שאול דיוקמן, נשיא CMT: שלמה גרינברג ביקש לחלק את כספי החברה לצורך תשלום פסק דין בסך כ-8 מיליון דולר שנפסק נגדו

דיוקמן תובע כ-13.4 מיליון שקל מהחברה בגין פיטורים שלא כדין; רחל מעיין, סמנכ"לית הכספים, תובעת 3.7 מיליון שקל; דיוקמן: מדובר בחבורה של דירקטורים מושחתים שהתנכלו למנהל מקצועי

אמיר הלמר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אמיר הלמר

שאול דיוקמן, נשיא ומנכ"ל חברת CMT מדיקל הנסחרת בנובו מרשה בפאריס הגיש היום לבית הדין לעבודה בחיפה כתב תביעה נגד החברה בגין "פיטורי מארב שלא כדין" כפי שהוא מכנה אותם.

דיוקמן תובע 13.4 מיליון שקל מהחברה ומחברי הדיקטוריון שלה. רחל מעיין, ששימשה כסמנכ"לית הכספים של החברה ופוטרה אף היא יחד עם דיוקמן, תובעת מהחברה 3.7 מיליון שקל.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עה"ד חיים ואסף ברנזון ועוה"ד מיכל זילוני-חדד, טוען דיוקמן כי דירקטוריון החברה - הכולל את פנחס דרור, יורם זיו, שלמה גרינברג, חיה גרינברג, שלום גרין ודיויד סטנלי - פעל בדרך פסולה וממניעים פסולים של ניסיון לחלק את כספי החברה בצורה בלתי חוקית בטרם ימכרו הנתבעים את מניותיהם באמתלה של פעילות למען שיפור מחיר המניה. פיטוריו, הוא טוען, נעשו להשתיקו ולמנוע ממנו להגן על החברה.

CMT מדיקל הוקמה ב-1981 על ידי קבוצת מדענים מהטכניון ומאוניברסיטת תל אביב. היא נמצאת בבעלות חברת נופית סנטר, שבבעלות העיתונאי שלמה גרינברג, בעל טור בענייני וול סטריט בעיתון "גלובס", ורעייתו חיה (18.16%), חברת פול קפיטל האמריקאית (13.97%), הציבור (24.49%) ומשקיעים נוספים.

דיוקמן: הדירקטורים גירשו הביתה את מי שהעיז לצלצל בפעמוני האזעקה להציל את נכסי החברה מפניהם
CMT מדיקל עוסקת בפיתוח מערכות הדמיה רפואיות ופועלת באזור התעשייה מת"ם בחיפה. מניית החברה נסחרת בבורסת נובו מרשה בפאריס לפי מחיר של 9.9 יורו, המשקף לחברה שווי של כ-34 מיליון דולר. החברה מכרה ברבעון הראשון של שנת 2002 ב-6.3 מיליון דולר. דיוקמן, לשעבר סגן נשיא אלסינט, הצטרף לחברה לפני כשש שנים.

"מטרת הפיטורים למנוע מהמפוטרים לחשוף את ערוותם של הדירקטורים"

תביעתם של דיוקמן ומעיין מוגשת לאחר שלפני כחודשיים הגישה החברה תביעה נגדם בסך של כ-4 מיליון שקל ובה נטען כי השניים פוטרו בגין חשד לסיוע להשתלטות עוינת על הדירקטוריון, גניבה ומסירת סודות מסחריים מהחברה.

בתביעה, שהגישה החברה באמצעות עורכי הדין טל קרת ורמי אטיאס, נטען כי המחלוקת בין הצדדים החלה לפני כשנה כשדיוקמן ביקש להשקיע 18 מיליון דולר שהצטברו בקופת החברה בפרויקטים חיצוניים. משלא הצליח, הסכים דיוקמן להצעת הדירקטוריון לחלוקת דיווידנד בסך מיליון דולר לבעלי המניות ולעובדים.

לטענת החברה, בשנה שקדמה לפיטוריהם פעלו דיוקמן ומעיין להשגת רוב בדירקטוריון, בין השאר באמצעות הדחת שני חברים. הם טוענים כי ההדחה התאפשרה לאחר שביצעו שינויים בחוות דעת מקצועית של המומחית לדיני חברות פרופ' ציפורה כהן - בניגוד לחוות דעת מטעם היועץ המשפטי של החברה, שקבע כי הדירקטורים כשירים לתפקידם.

בתביעתם היום טוענים דיוקמן ומעיין כי פיטוריהם נעשו בנקמנות, בחוסר תום לב, בחטף, מבלי שנערך שימוע להגיב על טענות הסרק שהועלו נגדם ע"י חלק מהדירקטורים, ואשר נועדו להסתיר ניגודי אינטרסים ומניעים אישיים פסולים.

לטענתם, שיקולים פרטיים וחמדניים של הדירקטורים הנתבעים הם שהניעו באמת את ההחלטה לפטרם, כדי למנוע מהם "לחשוף את ערוותם של אותם דירקטורים". עוד נטען כי לאחר פיטוריהם ניסו הנתבעים לשלול שלא כדין את זכויותיהם, ואף הגישו נגדם תביעת סרק מרושעת וכפוית טובה לפיצויים.

על הדירקטורים הנתבעים אומר דיוקמן בתביעתו כי "בראש הדירקטוריון ניצבת קבוצה של 3 דירקטורים ותיקים: פנחס דרור, יו"ר הדירקטוריון יורם זיו ושלמה גרינברג, שהינם בעלי גישה היסטורית לעסקים ללא קוד אתי. כשהם הם נוהגים לעשוק את שותפיהם ומשקיעיהם תוך עשיית רווחים לעצמם. מדובר בחבורה של דירקטורים ותיקים, ארוגנטים, בלתי מיומנים ומושחתים, ולו בחליפה ועניבה, שהתנכלו למנהל מקצועי, מוצלח ונאמן. הם גרשו הביתה את מי שהעיז לצלצל בפעמוני האזעקה להציל את נכסי החברה מפניהם".

"התובע, שנפגע קשות מהפרת חוזהו וממעשה העוולה נגדו לא ביקש לאחוז בקרנות המזבח ולבטל את פיטוריו הפסולים", נכתב בתביעתו של דיוקמן. "אולם, התובע עומד על זכותו לממש את מלוא זכויותיו הלגיטימיות כמי שפוטר בכלל וכמי שפוטר שלא כדין בפרט, וכן לקבל פיצוי בגין הדרך הפסולה והשרירותית בה נעשו פיטוריו, ובגין הנזקים הממוניים והכלליים העצומים שנגרמו לו, בסכום כולל של כ-13.5 מיליון שקל.

"היו"ר ביקש לארגן לעצמו בונוס מופרז"

דיוקמן טוען בתביעתו כי דרור ששימש כיו"ר לא פעיל של החברה ביקש לאשר לעצמו בונוס מופרז לשנת 2000 בסך 275 אלף דולר והצליח להעביר את ההחלטה לאחר ששיכנע את שני המתנגדים לה גרינברג וקרן PAUL CAPITAL שהתנגדו לחלוקת הדיווידנד, תוך מתן הבטחות סותרות לשני הצדדים. התובע מציין כי הוא התנגד לרעיון מתן הבונוס לדרור ואף נמנע מלהשתתף בהצבעה על כך.

לטענת התובע הבטיח דרור לגרינברג לעזור לו להעביר החלטה לחלוקת הרזרבות הכספיות של החברה. זאת, משום שגרינברג היה לחוץ מבחינה כספית מסיבות שונות, ובעיקר בשל תביעתו של שותפו של גרינברג על הונאה וחיובו של גרינברג ע"י בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק לשלם לו כ-8 מיליון דולר. מנגד, טוען דיוקמן, הבטיח דרור לנציגי PAUL CAPITAL שהתנגדו אף הם לחלוקת הבונוס ורצו שהחברה תתפתח, שיפעל במשנה מרץ למציאת קונה למניותיהם ותמורת זאת הם אישרו את הבונוס האישי לדרור.

עוד נטען בתביעה כי לדרור ולדירקטור הנוסף זיו היו מפעם לפעם הצעות שונות לקידום אינטרסים פרטיים שלהם תוך שימוש באמצעים של החברה, ואילו הוא נאלץ לדחות את הצעותיהם לנצל את משאבי החברה לטובת עסקיהם הפרטיים.

התובע מציין כי בשנת 1999 לחצו השניים מאוד שימליץ לרכוש ולמזג את חברת Myriad, חברה שהקרנות של היו"ר וזיו השקיעו בה ופשטה את הרגל. זיו והיו"ר לחצו ש-CMT תקנה את החברה הכושלת הנ"ל ותשתמש בקנייה כמקלט מס.

עוד נטען כי במסגרת מאמציהם של דרור וזיו לגייס הון לצורך קרן חדשה הם ניסו לשכנע משקיע פוטנציאלי, שבתמורה להסכמתו להשקיע בקרן, CMT תקנה את השקעתו הכושלת של אותו משקיע בחברה אחרת.

כמו כן, נטען כי בחודש נובמבר בשנת 2001 היו"ר החליט להתערב פתאום ובאופן אגרסיווי בתהליך של קניית מניות החברה, ולחץ שהחברה תזרים ביום אחד ובבת אחת ביקוש למניות בשוק בצרפת בסכום של 250 אלף דולר. הוא טען שהדבר יהיה פעולה חשובה לשמירת מחיר המניה.

"היו"ר והדירקטורים פעלו בברית מושחתת"

דיוקמן מוסיף כי לאחר שדרור ראה שהוא אינו תומך בתוכניתו להיות יו"ר קבוע ומתוגמל של CMT במאות אלפי דולרים לשנה ללא עבודה ממשית, הוא "התחבר" לגרינברג, שמזמן לטש עיניים לקבל הן משרה בשכר בחברה והן כספים בהיקפים ניכרים בכל דרך אפשרית, שינה התנגדותו הנחרצת לחלוקת דיווידנד והחל לתמוך בגרינברג בהחלטה של חלוקת דיווידנד לבעלי המניות, וזאת בניגוד לעמדת ההנהלה שאת הכספים יש לנצל להשקעות לטובת החברה.

כמו כן, טוען התובע, החל דרור לתמוך ברעיון קנייה עצמית של מניות החברה בבורסה (Share buy back) - דבר שהיה אמור לגרום לחברה הוצאה של כ-4-5 מיליון דולר מבלי להביא לה כל תועלת.

"היו"ר דרור, והדירקטורים זיו, שלמה גרינברג וחיה גרינברג פעלו בברית מושחתת של דירקטורים אגואיסטים לתמוך בבונוסים ליו"ר כבקשתו כנגד תמיכה בחלוקת כספי החברה כדרישתה. ברית זו נכרתה ובוצעה בניגוד אינטרסים מובהק ותוך הפרת אמונים בכל הקשור להקמת ועדת המניה, להשתתפות בדיוניה בהצבעות ובהחלטות בקשר אליה בכל הנוגע לחלוקת דיווידנד לבעלי המניות כאשר יש להם עניין אישי בחלוקה זו כבעלי מניות של החברה", טוען דיוקמן בתביעה.

התובע טוען כי בנוסף הצביע על כך שהדח"צים שמונו לחברה נגועים בניגודי אינטרסים, שכן הם קשורים בעסקיהם עם עסקים שונים של יו"ר החברה דרור. חוות דעת של פרופ' כהן קבעה כך וזומנה אסיפת דירקטוריון בעניין זה אשר בה העלו היו"ר וגרינברג הצעה לפיטורי המנכ"ל - הצעה שהתקבלה במחטף מבלי לתת לו זכות שימוע ושלא כדין.

באותה ישיבה, טוען התובע, הועלתה הצעה כי גרינברג ימונה כמנכ"ל זמני, וזאת למרות שהוא פסול מלשמש כמנכ"ל עקב הרשעתו בהרצת מניות וכן בעקבות פסק הדין שניתן כנגדו בארה"ב.

