פסק דין: דיקן באוניברסיטה העברית סובב סטודנט לשעבר, "בכחש ובהבטחות סרק"

פרופ' צבי וינר, דיקן בית הספר למינהל עסקים, ושותפו אשר שקלר, ישלמו יותר מ-200 אלף שקל לגלעד גרוס, שהיה סטודנט של וינר - לאחר שהבטיחו לו שותפות ■ וינר הגיש ערעור על פסק הדין: "גרוס היה סטודנט שלי מספר שנים לפני שעבד בחברה. בית המשפט דחה 88% מהסכום"

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי וינר. הגיש ערעור על פסק הדין
טלי חרותי-סובר

פרופ' צבי וינר, דיקן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, ייאלץ לשלם לסטודנט שלו לשעבר כ-200 אלף שקל, כך הוחלט בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב בסוף דצמבר האחרון.

לפני שלוש שנים חשף TheMarker, כי על אף איסור של המל"ג והממונה על השכר באוצר הקובע כי על דיקן נאסר לעבוד בעבודה נוספת, מחזיק וינר בחברה פרטית פעילה בשם "אופטימייז ניהול סיכונים". חברה זו נתנה במהלך השנים האחרונות ייעוץ לחברות גדולות כמו בזק. וינר גם שימש, תוך כדי היותו איש אקדמיה ומי שאמור לחנך דורות של אנשי עסקים, לוביסט של בנק הפועלים ויועץ לבנק בשכר. האוניברסיטה נתנה לוינר את האפשרות להמשיך ולהחזיק, ואף לתפעל את החברה הפרטית, תוך שהוא עומד בראש בית הספר למנהל עסקים.

ממשרד האוצר נמסר (ב'): "על פי הנחיות הממונה על השכר, בעלי תפקידים במוסדות להשכלה גבוהה מנועים מעבודה פרטית בנוסף לתפקידם במוסד. ברגע שנודע למשרד האוצר על עבודתו הפרטית של פרופ וינר, הודענו להנהלת האוניברסיטה העברית כי עליהם להביא לסיום הסדר ההעסקה כאמור".

עבודה ללא תמורה

מפסק הדין עולה כי וינר אינו בעלים של חברה אחת אלא של שתיים (אופטימייז ואסכולה), וכי יחד עם שותפו אשר שקלר, ייאלץ לשלם למעלה מ-200 אלף שקל לגלעד גרוס - בעל חברת ייעוץ והשקעות.

גרוס תבע מהשניים 1.6 מליון שקל. כ-900 אלף שקל הן מניות בחברה בה אמור היה להיות שותף, וכן שכר עבור עבודה שעשה עבור השניים בין מאי 2013 למארס 2016. 

מפסק הדין עולה כי וינר ושקלר הציעו שותפות לגרוס ואף חתמו על הסכם כוונות, אך זו מעולם לא יצאה לפועל. זה לא מנע מהם לקבל מגרוס שירותים שונים במהלך כשנתיים, ולא לשלם עבורם. יצוין כי גרוס אינו זר לפרופ' וינר כיוון שזה שהיה המנחה שלו בעבודת המסטר.

האוניברסיטה העברית. סירבה להגיבצילום: אוליבייה פיטוסי

השופט ברקאי ציין שאינו יכול לקבוע מה מגיע לתובע בכל הנוגע למניות החברה, זאת מכיוון שהגורמים הרלוונטים לא קבעו את פרטי השותפות וכיצד בדיוק ינתנו המניות שנגזרות ממנה.

עם זאת, הדגיש השופט: "הנתבעים, במלוא הכבוד, סובבו את התובעת בכחש. ביד אחת קירבו את התובעת על מנת לקבל את שירותיה הטובים בהבטחה לשותפות עתידית, וביד השניה הרחיקו בכל פעם שביקשה לממש את ההתחייבות... משסיכלו את השותפות נוצר מצב בו עבודת התובעת נעשתה ללא תמורה על סמך הבטחת סרק של הנתבעים לשותפות בעסקיהם". 

 "טענות סרק"

מפסק הדין עולה כי וינר ושקלר פנו לגרוס, שעבד בחברת גיזה זינגר אבן - שם עבד בעבר גם שקלר - והציעו לו לעזוב תמורת שותפות אתם ואספקת שירותים כסמנכ"ל כספים. השופט אביים ברקאי קבע כי גרוס צודק כאשר דרש שוינר ושקלר יעמדו בהסכם הכוונות לו התחייבו: "כך למשל בשיחה מיום 14.4.16, מסביר ומתרץ וינר את העיכוב במתן השותפות: 'אני, אנחנו כבר מזמן החלטנו שאתה הופך לשותף... כבר הכנו את כל התשתית כבר הכנו את כל חלוקת התפקידים'. במקום אחר הסביר פרופ' וינר שהשותפות התעכבה בשל סיבות טכניות". 

עם זאת בבית המשפט טענו וינר ושקלר כי הסכם השותפות היה תלוי בעמידה בקריטריונים של רווחיות. השופט ברקאי לא רק דחה את ההסבר אלא מכנה אותו "טענות סרק" והוסיף: "ניתן לראות כיצד טרחו הנתבעים להמציא קריטריונים שלא נכללו בהסכם ולא פורטו במסמך ההגנה... אכן הייתה התחייבות למתן שותפות, התחייבות שהנתבעים מבקשים להתחמק ממנה ולתרץ את מעשיהם בנימוקים שהם בכל הכבוד, חסרי תוחלת".

"טענות מופרכות"

השופט פסק כי גרוס זכאי לקבל 135 אלף שקל עבור 27 חודשי עבודה כסמנכ"ל כספים ועוד 69 אלף שקל תוספת תמורה עבודה שנעשתה והוסכמה על הצדדים, סך הכל 204 אלף שקל. הוא דחה בקשות אחרות של גרוס כמו תשלום בגין פעולות שיווק או בגין רווחים שלא הוכחו. 

בהערות לסיכום ממשיך השופט ברקאי ומבקר את פרופ' וינר ושותפו: "בקרב מאסף העלו הנתבעים טענות בדבר לקוחות לא מרוצים. טענות אלה מצטרפות לטענות המופרכות, כך ממש, לקריטריונים לשותפות". השופט קובע ומזכיר פעם שניה באותו פסק דין, כי הנתבעים "סובבו בכחש את התובעת ובהבטחות סרק לשותפות השיגו וקיבלו ממנה שירותים שהוענקו על סמך ציפייה לשותפות". 

גלעד גרוס יוצג על ידי עורכי הדין ערן שפינדל ושירי שירן. וינר ושקלר יוצגו על ידי עורכי הדין חגי אשלגי ומאיה בקר. 

פרופ' וינר מסר בתגובה: "גלעד גרוס היה סטודנט שלי מספר שנים לפני שעבד בחברה. מר גרוס רצה להיות שותף בחברה ולאחר שלא קיבל את מבוקשו, הקליט בסתר מאות שיחות, ובסוף צירף הקלטות של רק כעשר שיחות אותן בחר בקפידה תוך סינון כל השיחות שסותרות את טענותיו. בית המשפט דחה 88% מסכום התביעות של מר גרוס. אנו חולקים גם לגבי 12% שבית המשפט פסק לטובתו והגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי".

עו"ד ערן שפינדל מסר מטעם גרוס, כי הוגש ערעור שכנגד. "בית המשפט יכול, וראוי כי יכמת את הסכום המגיע לו בעבור השותפות לה התחייבו. באשר להקלטות, אלו הובאו בפני בית המשפט ונדחו".

האוניברסיטה העברית סירבה להגיב. 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker