ככה נראה פאול בשווי 4 מיליון שקל: פיצוי ענק לכדורגלן צעיר על פציעה שחיסלה לו את הקריירה

בית המשפט קיבל את התביעה של רפי דהן נגד מכבי חיפה ושחקנה לשעבר רובן ראיוס - שגרם לו לפגיעה קשה בברך ■ מתוך סכום הפיצוי יוחזר לביטוח לאומי 75% ■ בית המשפט: "זו חריגה בוטה מכללי המשחק ומההסכמות שנוטל על עצמו מראש כל שחקן"

אפרת נוימן
רפי דהן לאחר הפציעה ב-2014. נאלץ לפרוש מכדורגל בעקבותיה
רפי דהן לאחר הפציעה ב-2014. נאלץ לפרוש מכדורגל בעקבותיהצילום: שרון בוקוב

באופן עקרוני, בתי משפט אינם מתערבים בפגיעות גוף המתרחשות במהלך משחקי ספורט – אבל יש לכך חריגים. בית המשפט המחוזי בתל אביב החליט כי כדורגלן בני יהודה לשעבר, רפי דהן, יפוצה ב-4 מיליון שקל, רובם נובעים מהפסדי השתכרות, לאחר שנאלץ לפרוש מכדורגל בגיל 25.

מתוך סכום הפיצוי יוחזר לביטוח לאומי 75%. לסכומים אלה יתווספו שכר טרחה של עורכי הדין בשיעור של 23.4% והוצאות המשפט של התובעים, שיוצגו על ידי עורכי הדין יוסי גייר וארנון קליר. 

המקרה שהגיע לבית המשפט עסק בפגיעה שגרם ב-2014 רובן ראיוס, שחקן מכבי חיפה לשעבר, לרפי דהן, שחקן בני יהודה. במהלך התמודדות בין הקבוצות תיקל ראיוס את דהן ופצע אותו קשות בברכו. בעקבות כך נאלץ דהן לפרוש מכדורגל. השופטת ארנה לוי מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה היום (ב') את התביעה שהגישו דהן והמוסד לביטוח לאומי נגד ראיוס, מכבי חיפה והמבטחת, כלל חברה לביטוח. היא דחתה את הטענה כי זה היה תיקול שגרתי, שהוא חלק ממשחק כדורגל.

פסק הדין הסתמך על חוות דעתו ועדותו של שופט המשחק, שי שטרית, שהעיד כי ראיוס התכוון לפגוע בדהן ולא להשתלט על הכדור; ועל ניתוח אירועי המשחק שבו ציינו כי תסכולו של ראיוס גבר במהלך ההתמודדות, כולל התיקול האלים.

"מי שנכנס לזירת משחק הכרוך במגע גופני חושף עצמו מראש לאפשרות שייפגע בגופו בלהט המשחק. דחיפות, התקלויות, בעיטות או תיקולים, גם חריפים, ובד ובד גם פגיעות גוף של שחקנים, בעיקר ברגליהם, הם מחזה שכיח ושגרתי במגרש הכדורגל - כך בישראל וכך בעולם", כתבה השופטת. עם זאת, היא הוסיפה כי "לא הכל מותר, וייתכנו מקרים חריגים ולא שגרתיים שבהם תוטל אחריות נזיקית על שחקן בנוגע לעוולה שגרמה לנזק גוף לשחקן אחר".

השופטת אף ציינה שמחומר הראיות עולה כי "זו חריגה בוטה ומודעת מכללי המשחק ומההסכמות הנוטל על עצמו מראש כל שחקן. אין מדובר, כפי שטענו הנתבעים, בעבירה שכיחה ושגרתית, כמוה מתרחשות רבות בכל משחק, המהווה חלק מסיכוניו הסבירים, הצפויים, הטבעיים והמוסכמים של המשחק". לדבריה, הצטברות הראיות במקרה זה מובילה למסקנה שזו פעולה חריגה שנעשתה על ידי ראיוס באופן מכוון, או לכל הפחות מתוך מודעות מלאה לסיכון החריג שיצר ואדישות מוחלטת מצדו לתוצאה הצפויה, ולא בשגגה.

הנתבעים טענו כי שיקולי מדיניות מחייבים את דחיית התביעה, אחרת תהיה הצפה של בתי המשפט באירועים יומיומיים של פגיעות בענפי ספורט שונים. על כך כתבה השופטת לוי כי לא מדובר בחשש ממשי ובכל העולם הוגשו ומוגשות תביעות אזרחיות במקרים של פגיעות במהלך משחקי ספורט ונפסקו גם פיצויים. גם בישראל ננקטו הליכים פליליים והוטלו עונשי מאסר. "מכיוון שבענייננו מדובר בהטלת אחריות במקרה חריג וחמור במיוחד,  איני סבורה כי יש מקום לחשש כי בתי המשפט יוצפו בתביעות בגין פגיעות שגרתיות במשחקי ספורט. על כל ספורטאי לדעת כי יש גבולות, אשר אם יחצה אותם, תוטל עליו גם חבות משפטית".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker