תואיל השופטת אלשיך לתת לכוחות השוק לפתור את בעיית תבל

הסיבה היחידה שאין לתבל רוכשים היא העובדה שכמה מטייקוני המשק, כאלה שלא כדאי לעמוד בדרכם, הקימו בעזרת השופטת אלשיך מבנה מורכב ומיותר - שכל מטרתו לאפשר להם לרכוש, ובזול, את נכסיה. מדוע מבזבזת אלשיך את משאבינו לטובת אותם טייקונים? לה ולאלוהים פתרונים

דקל גולן
דקל גולן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דקל גולן
דקל גולן

אנו מתבשרים לאחרונה כי השופטת הנכבדת ורדה אלשיך מקדישה חלק ניכר מזמנה לתיק העוסק במיזוג של חברות הכבלים. רבות נכתב על הבעייתיות במיזוג זה ואין זה המקום לדון בכך. לעומת זאת, לא מספיק נכתב על ההתנהגות הלא אחראית, אם להשתמש בלשון זהירה, של בית המשפט המחוזי בדרך טיפולו בתיקים בעלי עניין משפטי דל, אך עם הרבה עניין ופוטנציאל יחצ"ני.

יש מקום אולי לפנות בנושא זה ל"מר צדק", השופט ברק, ולהבהיר לו כי תאוות הפרסום של מספר שופטים, הגורמת למתן עדיפות לתיקים עתירי פרסום הגוזלים זמן רב, אותו מבלים השופטים בחברה טובה עם פרקליטים מהשורה הראשונה תוך הזנחת מתן סעד משפטי ל"עמך" - היא שחיתות מוסרית שהאחריות לה מונחת לפתחו.

במה דברים אמורים. אין ולא היה כל צורך להגיע לבית המשפט בנושא תבל (או כל חברת כבלים אחרת) ובוודאי לא היה כל צורך לקשור בין מיזוג, ראוי או לא, (ולדעת הח"מ מיזוג זה הינו מזיק ומיותר) לבין הסדר חובות. חברה אמורה להגיע לדיון בבית המשפט כאשר אינה יכולה להתנהל באופן שוטף כדי שזכויות כל "בעלי העניין" יישמרו באופן מסודר ולא יהיה מצב בו סקטור אחד של בעלי עניין ייהנה שלא בצדק על חשבון האחרים עקב היותו סמוך יותר לצלחת.

תואיל השופטת אלשיך במטותא ותיתן לכוחות השוק לעשות את שלהם ולפתור את בעייתה של תבל, ותקדיש את זמנה לנושים של חברות שנכסיהם קטנים ממצבת חובותיהם - זה פחות סקסי אבל עבור זה משלמים לה
הגעה לבית המשפט בסיטואציה זו כמוה כמשיכת ידיהם של בעלי המניות מהחברה וויתור על זכויותיהם. ההסדר מגובש בסוף תהליך בו מתבררים מצבת החובות והנכסים של החברה, כמו גם סדר הקדימויות של הנושים ואמור להיות מאושר על ידי בית המשפט כנותן גושפנקא לכך שההסדר הגון, סביר וחוקי. בית המשפט אינו אמור לקחת תפקיד פעיל בגיבוש הסדר כזה, שכן אז הוא עלול למצוא עצמו בניגוד אינטרסים בו הוא אמור לחוות דעה שיפוטית על הסדר שהוא עצמו גיבש.

במהלך השנים (בעיקר בעקבות הטראומה של תביעת בנקרס טראסט לפירוק הקו-אופ) יצרו בתי המשפט בישראל מצב בפועל, שלא בהתאם לחוק, של מעורבות לא מבוטלת בתהליך גיבוש ההסדר תוך מתן עדיפות לשמירת החברה כ"עסק חי" על פירוק ומכירת נכסי החברה.

העמדה האינטלקטואלית שמאחורי ה"הפיכה" המשפטית הזו היתה כי החוק הישראלי אינו מודרני מספיק ואינו מאפשר גמישות ראויה, כזו הקיימת ב"פרק 11" של חוקי החברות האמריקאי וכי עוד מעט קט יתוקן החוק האמור. בית המשפט לקח לידיו את הסמכות לפרש את החוק באופן שעומד בסתירה לחוק ולכוונת המחוקק, מתוך הנחה כי השופטים יודעים טוב יותר מהחוק מה צריך היה להיאמר בו ומה ייאמר בו בעתיד. אין ספק כי הכוונה היתה נאצלה, אין ספק כי הרצון היה טוב - כולנו יודעים להיכן מובילות כוונות טובות ואכן אנו על סיפו של גיהנום כאשר מדובר בטיפול בתיקים כלכליים.

ההצדקה הבסיסית לפרקטיקה זו היתה כי שמירת החברה כעסק חי הינה מוסרית יותר מנקודת הראות של המועסקים, ומאפשרת להעניק להם זכות, שהיא אומנם בלתי מוגדרת ולא חוזית אך משמעותית, של המשך תעסוקה, ולא רק תשלום פיצויי פיטורים כחוק. הצדקה נאצלה לכל הדעות. חשוב לציין כי אם הנושים חושבים כי יש להמשיך לקיים את החברה כעסק חי, במיוחד כאשר מדובר בנושים מוסדיים היכולים להבריא את החברה, אין צורך להגיע לבית המשפט כלל ועיקר.

גישה נאורה זו הולידה גולם שקם על יוצרו. משאבי המערכת המשפטית בארץ, האינטלקטואליים, התקדימיים, משאבי כוח אדם ומינהלה, אינם מסוגלים לעמוד בתוצאות המטלה שלקחו על עצמם בתי המשפט תוך עקיפה של החוק.

לא חלפו מספר שנים מאז החליטו שופטי ישראל למלא תפקיד מוסרי חקיקתי פעיל בחיי הכלכלה של האומה ואנו מוצאים עצמנו במצב בו מעט השופטים העוסקים בתיקים כלכליים מנהלים קונצרנים ומקדישים להם את כל עיתותם מחד גיסא, ואזרחים שאינם זוכים לסעד משפטי בתחומים כלכליים מאידך גיסא. יתרה על כך, רבים המקרים בו מופעל על מתדיינים "קטנים" לחץ בלתי סביר ובלתי הוגן משופטים שעיתותם אינם בידם לסיים את עניינם בפשרה לא מספקת, בידיעה שסירוב משמעותו דחיות לאין קץ.

נוצר במשק מצב בפועל בו בעלי מניות "מתמרנים" את בית המשפט במטרה לשמר את זכויותיהם שפקעו ברגע בו סירבו להכניס ידם לכיסם. תמרונים אלה מאיטים את קצב פתרון הבעיות במשק, מקשים על נושים לממש את זכויותיהם ומקטינים את נכונותם להלוות לחברות. תמרונים אלה הם ההפך מכלכלה חופשית וגורמים נזק משמעותי לטווח הקצר והארוך למשק. האם זו היתה כוונת המשורר? זו כנראה התוצאה כאשר השופט משחק את תפקיד המחוקק.

נשאלת עם זאת השאלה: האם השופטים בארץ, שאינם טפשים, האם טחה עינם מלראות את העוול?

ייאמר מיד, התמחות בפירוק היא עסק ששכרו בצידו, שכר המשתלם בטווח המיידי במעות של פרסום רב וכמעט יומיומי (זכתה השופטת אלשיך שתמונתה בעיתון תופיע כמעשה יום ביומו), ולאחר פרישה, במקרה שדלתות בית המשפט העליון אינן נפתחות בפני השופט המחוזי הנכבד, בוררויות בשפע והכנסות עתק מהן מובטחות לו.

יצאנו ולמדנו מכבוד השופט ברק כי משכורותיהם של השופטים וזכויות הפנסיה שלהם, להן אין דומה במדינה, מחויבות המציאות כדי לאפשר לשופטים להיות בלתי תלויים. אין עיני צרה בהכנסתו של שופט מחוזי שהחליט כי נקעה נפשו מעשיית צדק והחליט כי הגיע העת לעשות לביתו. אך אם אותו שופט הכין את הקרקע לכך, במודע או לא, בעת שישב על כס המשפט, קשה להתייחס לכך בשוויון נפש.

במקרה תבל הגדילה לעשות השופטת אלשיך - כל אדם שעיניו בראשו רואה כי לא נעשה כל מאמץ שהוא לפתור את בעיות החברה. מאמץ עליון נעשה לעומת זאת לשמר זכויות של בעלי מניות, זכויות שאיבדו ביום בו הודיעו כי אינם מוכנים להכניס את ידם לכיסם ולהבריא את החברה שבבעלותם. יש מספיק גורמים במשק שיהיו מעוניינים לרכוש את תבל כעסק חי.

יש לתת להם אפשרות להציע מחיר לרכישה כזו ללא חרב המיזוג המונפת על ראשם. כל מאמץ אחר הוא בבחינת הונאה ורתימת משאב ציבורי (זמן שיפוטי) לטובתם של בעלי הון מגלגלי עיניים. כל מניה בחברה הממוזגת שתיוותר בידי אחד מבעלי המניות הנכחיים של תבל (אי.די.בי והבנק הבינלאומי) הינה הטבה שהוקנתה להם שלא מן הדין על ידי גברת אלשיך ועל חשבון הציבור.

תואיל השופטת אלשיך במטותא ותיתן לכוחות השוק לעשות את שלהם ולפתור את בעייתה של תבל, ותקדיש את זמנה לנושים של חברות שנכסיהם קטנים ממצבת חובותיהם - זה פחות סקסי אבל עבור זה משלמים לה.

הסיבה היחידה שאין לתבל רוכשים היא העובדה שכמה מטייקוני המשק, כאלה שלא כדאי לעמוד בדרכם, הקימו בעזרתה של השופטת אלשיך מבנה מורכב ומיותר - שכל מטרתו לאפשר להם לרכוש, ובזול, את נכסיה ולא לאפשר התמחרות הגונה בין קונים פוטנציאליים. מה הסיבה שהשופטת אלשיך מבזבזת את משאבינו לטובת אותם טייקונים - לה ולאלוהים פתרונים.

הכותב מועסק כמנהל במספר חברות רב-לאומית ובעל ניסיון בהבראת חברות בקשיים מחוץ לכתלי בית המשפט. כל המידע הנכלל במאמר זה הוא בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על המאמר. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר. הכותב והחברה בה הוא מועסק עשויים להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"