המשפט הארוך בתולדות המדינה הסתיים, בינתיים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המשפט הארוך בתולדות המדינה הסתיים, בינתיים

ארז לוסטיג הוציא כ-2 מיליון דולר על ניהול משפט שנמשך 28 שנה, שבו תבע משותפו לשעבר סכום נמוך בהרבה; למרות דחיית בקשתו לערער לוסטיג עוד לא איבד תקווה

מאת משה גורלי, הארץ

ב-28 בפברואר 2002 הגיע לסיומו התיק הארוך בתולדות המשפט הישראלי. בפסק דין קצר דחה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שלמה לוין, את בקשתו של ארז לוסטיג לקבל רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו.

המדובר ב"תיק הספורטאים" המפורסם, התקוטטות שהתחילה ביוני 74', והסתיימה לאחר 28 שנה. המעורבים: שני חברים, גבי דוביצקי, מבכירי טניסאי ישראל בשנות ה-50 וה-60, וארז לוסטיג, כדורסלן הפועל תל אביב ונבחרת ישראל. השניים היו שותפים בחברה לבנייה, הסתכסכו ותבעו זה את זה בבית המשפט.

הכל התחיל כשחברת הבנייה שבבעלותם נקלעה לקשיים, ודוביצקי הגיש תביעה למימוש שטרות נגד לוסטיג. האחרון טען כי לא היה ערב לשטרות האלה, וכי אלה נלקחו מהחברה על ידי דוביצקי במרמה ובלי להודיע לו. דוביצקי הכחיש את הדברים.

השניים, ספורטאים בנשמתם, לא היו מוכנים לוותר ולהתפשר. המוטו שהנחה את הסכסוך היה "ייקוב הדין את ההר". עתה, כשהדין נקבע סוף סוף, מסרב לוסטיג להשלים עם התוצאות.

בימים אלה שלח מכתבים נרגשים לכמה שופטים בבית המשפט העליון, בהם לשופט לוין שסירב לדון בערעורו: "אין ספק שבקביעתך זו אני עלול לשלם בחיי ודמי יהיה בראשך. למותר לציין כי איבדתי כל אמון במערכת המשפט, שבמקום לעשות משפט, כפי שהיא מחויבת וכפי שהיא מתבטאת בציבור כי זהו תפקידה, היא עושה משפח".

לנשיא אהרן ברק כתב לוסטיג: "שנים רבות של חוויה קפקאית הקשורה במערכת המשפט הביאו עלי אובדנים קשים מנשוא: מות בתי, הרס נישואי, אובדן כל רכושי ואובדן שגרת חיים שפויה ובריאה".

לוסטיג ודוביצקי נכנסו לסחרור הזה בשנות הארבעים לחייהם. בעוד שדוביצקי השכיל להמשיך בשגרת חייו בצד ניהול המשפט, שיקע עצמו לוסטיג באלפי עמודי העדויות והראיות שמוכיחים, לדעתו, את העוול שנגרם לו בפסק דינה של השופטת הניה שטיין ז"ל ובערכאות הערעור.

מורכבות הסיפור, המאזנים והחשבונות לאורך שנים רבות מייצרים פתלתלות חשבונאית שמקשה על הסקת מסקנות. בלב הדיון עמדה השאלה יתרתו של מי מהשותפים, בהתחשבנות הכוללת לאחר פירוק השותפות ביניהם, גבוהה יותר (על בעל היתרה הנמוכה לשלם את ההפרש לרעהו). השופטת, שטבעה בים המסמכים והמספרים שנחתו עליה מכל עבר, הרימה ידיים והפקידה את הבדיקה החשבונאית בידי רו"ח צבי פורת. גם כיום חולק לוסטיג על ממצאי פורת ועל הדרך שהשופטת שטיין עשתה בהם שימוש.

שטיין דחתה הן את תביעת דוביצקי והן את תביעתו הנגדית של לוסטיג. אלא שלגבי לוסטיג לא מדובר בתיקו. לדבריו, הפסדיו במהלך המשפט גדולים לאין שיעור מאלה של דוביצקי, למשל משום שפירנס שבעה עורכי דין שייצגוהו לאורך השנים: משה קשת, שלמה עד, ארז ללקין, מירה שטרקמן, יובל מור-מוסלי, אייל רז וגיא גלילי. לוסטיג הוציא על המשפט כ-2 מיליון דולר. זהו סכום בלתי נתפש כמעט, הגבוה בהרבה מהסכום שאותו תבע לוסטיג בתביעה הנגדית. לצורך מימון המשפט, מכר לוסטיג את דירתו.

נוסף על כך טוען לוסטיג שמלכתחילה נפל קורבן לתרמית, וכי דוביצקי הוא שיזם את ההליך המשפטי, אליו נגרר כמתגונן. ואכן, השופטת שטיין קבעה בפסק דינה: "אינני מאמינה לעדותו של דוביצקי שלוסטיג הסכים לחתום על השטרות כערב יחיד וכי חתם עליהם כערב". לוסטיג מתקומם על כך שהשופטת הסתפקה בקביעה "אינני מאמינה" ולא הסיקה מסקנות מרחיקות לכת יותר נגד דוביצקי.

אלא שבהמשך פסק הדין הטיחה השופטת טענות קשות גם כלפי לוסטיג. פעם שקלה לנקוט נגדו הליכי ביזיון לאחר שלא שילם את חלקו בשכרו של רו"ח פורת, במקום אחר גינתה אותו על ניסיון להגיש חומר אחרי שלב הסיכומים. נוסף על כך כתבה: "אין היעדר גרסה של הנתבע (לוסטיג), או אפילו שקריו, באה במקום הוכחה פוזיטיווית אשר יש בה כדי להרים את נטל הראיה המוטל על התובע". גם כשהקביעה היא לטובת לוסטיג, טרחה השופטת להדגיש שזו התקבלה למרות "שקריו".

ייתכן שטרגדיית מותה של השופטת שטיין הוסיפה לקשיי לוסטיג: קשה יותר לזכות בסימפטיה ובאוזן קשבת בערכאות הערעור, כשטוענים נגד שופטת שנפטרה. בכתבי הערעור כתבו פרקליטיו 74 פעמים "השופטת טעתה", ובית המשפט המחוזי כמעט שלא התייחס לכך, שלא לדבר על השופט לוין בבית המשפט העליון.

לוסטיג עדיין נאחז בהתכתבויות שהוא מנהל, ושוקל פגיעה בעצמו, שביתת רעב והגשת קובלנה פלילית נגד שופטי המחוזי. הוא עדיין מקווה שהמשפט לא הסתיים; "אם עמוס ברנס זכה לעוד הזדמנות", הוא אומר, "אולי גם אני אקבל אותה".


המשפט הארוך בישראל

* 1974 - דוביצקי מגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר נגד לוסטיג כערב

* 1975 - הוחלט על בוררות בפני עו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין

* 1979 - השופטת אבנור מחליטה שאין להמשיך בבוררות וממנה רו"ח להגיש דו"ח עסקים

* 1980 - לוסטיג מקבל אפשרות להתנגד לביצוע השטרות ולהגיש תביעה נגדית

* 1985 - ראשית הדיונים בתיק בבימ"ש השלום בת"א בפני השופטת הניה שטיין

* 23 - 1993-1987 ישיבות במשפט

* 1993 - רו"ח צבי פורת ממונה כמומחה מטעם ביהמ"ש

* 1996 - פורת מגיש את חוות דעתו

* 1998-1996 - עוד 11 ישיבות במשפט

* 7.7.1999 - פסק דינה של השופטת שטיין; לוסטיג מגיש ערעור

* 24.12.2001 - הערעור נדחה; לוסטיג מגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור

* 28.2.2002 - בית המשפט העליון דוחה את הבקשה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#