"ישיבת הדירקטוריון בה נתקבלה ההחלטה הפסולה על פיטוריו של התובע נערכה במשרדי DZ בתל אביב. באותה שעה, כשהוחלט על פיטורי התובע, שהה התובע במשרדי החברה בחיפה. בטרם עברה שעה מתום הישיבה הגיעו לחדרו של התובע שני "בריונים" אשר טענו שנתבקשו לפנות את התובע מן הבניין", טוען התובע ומוסיף כי הדבר נעשה עוד בטרם ניתן לו מכתב הפיטורים.

התובע מוסיף כי באסיפה הכללית בראשית החודש לאחר פיטוריו הוחלט על בחירת דירקטוריון חדש לחברה כאשר הדירקטורים שהעזו לומר את דעתם גם כאשר היתה מנוגדת לדעת היו"ר, אינם נכללים בהצעה. לעומת זאת, במקומם הוצעו 2 דירקטורים אחרים: פרופ' רפי קרסו שהוא רופא וידיד אישי של דרור - שדרור אמר עליו לתובע פעמיים שהוא נאיווי וחסר כל חוש וידע עסקי - והשני מנהל בחברת היי-טק שגרינברג המליץ עליה בעיתונות ושמנייתה נפלה בעקבות אי עמידה בתוכניות והיא נמצאת תחת חקירה של רשות ניירות ערך בארה"ב.

התובע טוען כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין והוא זכאי לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום התמורה שהתקבלה כתוצאה ממכירת מניותיו, וכן תשלום בונוס בסך כולל של 13.4 מיליון שקל. טרם הוגש כתב הגנה מטעם החברה.

תגובת החברה: אין אדם נתפס בצערו

מן החברה נמסרה התגובה הבאה: "הנהלת החברה וחברי הדירקטוריון מביעים פליאה וצער על הסגנון הבוטה, הגס ומשולח הרסן וכן על רמיסת האמת ברגל כה גסה העולים מהנטען על ידי מר דיוקמן. מוטב היה לו לא נהג כך, אך אין אדם נתפס בצערו.

טענת המנכ"ל המפוטר מתייחסת כביכול להחלטת דירקטוריון החברה הכולל את מר דיוקמן עצמו ששימש כדירקטור, בה הוחלט על חלוקת דיווידנד של 1.5 מיליון דולר מתוך עתודת מזומנים של 20 מיליון דולר. המנכ"ל המודח עצמו הציע חלוקת דיווידנד של 2 מיליון דולר כצעד בונה אמון בשוק ההון שהתאפשר הודות לתוצאותיה העסקיות הטובות של החברה.

ההצעה לחלוקת דיווידנד הובאה לאישור מועצת המנהלים לאחר בדיקה יסודית ומעמיקה במשך חצי שנה, לרבות נסיעת לימודים של ועדת הדירקטוריון בהשתתפות מר דיוקמן שנפגשה עם בכירים בשוק ההון בצרפת אשר הביעו תמיכה נלהבת בחלוקת הדיווידנד".

בנוסף מאשימה החברה את דיוקמן ושותפתו מעיין, בין השאר, בכך שבמהלך השנה ומחצה שקדמו לפיטוריהם ארגנו השניים, יחד עם גורמים עוינים לחברה, את ניסיון רכישת השליטה בחברה על ידם (Managment buy out ) מאחורי גבם של בעלי המניות ומועצת מנהלי החברה. ניסיון זה, לו הצליח, היה מותיר את השניים עם אחוזים רבים ממניות החברה, אשר שווים כידוע מיליוני דולרים.

כתבות מומלצות

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט

תופעות לוואי בעקבות שימוש בפרופסיה

"כל הגוף מרגיש מחושמל, הכל שורף וכואב": הם רצו לעצור את ההתקרחות. זה הרס להם את החיים

נועם וימן

מתוחכמים ומסתוריים: האנשים שהבלעדיות הפכה אותם לעשירים מאוד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

קייל דייויס, ממייסדי 3AC

שני החברים מהתיכון היו על גג העולם. היום הם חייבים 2.8 מיליארד דולר

סטודנטים לרפואה. "מהלך שנועד להגדיל את מספר הרופאים בישראל"

אחרי עשרות שנים: הסטודנטים האמריקאים לרפואה בישראל יוחלפו בישראלים