כי בעת כניסתו לתוקף, החוק החדש יחול גם על תובענות ייצוגיות שהוגשו לפני כניסתו לתוקף, ובלבד שמדובר בתובענות שהוגשו מכוח ההסדרים הספציפיים שהיו בחוקים שונים כמו חוק ההגבלים, חוק החברות ועוד. אלא שתקנה 29 אינה מוזכרת, מה שמעלה תהיות לגבי גורל התובענות שהוגשו מכוחה ועדיין תלויות ועומדות.

אם יחליט בית המשפט העליון שכעת, לאחר פרסום התזכיר, אין עוד מקום לדיון הנוסף ויותיר את ההחלטה שלפיה תקנה 29 אינה מכשיר להגשת תביעות ייצוגיות - אזי ייתכן שגורלן של כל התביעות הללו נחרץ.

כתבות מומלצות

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש

אם אחת הסיבות לתוספות השכר המתכוננות למגזר הציבורי היא העלייה החדה בשכר בהיי־טק, הגיע הרגע להכניס להסכמי השכר במגזר הציבורי עוד אלמנטים היי־טקיים

העובדים שהמשכורות שלהם זינקו - ומה אפשר ללמוד מהסכמי השכר בהיי-טק

סופיה, בירת בולגריה. לגור באחת הערים העתיקות באירופה עבור 3,200 שקל בחודש

עשר ערים בעולם שאפשר לחיות בהן בפחות מ-4,000 שקל בחודש – כולל שכר דירה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אישה בטלפון

מטעינים את הטלפון כשהסוללה כמעט גמורה? תשכחו מהלוואה

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות