רוצים באמת להסיר חסמים? תנו סמכויות לוועדה המקומית

על המחוקק להרחיב את סמכות הוועדה המקומית לאשר תוכניות בנייה. הרחבה שכזו תקל הן על האזרח הקטן והן על הקבלנים והיזמים, כך שהוועדה המחוזית תעסוק בתוכניות החשובות ולא בתוספת של 12 מ"ר לביתו של מר כהן מגדרה

גלעד הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גלעד הס

רבות נהוג לדבר אצלנו על הצורך בהסרת "חסמים" בהליכי התכנון והבנייה, כאשר הכוונה באותם "חסמים" עלומים, הינה, בין היתר, לכך שאישור תוכנית בניין העיר בסמכות ועדה מחוזית גוזל למעלה משנתיים.

בהקשר זה, יש להבחין בין שני סוגי תוכניות: האחד, תוכניות מתאר החלות על שטח מקרקעין נרחב וכוללות מספר רב של יחידות דיור, והשני - תוכניות נקודתיות הנוגעות לשטח קטן ולמספר מצומצם של יחידות דיור.

בעוד שהסוג הראשון של התוכניות נוגע בעיקר ליזמים או לקבלנים גדולים, הרי שסוג התוכניות השני, הנקודתי, נוגע לאזרחים הרגילים המבקשים להקים את ביתם על פיסה קטנה. ברשימה זו נעסוק דווקא באותן תוכניות נקודתיות הנוגעות לאזרח הקטן וכיצד ניתן להקל ול"הסיר חסמים" בתוכניות אלו.

קחו, לדוגמה, שני אזרחים המבקשים לבנות את ביתם - הראשון אינו נזקק לתוספת אחוזי בנייה ומגיש תוכנית בניין עיר רק לעניין שינוי קווי בנייה, עיצוב, חלוקת המגרש וכדומה, ואילו השני מבקש בתוכנית להוסיף 15 מ"ר בנייה על המותר. התוצאה תהיה, כי התוכנית הראשונה תאושר בתוך כשישה חודשים ואילו השנייה בתוך שנה וחצי! כלומר פער של שנה בין אישור התוכניות.

פער לא הגיוני זה בזמנים נובע מחלוקת הסמכויות שקבע החוק בין הוועדה המקומית לוועדה המחוזית, כך שעל פי החוק כיום כל תוכנית המוסיפה אחוזי בנייה, ולו גם בודדים, הינה תוכנית בסמכות הוועדה המחוזית בלבד. ונפרט:

תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה קבע חלוקה בין הסמכויות לאישור תוכניות, כאשר קיימת שורה של פרמטרים תכנוניים אשר רק לגביהם מוסמכת הוועדה המקומית לאשר תוכנית, ואילו לגבי כל פרמטר שלא נכלל במסגרת זו, המוסמכת לאשר את התוכנית הינה הוועדה המחוזית.

ההגיון שעמד מאחורי האצלת הסמכות לוועדה המקומית הינו ברור. החסם העיקרי באישור תוכניות היה (ועודנו) הוועדה המחוזית, הכורעת תחת עומס התוכניות. לפיכך, המחוקק סבר (ובצדק), כי בתוכניות קטנות, אשר אין להן השפעה ברמה מחוזית או אף ברמה כלל עירונית, אין כל צורך באישור הוועדה המחוזית ודי באישור הוועדה המקומית.

בכך השיג המחוקק יתרון כפול: ראשית הופחת העומס מהוועדה המחוזית, כך שזו יכלה ליתן את מלוא תשומת הלב לתוכניות הגדולות, ושנית מהאזרח הקטן נחסך החיכוך עם מערכת בירוקרטית כפולה, של ועדה מקומית ואחריה ועדה מחוזית, וחשוב מכך - קוצר הזמן מהגשת התוכנית ועד לאישורה.

עד כאן הכל טוב ויפה, אך בישראל כמו בישראל בעוד היד האחת נותנת האחרת לוקחת, והרעיון היפה והנכון של העברת סמכויות לוועדה המקומית כשל משתי סיבות עיקריות: האחת, סמכויות הוועדה המקומית כפי שהוגדרו בחוק היו מאוד מצומצמות, כך שמעטות התוכניות שניתן להכליל בהן. השנייה, שאף הסמכויות שניתנו במשורה בחוק, פורשו על ידי משרד הפנים, בחוזר מנכ"ל מיוחד, בצורה דווקנית ומצמצמת. כך, במקום מהפכה והסרת חסמים, המשכנו וראינו את האזרח מתגלגל חודשים רבים במסדרונות הוועדה המחוזית בתקווה שתוכניתו להוספת 12 מ"ר תאושר.

דוגמה בולטת להגדרת הסמכויות המצומצמת שניתנה לוועדה המקומית הינה האיסור המוחלט להוסיף שטחי בנייה (או אחוזי בנייה) במסגרת התוכנית. נבהיר, על פי החוק כיום אסור לוועדה המקומית לאשר במסגרת סמכותה תוכנית אשר מוסיפה מ"ר אחד בודד!

מובן, כי מדובר באיסור שאינו הגיוני, שלא לומר מטופש. נבהיר, כי בעוד שחשש המחוקק מכך שהוועדה המקומית תוסיף על דעת עצמה אלפי מ"ר של בנייה הינו חשש מובן, הרי ברור כי אין כל חשש כזה כאשר מדובר במספר מ"ר בודדים, אשר להם נזקקים בעיקר האזרחים הקטנים.

לפיכך, היה והמחוקק באמת ובתמים מעוניין להסיר חסמים בענף הנדל"ן, ובפרט לייעל את נושא התכנון, הפעולה המיידית והראשונה שעליו לעשות הינה להרחיב את סמכות הוועדה המקומית לאשר תוכניות. הרחבה שכזו תקל הן על האזרח הקטן, אשר בדרך כלל, התוכניות בסמכות ועדה מקומית נוגעות לו, והן על הקבלנים והיזמים, כך שהוועדה המחוזית תעסוק בתוכניות החשובות ולא בתוכנית להוספת 2% בנייה למר כהן מגדרה.

הרחבת סמכות הוועדה המקומית יכולה להיעשות בשני אופנים. האחד, תיקון חוק התכנון והבנייה, ובפרט מתן סמכות לוועדה המקומית להוסיף אחוזי בנייה לתוכנית (במגבלות מסוימות, כמובן), והשנייה, הוצאת חוזר מנכ"ל משרד הפנים מתוקן, הכולל פרשנות מרחיבה לסמכות הוועדה המקומית. בהקשר זה נציין, כי רק לאחרונה קבע בית המשפט העליון בתיק עקרוני, כי מן הראוי ליתן לסמכויות הוועדה המקומית לאשר תוכניות פרשנות מרחיבה (בג"צ 5145/00 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חוף השרון נ' שר הפנים, פ"ד נז(2) עמ' 179). 1\0\10\1\1539

הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות', מתמחה בתחומיהנדל"ן, התכנון והבנייה, ומשמש כיועץ המשפטי של הוועדה המקומית בהוד השרון - הדרים. המידע הנכלל במאמר זה הוא בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על המאמר. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר. הכותב והחברה בה הוא מועסק עשויים להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך.

כתבות מומלצות

מייק בן ארי

"תמיד היתה לו תשובה הגיונית": כך הצליח איש אחד להונות 1,000 משקיעים

ליאור וייס. "אנשים לא יודעים עד כמה גדילה של עסק היא כואבת"

"אנשים אמרו לי - סיימת תואר בהצטיינות בטכניון וזה מה שאתה הולך לעשות?"

שירות נסיעה לפי קריאה של חברת ויה בניו יורק

חברות ההיי־טק שמפסידות מיליארדי דולרים מצאו דרך להישאר בחיים

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. ייתכן שזו הזדמנות עבורו לפעולות שיקררו את הביקושים לדירות

מחדל מחירי הדיור: כך התייקרה דירה ממוצעת ב-280 אלף שקל בשנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי

סוחר בוול סטריט. יכול להיות שזעזוע האינפלציה הנוכחי הוא רק ראשון מני רבים

מציאות חדשה או תקלה היסטורית? אסטרטגיית השקעות בת 20 שנה בסכנה