המדינה החרימה לרועי חיון 5 מיליון שקל - ורצתה שישלם עליהם 50% מס

השופט הרי קירש קבע כי יש לאפשר לחיון לנכות את הסכומים שחולטו לו מההכנסה שהפיק מניהול הימורים ■ "תוצאה אחרת תגרום לגבייה ביתר של מסים ולעיוות כלכלי מובהק"

אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רולטה
צילום: Bloomberg

עבריין הורשע וחולטו לו כספי עבירה - האם יש לו אפשרות לנכות אותם כהוצאה מההכנסה שהפיק כתוצאה ממעשי העבריינות, כך שהמס שישלם יהיה נמוך יותר? השאלה הזאת הגיעה להכרעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט הרי קירש קבע השבוע (א') כי יש מקום להתיר הוצאה בגובה הסכום המחולט.

המקרה עסק ברועי חיון, שהורשע ב-2016 במסגרת הסדר טיעון בעריכה, ניהול וארגון הימורים, במרמה ובפעולות ברכוש אסור. הוסכם כי יוטל עליו עונש של 28 חודשי מאסר בפועל וקנס של 2 מיליון שקל. במסגרת ההסדר, הצדדים הסכימו על חילוט של 5 מיליון שקל, מתוכם 4 מיליון שקל שהמדינה תפסה ב-2013 ועוד מיליון שקל שחיון שילם ב-2017. 

לפי ההסכם שנערך עם רשות המסים, הצדדים הסכימו כי חיון הפיק בשנות המס 2015-2010 הכנסות לא מדווחות של 6.8 מיליון שקל והמס בערכים ריאליים (עם קנסות ריבית והצמדה) ליום ההסדר יהיה 4.7 מיליון שקל. כלומר, הסכום שחולט מהווה 74% מסך תוספת ההכנסה שיוחסה לו. חיון שילם את המס אך עירער על כך לבית המשפט. הוא טען כי יש להקטין את ההכנסה החייבת שלו ב-5 מיליון שקל שעברו לקרן החילוט, כך שלא ישולם על כספי החילוט מס של 2.5 מיליון שקל. 

קירש בדק האם ההוצאה מותרת בניכוי, כשהמבחן הוא האם היא כרוכה ושלובה בתהליך הפקת ההכנסה (אינצידנטליות). במקרה של חיון, התשובה לשאלה האם החילוט של פירות העבירה נתפש כהוצאות המשתלבות בתהליך הטבעי של הפקת ההכנסה מעריכת הימורים ומשחקים אסורים אינה מובנת מאליה - שכן קודם ההכנסה הופקה ורק לאחר מכן הופעל החילוט. 

לדברי קירש, בעניין זה נפסקה בבית המשפט העליון הלכה מחייבת בעניין דמארי והירשזון. לפי הלכה זו, האפשרות שיהיה צורך להשיב כספי גניבה היא חלק מהתממשות סיכון מסיכוני העסק של מעילה וגניבה, ולכן מדובר בהוצאה שבייצור הכנסה. לכן, קבע קירש, לפי אותו ההגיון, גם במקרה של חיון עיסוק בביצוע עבירות כמו ניהול הימורים כרוך באופן מובנה בסכנת חילוט - ולכן ניתן להתיר את ההוצאה בניכוי. 

הפרקליטות טענה כי הקביעות בעניין זה בפס"ד דמארי והירשזון היו הערת אגב והן מביאות לאבסורד. על כך השיב קירש כי "קביעתו של בית המשפט העליון בעניין דמארי בנושא האינצידנטליות והסיכון היתה נחוצה לתוצאה ולא 'הערת אגב'. ואשר לעמדת המשיב כי ההלכה המחייבת שנקבעה שם מביאה ל'אבסורד', זו דרך בלתי ראויה לבטא את הסתייגות המשיב מן הנפסק שם".

בשלב הבא נבחנו שיקולי מדיניות (תקנת הציבור) שיכולים למנוע את התרת ההוצאות. הפרקליטות טענה כי ככל שתותר בניכוי הוצאה בשל החילוט, יהיה בכך כדי לעקר את הסנקציה שהמחוקק התכוון להטיל ולכרסם במאמצי הציבור להילחם בפשיעה. 

קירש קבע כי שיקולי מדיניות אינם מחייבים לשלול את האפשרות לנכות את הוצאת החילוט מההכנסה. החילוט איננו קנס והייעוד שלו הוא ביטול ההנאה הכלכלית שצמחה מהפעילות העבריינית. לדבריו, "תוצאה אחרת תגרום, לדעתי, לגבייה ביתר של מסים ולעיוות כלכלי מובהק. הפגיעה בקניינו של האזרח תהיה בלתי מידתית ומיותרת".

לבסוף הוא קבע כי ככלל, "מן הראוי להמעיט בשימוש בכלי המיסוי כמכשיר להשגת מטרות שאינן בתחום הפיסקאלי אם הדבר איננו נדרש על פי דבר חקיקה מפורש. אינני מקל ראש לא בחשיבות המאבק בפשיעה בכלל ולא בחשיבות מוסד החילוט כחלק ממאבק זה בפרט. אולם, בהיותי מודרך על ידי מערכת האיזונים שהותוותה בעניין דמארי, אני מגיע למסקנה כי שיקולי מדיניות אינם עומדים בסתירה, במקרה זה, להתרת הוצאה בגובה החילוט". לכן, הוא הותיר הוצאה בגובה הסכום המחולט, ובשל החידוש שבסוגיה הוא לא קבע למדינה הוצאות.

עורכי הדין משה מזרחי ועמית קריגל ממשרד משה מזרחי, נח, קריגל, שייצגו את חיון, אמרו בתגובה כי: "עמדה זו של המדינה, להטיל מס מקום בו אין התעשרות, ובעצם בהיעדר הכנסה כלל, היא קשה, חוטאת לתכלית הכלכלית של דיני המס, ופוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין. לשמחתנו, כבוד השופט קירש, צידד בעמדתינו, ודחה את עמדת רשות המסים בפסק דין מקיף ומנומק היטב, תוך שהוא מזכיר לכולנו את תפיסות היסוד בדיני המס, לפיהם מס יוטל על התעשרות בלבד, וכי השאיפה לתשלום מס אמת היא ראשית לכל".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker