הפוליטיקה ניצחה, הציבור יפסיד: בתי הדין הרבניים חוזרים אחורה

אחרי שנים תחת משרד המשפטים, בתי הדין חוזרים למשרד לשירותי דת. זה עלול לבלום את המהפכה שהתחילה בהם, והתנהלות ה"שטעטל" תתעצם

אריאל פינקלשטיין
אריאל פינקלשטיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריה דרעי, בנימין נתניהו ונפתלי בנט. משמעות הרסנית
אריה דרעי, בנימין נתניהו ונפתלי בנט. משמעות הרסניתצילום: אמיל סלמן

העברת ראשות הוועדה למינוי דיינים מידי הליכוד לש"ס כחלק מההסכמים הקואליציוניים, הביאה למתקפה של חברי סיעת ימינה על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והליכוד. למרבה הצער, הדיון במהלך התמקד רק במאבקים הסקטוריאליים שבין החרדים והציונות הדתית על שיוכם המגזרי של הדיינים, בלי שניתנה הדעת למשמעות ההרסנית של המהלך על פעילות בתי הדין הרבניים ועל הפגיעה בציבור.

כדי להבין על מה המהומה יש לחזור אחורה. מקום המדינה ועד ל-2004 היו בתי הדין הרבניים יחידת סמך של משרד הדתות. ב-2004, בשל דרישת מפלגת שינוי, פורק משרד הדתות ובתי הדין הרבניים הועברו לאחריות משרד המשפטים. משרד הדתות הוקם מחדש ב-2008 תחת השם "המשרד לשירותי דת", אך בשלב זה נשארו בתי הדין במשרד המשפטים. לאחר בחירות 2015, הוחזרו בתי הדין למשרד לשירותי דת, אך נקבע שבראש הוועדה למינוי דיינים לא יעמוד השר לשירותי דת, כך שיובל שטייניץ, שהיה אז שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, נבחר לעמוד בראשה כפשרה.

עתה הוחלט להשלים את המהלך, וגם ראשות הוועדה למינוי דיינים הוחזרה למשרד לשירותי דת, כך שבראשה עומד כעת השר לשירותי דת, יעקב אביטן מש"ס.

המעבר למשרד המשפטים היה אחד המהלכים המבורכים ביותר שקרו לבתי הדין. שנים על גבי שנים סבלו בתי הדין מתופעות של דיינים שאיחרו או כלל לא התייצבו לדיונים שנקבעו להם, ומביטולים של דיונים שגרמו עוגמת נפש למתדיינים. בשל כך, הוחלט לחייב את הדיינים כבר לפני כ-50 שנה להצהיר בעת המינוי כי הם מתחייבים לעבור לגור בקרבת מקום כהונתם, ושאי־קיום תנאי זה יהווה עילה להדחתם. למרות זאת, במשך עשרות שנים תנאי זה לא נאכף. ב-2003 מצא מבקר המדינה ש-36% מהדיינים לא התגוררו במקום כהונתם, והמערכת המשיכה לסבול מאיחורים ועיכובים. הסיבה לכך היתה שהשרים המכהנים היו כמעט תמיד מהמפלגות הדתיות והחרדיות, ולכן חששו להתעמת עם הדיינים בנושא.

עם המעבר למשרד המשפטים ב-2004 נגמרה החגיגה. שר המשפטים דאז, טומי לפיד, הכריז על מלחמת חורמה בנושא והחל לפעול להדחתם של הדיינים שלא עמדו בכללים שנקבעו. אפשר אולי לחשוד בטוהר כוונותיו של לפיד, אך התוצאה היתה שהדיינים פשוט נאלצו להתיישר - אם הם לא רצו למצוא עצמם מחוץ למערכת, ותופעת האיחורים וההיעדרויות נעלמה לחלוטין מבתי הדין.

החזרת ראשות הוועדה למשרד לשירותי דת מלמדת ככל הנראה על תקופה חדשה בבתי הדין. כך, מתוקף תפקידו כראש הוועדה למינוי דיינים, יצטרך השר לשירותי דת הטרי, לקבל בקרוב החלטה בנוגע לשתי המלצות מהחודשים האחרונים של נציבות תלונות הציבור על שופטים הנוגעות לדיינים ספרדים המזוהים עם ש"ס: האחת, המלצה להדיח דיין שנמצא כי בדק את בחינות הרבנות שאליה ניגש בנו, ולאחר מכן נתפס משקר בנושא. השנייה, להעמיד לדין משמעתי דיין שהתבטא ציבורית כמה פעמים באופן שאינו הולם את תפקידו. בעוד בתקופת כהונתה של ציפי לבני במשרד המשפטים מוצה הדין עם דיינים שפעלו בניגוד עניינים חמור, לא צריך להיות נביא גדול כדי לנחש שהשר החדש ידחה את המלצות הנציבות באדיבות, ללא קשר לחומרת המעשים הנידונים.

החזרת בתי הדין למשרד לשירותי דת מביאה לחשש כבד שהמהפכה שהתחילה בבתי הדין תיעצר, והתנהלות ה"שטעטל" תתעצם במלוא הכוח. הפגיעה שתיגרם מכך לציבור המתדיינים היא הדבר החמור באמת, וחשיבותה גדולה בהרבה מהדיון הבלתי פוסק על צבע הכיפה שחובשים הדיינים.

הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום