בית המשפט העליון: לא כל פעילות בניגוד עניינים במגזר הפרטי היא פלילית

העליון הפך את החלטת המחוזי בעניינו של משה טטרו, ששימש כחבר הוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט ■ פסק הדין התקדימי מקל על עובדים בחברות פרטיות שפעלו בניגוד עניינים, ביחס לעובדים בשירות הציבורי

ביני אשכנזי
ביני אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית משפט העליון בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבה
בית משפט העליון בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אוליבייה פיטוסי
ביני אשכנזי
ביני אשכנזי

"לא כל פעילות של עובד ציבור בניגוד עניינים נחשבת עבירה פלילית, ובוודאי שלא כל פעילות בניגוד עניינים בקשר לתאגיד תיחשב ככזאת", כך פסקו שופטי בית המשפט העליון, דוד מינץ וניל הנדל, וזיכו את משה טטרו - ששימש כחבר הוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט - מעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד "כשמדובר על הפרת אמונים בדרך של פעילות בניגוד עניינים, נראה כי יש לתת את הדעת גם להבדלים בין אופיו של הכלל בדבר האיסור להימצא בניגוד עניינים בשירות הציבורי, לעומת האופן שבו הוא עוצב במשפט הפרטי", פסקו השופטים, נגד דעתו החולקת של השופט ג'ורג' קרא. טטרו יוצג בהליכים המשפטיים בידי עורך הדין עמיר ג'ורג'י.

מדובר בפסק דין בעל משמעות רחבה, שמקל עם עובדים בחברות פרטיות שהוגש נגדם כתב אישום בגין מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לעומת עובדים בשירות הציבורי, שאיתם הדין מחמיר יותר בעבירות מסוג זה. פסק הדין ניתן לאחר שטטרו ערער על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מ-2018. שם הוא הורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד, והושתו עליו עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה של 150 אלף שקל.

טטרו, ששימש כחבר הוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט והיה אחראי על הקשר על ספקים שנתנו שירותים לעובדי הבנק, הורשע בכך שפעל בניגוד עניינים תוך כדי ניצול מעמדו בבנק בעבור כיסוי חוב עבר שהיה לו עוד לפני שהחל לעבוד בבנק. חובו של טטרו, שהסתכם ב-310 אלף שקל, כוסה על ידי ספק של הבנק, דוד רוזנברג, מנכ"ל סוכנות הביטוח מרוז שנתנה שירותים שונים לעובדי הבנק כמעט שלושה עשורים וקיבלה מהבנק בתמורה לשירותיה מיליוני שקלים בכל שנה.

בית המשפט המחוזי לא הצליח להכריע אם רוזנברג כיסה את חובו של טטרו מיוזמתו כדי להמשיך לעבוד עם הבנק בעתיד ולזכות במכרז שהיה אמור להתפרסם, או שכיסוי החוב הגיע לאחר איום מצדו של טטרו. לכן ההרשעה של טטרו התבססה על הנימוק המשפטי שהוא עמד במצב של ניגוד עניינים.

למעשה, בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, שקבע שניתן להקיש מחובת האמונים המוטלת על נושא משרה בחברה - הקבועה בחוק החברות ואוסרת על נושא משרה בחברה לפעול בניגוד עניינים. 

"יש להבחין בין פעילות בניגוד עניינים שיש בה 'ריח רע', לבין פעילות בניגוד עניינים שהיא איסור פלילי, שיש בה 'פן מחמיר נוסף'", נכתב בפסק הדין. "על מנת להרשיע עובד חברה בפלילים, נדרשת התנהגות פסולה שפוגעת פגיעה ממשית באינטרס המוגן של התאגיד. אף אם אין צורך להוכיח נזק ממוני ממשי שנגרם לתאגיד, יש להראות שמדובר במעשים שיש בהם כדי להביא לפגיעה באמון הציבור בתאגיד. אין די בפגיעה פוטנציאלית ועקיפה מאוד", קבע השופט מינץ.

"אין בפסק הדין משום הקלה מופרזת לעובדים בתאגידים פרטיים"

"פסק דינו של בית המשפט העליון מהווה ביטוי מוחשי לעקרון שלפיו לא בכל חריגה מהמותר ראוי לטפל באמצעות הכלי הפלילי", אמר עו"ד עודד סבוראי, ממשרד סבוראי שחם שביט העוסק בתחום הפלילי ועבירות צווארון לבן.

שופטי הרוב הנדל ומינץ למעשה הקלו מאודעם עובדים בחברה פרטית שנמצאים בניגוד עניינים. האם אין כאן הקלה גדולה מדי והכשרת שחיתות בגופים פרטיים?

עו"ד עודד סבוראיצילום: חנה שרייבמן

"בפסק הדין בעניין טטרו, בית המשפט העליון מנחה את הפרקליטות לכך שלפני שתשקול את עילת הסגירה בשל העדר עניין לציבור, עליה לשקול עילת סגירה נוספת. עילה זו, של העדר אשמה, נעוצה בשאלה אם הראיות מצביעות על כך שהחשוד בכלל ביצע עבירה פלילית, או שמא התנהגותו הנפסדת, שבה הוא קלע את עצמו לניגוד עניינים בין האינטרס של התאגיד שבו הוא עובד לבין האינטרס הפרטי שלו, כלל איננה מהווה עבירה פלילית.

"חשוב להדגיש, כי בית המשפט לא מפקיר את הזירה לעובדים, שיוכלו מעתה לנהוג בניגוד עניינים. בידי מי שנפגע מהתנהגות העובדים האלה נתונים כלים שאינם בהכרח מתחום המשפט הפלילי, כך שאין בפסק הדין משום הקלה מופרזת לעובדים בתאגידים פרטיים שייקלעו לניגודי עניינים בינם לבין התאגיד, באופן שיכשיר שחיתות".

מה ניתן ללמוד מפסק הדין הנוכחי לגבי יתר פרשות השחיתות שעומדות כיום על סדר יומם של בתי המשפט השונים - האם יש כאן הקלה למגזר הפרטי והחמרה למגזר הציבורי?

"פסק הדין לא עוסק במגזר הציבורי, שלגביו קיימת פסיקה למכביר. עיסוקו של פסק הדין הוא בעובדים, בעיקר זוטרים, בתאגידים פרטיים ועל כן קשה לראות את השפעתו של פסק הדין על הליכים אחרים המתנהלים ביחס לעובדי ציבור".

האם מדובר בפסיקה תקדימית?

"פסק הדין הינו אבן דרך חשובה בהתוויית הגבול שחוצץ בין הליך פלילי לבין הליכים שאינם פליליים. בית המשפט שירטט לראשונה בצורה ברורה את קווי המתאר המפרידים בין התנהגות לא אתית, החורגת מהקוד המשמעתי או מהווה עוולה אזרחית, לבין התנהגות המהווה עבירה פלילית".

לדברי סבוראי, בית המשפט קבע מספר מבחנים מנחים כדי להחליט מתי ניגוד העניינים בין העובד לבין התאגיד מהווה עבירה פלילית. "התבחינים נוגעים לעושה, למעשה ולנסיבות", הוא מסביר. "מעמד העובד - ככל שהוא בכיר יותר כך ניגוד העניינים יתקרב לתחום הפלילי. מבחן נוסף הוא אם התקיים ניגוד עניינים בין העובד ובין התאגיד עצמו או שמא ניגוד העניינים התקיים בין העובד לבין זרוע של התאגיד. ככל שניגוד העניינים התקיים עם התאגיד עצמו, כך ניגוד העניינים יתקרב לתחום הפלילי. מבחן נוספים שנקבעו הם אם ניגוד העניינים התייחס לליבת פעילות התאגיד או למטרותיו; אם ניגוד העניינים פגע או היה בעל פוטנציאל פגיעה ממשי בתאגיד או במטרותיו; אם מאפייני התאגיד הופכים את ניגוד העניינים לכזה שהיה בעל פוטנציאל לפגיעה בציבור; ומידת הסטייה מן השורה, תכיפותה והיקפה. כל אלה יכולים לקרב או להרחיק את ניגוד העניינים מהתחום הפלילי".

מה היית מייעץ לחברה פרטית לעשות כדי להימנע ממצב שבו עובד נמצא בניגוד עניינים? 

"כמובן שעל כל תאגיד פרטי לשקול את הנתונים הייחודיים שלו, אולם ככלל, יש להניח שתאגיד פרטי ממילא אינו סומך ידיו על הליכים פליליים הנתונים בשליטת המדינה, והדבר בא לידי ביטוי בהסכמי העבודה הפרטניים או בהסכמים הקיבוציים הקיימים. במובן זה, לא צפויה השפעה ממשית של פסק הדין על יכולתם של תאגידים לאכוף את המשמעת הפנימית של עובדיהם".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker