מצנזר המדינה: אנגלמן דאג לרכך מסקנות שיפגעו בנתניהו

התערבות פוליטית בוטה במשרד התקשורת, כאוס ניהולי במשרד רה"מ וכפל תשלומים במינהלת הזהות היהודית - אלו רק חלק מהנושאים שזכו ל"טיפול מיוחד" בדו"ח שפירסם אתמול מבקר המדינה ■ ביטויים כמו "מחדל ממשלתי" ו"כשל מבני", שהופיעו בטיוטת הדו"ח המקורי — הוסרו

גור מגידו
נתי טוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו ומתניהו אנגלמן
בנימין נתניהו ומתניהו אנגלמן

שלושה פרקים מתוך דו"ח מבקר המדינה מספרים משהו על תהליכי העומק שהעביר מתניהו אנגלמן את משרד המבקר: המבקר מסרב לקבוע בדו"ח ממצאים אישיים, נמנע מלשאול שאלות אלמנטריות ובמקרים קיצוניים הדברים הידרדרו גם לוויכוחים קשים בין אנגלמן לבין חלק מאנשי משרדו, שלא הפנימו את רוח המפקד.

דוגמה טובה לתופעת אנגלמן ניתן למצוא בפרק העוסק בעצמאות גופי הרגולציה במשרד התקשורת. כפי שדווח ב-TheMarker, הדו"ח נחתם והיה מוכן לפרסום באמצע 2019, בתקופת קודמו של אנגלמן, יוסף שפירא. ואולם שפירא החליט להמתין עם פרסום הדו"ח למועד עתידי בלתי ידוע, כפי שנעשה לעתים משיקולים תקשורתיים, מתוך רצון שהדו"ח יקבל את הקשב הציבורי שלו הוא ראוי.

בעקבות הפרסום על דחיית הדו"ח, ערב בחירות ספטמבר 2019, הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה לפרסמו עוד לפני הבחירות. העתירה נדחתה לאחר שאנגלמן הבהיר כי ברצונו ללמוד את הדו"ח בטרם פרסומו. בדצמבר דווח ב-TheMarker כי אנגלמן פתח מחדש את הדיון במסקנות הדו"ח והחל לערוך בו שינויים. הדבר עורר מחלוקת קשה בינו לבין הצוות שחיבר את הדו"ח, שהשתייך לחטיבה לביקורת על משרדי הממשלה בראשות יובל חיו.

מוחק ומרכך ניסוחים

אנגלמן מחק וערך מחדש ניסוחים בדו"ח, לרבות בפרק שעסק במינויים הפוליטיים בתקופתו של השר איוב קרא במשרד התקשורת, ובפרט בנוגע למועצת הרשות השנייה המפקחת על הערוצים המסחריים - הפרק הרגיש ביותר מבחינת ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

אחת מהנקודות שבהן התגלעה מחלוקת חריפה בין אנגלמן למחברי הדו"ח נוגעת למסמך שאותר במשרד התקשורת, שבמשרד המבקר סברו כי נערך על ידי אנשיו של קרא או על ידי קרא עצמו, ותיעד את נאמנותם הפוליטית של מועמדיו של קרא למועצת הרשות השנייה. "במסמך שאותר במשרד התקשורת פורטו שמות של שמונה מועמדים שהציע השר, ולגבי חמישה מהם צוין הרקע הפוליטי שלהם כגון: 'פעיל ליכוד', 'חבר בגוף הבוחר - ליכוד', 'ליכודניק'" - כך תואר המסמך בדו"ח המקורי. עוד צוין בנוסח המקורי כי "הדברים מעוררים חשש כבד כי נשקל שיקול פוליטי בעת גיבוש רשימת המועמדים".

לאחר ויכוחים רבים, הדו"ח שמתפרסם אתמול (ב') מכיל את הסעיף הנוגע למסמך המועמדים - אך אופן אזכורו רוכך. "שיעורם הגבוה של מועמדים מטעם השר בעלי זיקה השתקף אף במסמך שבו פורטו שמות מועמדי השר והרקע הפוליטי של חלקם", נכתב בדו"ח הסופי. ההערה בדבר "חשש כבד שנשקל שיקול פוליטי" - נמחקה על ידי אנגלמן.

שר התקשורת לשעבר איוב קרא
שר התקשורת לשעבר איוב קראצילום: ניר קידר

בדו"ח נותרה הערה אודות "חשש לקיום הליך שאינו נשען על שיקולים ענייניים בלבד" - וזו התייחסה רק לאחד המועמדים שהציג קרא. מדובר באדם ששמו של אחיו הופיע ברשימת המועמדים המקורית שהעביר קרא לגופים המייעצים למועצת הרשות השנייה (האח תועד במסמך כ"ליכודניק"), אך ברגע האחרון החליט קרא להחליף את המועמד באחיו. המועמדות הזו לא קודמה, על רקע התערבות של הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת.

בסיכום גרסתו המקורית של הדו"ח נכתב כי "ממצאי הדו"ח מלמדים על מגמה מדאיגה של ניסיונות לכרסום בעצמאות הרגולציה בתחום השידורים ובכלל זה בעצמאות מועצות השידורים. הדו"ח מציב תמרור אזהרה בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הדרג הפוליטי לרגולטורים ולהסדרה בתחום השידורים". ואולם אנגלמן בחר למחוק גם את המשפט הזה.

בדו"ח המקורי נכללה ביקורת חריפה כלפי הדרג הפוליטי בנוגע לכשל של אי־הקמת רשות תקשורת עצמאית ב-20 השנים האחרונות. בדו"ח המקורי תואר חשש שלפיו הדרג הפוליטי משמר את שיטת הרגולציה הנוכחית "מטעמים לא עניינים" ובמטרה לשמר את המצב הקיים. התנהלות זו תוארה בדו"ח המקורי כ"כשל מבני" ו"מחדל של ממש של הממשלה" בכך שלא הקימה רשות תקשורת שאמורה היתה ליצור חיץ בין הדרג הפוליטי לרגולטור. הביטויים האלה נמחקו מהדו"ח.

הדו"ח בנושא משרד התקשורת משמעותי מבחינתו ראש הממשלה, אף שאינו מבוקר בדו"ח. נתניהו הורחק מתפקידו כשר התקשורת על רקע חקירת תיק 4000 שבה הוא נאשם במכירת סמכויותיו הרגולטוריות במשרד כחלק מעסקת שוחד. הדפוס שעולה מכתב האישום בתיק 4000 חזר על עצמו גם בהתנהלותו של נתניהו בנוגע לגופי הרגולציה במשרד התקשורת.

בספטמבר פורסמה בערוץ 13 הקלטה המוכיחה שנתניהו הפעיל את קרא במשרד התקשורת גם לאחר הרחקתו. בהקלטה מורה נתניהו לקרא לקדם את סוגיית האישור שניתן לבסוף בחוק לערוץ 20, הנאמן לנתניהו, לשדר מהדורת חדשות - ובפרט דורש מקרא להפגין שליטה במועצת הכבלים והלווין שהסדירה אז את פעילות הערוץ או לפעול כדי לבטל את המועצה בחוק. קרא אמר בשיחה: "שמה יש בעיה... קיבלתי מועצה לעומתית, כולם אנטי". מנגד התגאה כי "במועצת הרשות השנייה אני שולט לגמרי".

חלקים בדו"ח על משרד התקשורת, הנוגעים ביחסים בין קרא לבין יו"ר מועצת הכבלים דאז, ד"ר יפעת בן חי-שגב, סביב הטיפול בערוץ 20 - הושמטו גם הם מהדו"ח. כך למשל, בדו"ח המקורי הוזכר כי קרא הצהיר פומבית כי בכוונתו לפזר את מועצת הכבלים על רקע סירובה של יו"ר המועצה להיעת לדרישת הדרג הפוליטי ולאשר לערוץ 20 לשדר חדשות בניגוד לכללי הרישיון שלו.

בדו"ח המקורי נכתב בהקשר זה כי "התייחסות פומבית מעין זו עלולה לפגוע בעצמאות המועצה, להשפיע על אופן קבלת החלטותיה - אותן היא אמורה לקבל באופן עצמאי ולהחליש את מעמדה מול הגופים המפוקחים". ההתייחסות בדו"ח הסופי לאיומים הפומביים רוככה משמעותית ונכתב "הגם שבסופו של דבר המועצה לא פוזרה, הליך בחינה והחלטה של שר בעניין פיזור מועצה אם נדרש, נכון שיתקיים בשיח ישיר ומקצועי תוך כדי הבהרת הטענות שבגינן נערכת הבחינה, הנובעות מהוראות החוק... פיזור המועצה או איום בפיזורה צריכים להיעשות בזהירות המתחייבת".

מימין: מוטי יוגב, אלי בן דהן ונפתלי בנט בכנס מתפקדים של הבית היהודי בתל אביב, ב-2014
מימין: מוטי יוגב, אלי בן דהן ונפתלי בנט בכנס מתפקדים של הבית היהודי בתל אביב, ב-2014צילום: תומר אפלבאום

אנשי המקצוע במשרד המבקר הצליחו בסופו של דבר להגן על עיקרי הדו"ח. זה עלה להם בלא מעט עצבים, כולל איום שיסרבו לעמוד מאחורי הדו"ח אם אנגלמן יתעקש למחוק חלקים ממנו. מנגד, טביעת האצבע של אנגלמן, וניסיונותיו לרכך את הממצאים, ניכרים לעינם של אלו המחזיקים בשתי הגרסאות של הדו"ח: זו של אנגלמן וזו של שפירא. ההטבה העיקרית שאיפשר אנגלמן לנתניהו בפועל, היתה דחיית הדו"ח ובפרסומו בעיתוי נוח, שאינו ערב בחירות.

מבחינת אנגלמן, דו"ח התקשורת לא רוכך אלא עבר עריכה מחדש מבחינה סגנונית, וזאת בהתאם למודל "הביקורת הבונה" שהוא מאמין בו. אנגלמן סבור כי הדו"חות מציגים בצורה מלאה את המידע העובדתי לגבי הכשלים והאופן שבו ניתן לתקנם, ואילו ניסוחים או השערות שאינם מבוססות על עובדות - אין מקומם בדו"ח.

אלא שמאחורי השינוי הסגנוני מסתתרת גם גישה שונה של אנגלמן. ריכוך ההתבטאויות בדו"ח נובע גם מעמדתו הסלחנית של אנגלמן, שלפיה המינויים הפוליטיים אינם כה חמורים. אנגלמן ביטא את עמדתו בעניין, שלפיה מאחר ששר הוא דמות פוליטית, אך טבעי הוא שיעסוק במינויים פוליטיים, ותפקידו של המבקר הוא להציג ביקורת כדי להצביע על הליקוי.

מינהלת הזהות הסודית

דו"ח נוסף שעמד במרכז מחלוקת בין אנגלמן לאנשי המקצוע במשרדו עוסק במנהלת הזהות היהודית במשרד הדתות. "אנגלמן שחט את הדו"ח", סיפר אחד מהמעורבים בעריכת הדו"ח לבן שיחו לפני כמה ימים.

מנהלת הזהות היהודית הוקמה במשרד הדתות ב-2013, בתקופה שבה מפלגת הבית היהודי החזיקה במשרד. נפתלי בנט שימש כשר בעוד סגן השר אלי בן דהן ניהל את מרבית ענייני המשרד. מטרתה המוצהרת של המנהלת היא לתמוך בפעילות לחיזוק החיבור של הציבור הרחב לערכי היהדות. בפועל זהו מנגנון להעברה של כסף ציבורי לעמותות פרטיות, ללא כל פיקוח ממשי. במשרד המבקר חיברו דו"ח נשכני. אנגלמן נטל ממנו את העוקץ.

תקציב האגף לזהות יהודית הסתכם בשנה שעברה ב-53 מיליון שקל (ניצול בפועל). בפועל רק 7 מתוך 53 ההתקשרויות של האגף נעשו במכרז וכל השאר בפטור ממכרז בעילות משתנות, שלגביהן נמצאו ליקויים וכשלים בהליכים. חלק מהפעילויות, נראות בלתי קשורות ליהדות לחלוטין. "סדנה למיניות בריאה", "ערב לחיזוק הזוגיות" או "סדנה בנושא התמכרויות" - כל אלה פעילויות שמימן האגף לזהות יהודית מתקציב משרד הדתות.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. מוסד המבקר מרוסן
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. מוסד המבקר מרוסןצילום: תדמית

אנשי משרד המבקר מצאו גם שכמה עמותות קיבלו כספים בכפל ממנהלת הזהות היהודית וממשרדי החינוך והחקלאות, לצורך אותה פעילות. הם ביקשו לציין את שמות העמותות. אנגלמן סירב. לפי מקור במשרד המבקר, אנשי הביקורת ביקשו לפרסם טבלה מסוימת שמסכמת את ממצאי המשרד הקונקרטיים בנוגע תופעת המימון הכפול. המבקר לא אפשר.

הדו"ח מצא שמנהל האגף לזהות יהודית אלי לבנון לא חתם על הסדר ניגוד עניינים ואף השתתף בדיון במכרז שבו זכתה עמותה שהעסיקה אותו בעבר בהתקשרות בסך 1.2 מיליון שקל. מבקר אחר אולי היה מפנה את הנושא לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה. אנגלמן העיר: "נכון היה שמנהל האגף ימסור גילוי נאות על נסיבות ההיכרות שלו עם העמותה".

מחדל מתמשך קיבל ציון לשבח

העבודה על הפרק הנוגע למשרד ראש הממשלה החלה בפברואר 2019 - לפני תחילת כהונתו של אנגלמן - והסתיימה חודשיים לאחר מינויו.

על פי הדו"ח, באוקטובר 2016 עזב סמנכ"ל המנהל ומשאבי האנוש במשרד, רן ישי, את תפקידו ומאז לא אוישה משרתו, אפילו לא באופן זמני. התוצאה: במשרד ראש הממשלה מועסקים 1,000 עובדים, מתוכם 250 מאבטחים, ואין אדם שאחראי לעמוד בקשר עם נציבות שירות המדינה. רפורמה שנועדה להטיב את הפיקוח בנושא כוח האדם במשרדי הממשלה, אינה מיושמת במשרד.

הנציבות פנתה למשרד כדי לדרוש מינוי סמנכ"ל מינהל ארבע פעמים בשנים האחרונות. גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, ניסתה לפנות בנושא, ונענתה שבניגוד לכללים המורים שיש לאייש את התקן - במשרד לא מתכוונים לאייש את המשרה משום שסמכויותיו של הסמנכ"ל פוזרו בין יתר בכירי המשרד. בפועל, המשרה נותרה מיותמת.

בדו"ח מתואר גם כיצד יותר משלוש שנים נכשל משרד ראש הממשלה בקיום החלטת מנכ"ל המשרד, בעקבות דו"ח ביקורת פנימית, להקים יחידת רכש מרכזית במשרד. בינתיים, תקציב הרכש של המשרד - מאות מיליוני שקלים - מנוהל באופן זמני על ידי מנהלת אגף התקציבים, דרורית שטיינמץ.

שטיינמץ קיבלה את סמכויות הרכש לידיה בעקבות עזיבתו של מנהל אגף הנכסים במשרד לשעבר, עזרא סיידוף, שהושעה ב-2015 מתפקידו ובהמשך פוטר על רקע חלקו בפרשת המעונות. שטיינמץ מכהנת גם כיו"ר בוועדת המכרזים וגם כגורם מתפעל שמעביר בקשות לרכש שנדונות בוועדה וזאת בניגוד לכללי נציבות שירות המדינה.

הדו"ח חושף לכאורה מחדל גדול: תחומי כוח האדם והרכש במשרד ראש הממשלה נותרו בוואקום ניהולי, שמונע בקרה אפקטיבית על העסקת מאות עובדים והוצאת מאות מיליוני שקלים מתקציב המשרד. עם זאת, הדו"ח לא מספק מענה לשאלה כיצד השפיע המצב הזה על הוצאות משרד ראש הממשלה בפועל. גם ניסיון אמיתי להבין מי נתן את ההוראות לשימור את הוואקום הניהולי - לא תמצאו בו.

מבקרי מדינה קודמים היו להוטים לאתר את האבא והאמא של המחדלים הללו, בטח כשמדובר במשרד ראש הממשלה. אנגלמן חושב אחרת. בפרק "הביקורת החיוביות", סימן ההיכר של מבקר המדינה החדש, אנגלמן ציין לחיוב את "פעולת משרד ראש הממשלה לבחינת תהליכי הרכש ואת פעולותיו של המשרד לקדם הקמת יחידת רכש מרכזית". זאת אף על פי שבאותו הדו"ח נכתב שההחלטה על הקמת יחידת הרכש מסתבכת ומתעכבת כבר שנים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker