הלכת אפרופים חיה, אך השופטים שמינתה שקד תרמו לכאוס בדיני החוזים

איילת שקד צייצה בסוף השבוע בשבחם של השופטים שטיין וגרוסקופף, שבחים שהם בוודאי היו מוותרים עליהם כרגע. שקד אמרה עליהם שזיהתה אצלם את האומץ לשנות את הלכת אפרופים של אהרן ברק, ש"ריסקה את עולם החוזים". לא ריסקה ולא נעליים

עידו באום
אהרן ברק עם איילת שקד
אהרן ברק עם איילת שקדצילום: אוליבייה פיטוסי
עידו באום

בסוף השבוע התעורר בחוגי המשפטנים פולמוס זוטא בשאלה אם בית המשפט העליון ביטל בשבוע שעבר את "הלכת אפרופים" - הלכה ותיקה שקבע נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ולפיה בנסיבות מסוימות יכול בית המשפט לתת לחוזה פרשנות אובייקטיבית משלו, אם אין הוא יכול ללמוד מלשון החוזה מהי כוונת הצדדים.

הלכת אפרופים מעוררת יצרים משום שהיא נתפשת בעיני חסידי הגישה השמרנית למשפט כעוד אחד ממהלכיו של האויב הגדול אהרן ברק, שנטל לעצמו חירות, לכאורה, להתערב בחופש החוזים של צדדים לחוזה ולהכתיב להם, לכאורה, כוונות שלא התכוונו אליהן. לכן, שמו להם אויביו המושבעים של ברק, ובראשם שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ומצדדיה, לחסל את הלכת אפרופים ויהי מה. בעיניהם, ביטולה של הלכת אפרופים הוא חיסול מורשתו של הנשיא בדימוס ברק, כמו "המהפכה החוקתית" וכיוצא באלה - מושגים שמדליקים את הפיוזים של חסידי הגישה השמרנית למשפט.

פסק הדין שהדליק את החבורה הזו נקרא, באופן די אקטואלי ואולי סימבולי בעת הזו, "פסק דין ביבי כבישים" והוא עוסק בפרשנות חוזה עב כרס, שנחתם בעקבות זכייה של חברת תשתיות ששמה "ביבי כבישים", במכרז של רכבת ישראל לעבודות בקו הרכבת נען-באר שבע. הזכייה במכרז הולידה חוזה והחוזה הוליד סכסוך משפטי, שהוליד פסק דין של השופטים פרופ' אלכס שטיין ופרופ' עופר גרוסקופף (שניהם מונו בעידן שרת המשפטים שקד) והשופט הוותיק יותר עוזי פוגלמן.

חבל שמישהו לא מקפיד יותר על בחירת ההרכבים בבית המשפט העליון. כאשר מדובר בהרכב של שלושה שופטים, כולל שניים שהם אנשי אקדמיה, קשה לחלץ מפסק הדין תובנה ברורה. וזה מה שקרה בעניין ביבי. בפסק הדין יש כבישים, והם מתפצלים לכמה כיוונים.

השופט אלכס שטיין בטקס השבעתו
השופט אלכס שטיין בטקס השבעתוצילום: אוליבייה פיטוסי

דבר אחד ברור, סטודנט בשנה הראשונה ללימודיו, שיתבקש לחלץ את ההלכה ("רציו") יכתוב כך: "הלכת אפרופים נותרה על כנה, אבל השופטים נחלקו בדעותיהם בשאלה מתי החוזה מצדיק פרשנות מרחיבה".

השופט שטיין לא רק שלא ביטל את הלכת אפרופים, אלא כתב במפורש כי היא עומדת בעינה, אפילו לאחר תיקון מס' 2 לחוק החוזים שנחקק מתוך כוונה לצמצם את שיטת הפרשנות של ברק ולתת מעמד בכורה ללשון החוזה.

האמירה המרכזית של שטיין בהקשר הזה היא ש"לא כל החוזים נולדו שווים". לכך מסכימים גם השופטים פוגלמן וגרוסקופף. מה זה אומר לגבי האופן שבו יש לפרש מעתה חוזים? פה אין הסכמות.

מהי גישת השופט שטיין? לדעתו, ככל שהחוזה מפורט יותר ו"סגור" או "שלם", כך יש לתת עדיפות ללשון החוזה, בהנחה שהיא ברורה. לעומת זאת, כאשר החוזה אינו מסדיר את כלל הנושאים באופן מלא ואין מקור אחר לפרשו, אזי בלית ברירה יש לפרשו ברוח ערכי החברה, כמו הציפייה הערכית שצדדים לחוזה ינהגו זה כלפי זה בתום לב. במילים אחרות, לפי הלכת אפרופים.

השופט עופר גרוסקופףצילום: אמיל סלמן

השופט שטיין היה מיטיב לעשות אם היה תורם למשפט הישראלי הגדרה של המונח "חוזה יחס". לשיטתו כל חוזה שאינו מפורט יכול להיות חוזה יחס. בספרות המשפטית, מקובל לראות בחוזה יחס חוזה העוסק ביחסים ארוכי טווח, כי על פני זמן ארוך עשויים החוזים שלא להתייחס לנסיבות משתנות ולכן חייבת התערבות פרשנית של השופטים. שטיין לא מגדיר בצורה ברורה מהם חוזי יחס, ובכך מקשה מאוד על מנסחי חוזים בעתיד לקבוע אם החוזה שלהם יזכה לפרשנות הצמודה ללשון החוזה או לפרשנות אחרת. שטיין הוא גם מומחה לניתוח כלכלי של המשפט ולכן הוא יודע שאין דבר כזה "חוזה מושלם" משום שאין דרך לצפות את העתיד.

אל דאגה, השופט גרוסקופף מציע תיאוריה אחרת לגמרי לזיהוי דרך הפרשנות של חוזים. לפי גרוסקופף, יש לקבוע את מידת ההתערבות הפרשנית של בית המשפט בחוזה לפי השאלה מיהם הצדדים השונים לחוזה (עוסק מול עוסק, אדם פרטי מול אדם פרטי או עוסק מול אדם פרטי). לגישה זו עשויות להיות תוצאות שונות לחלוטין מאלה של השופט שטיין, שאצלו מידת ההתערבות הפרשנית נגזרת ממאפייני החוזה ולא ממאפייני הצדדים שכתבו את החוזה.

גרוסקופף חובר לשופט שטיין רק בהכרעה הסופית, שלפיה במקרה של ביבי כבישים יש להיצמד ללשון החוזה.

גם השופט פוגלמן מדגיש כי הוא מסכים ל"תוצאה" של השופט שטיין וגם לאמירת השופט שטיין כי הלכת אפרופים עומדת בתוקפה. מכאן אנו למדים שפוגלמן אינו מצטרף בהכרח לתאוריית זיהוי החוזים של שטיין וגם לא לזו של גרוסקופף.

הציוץ של איילת שקד

איילת שקד צייצה בסוף השבוע בשבחם של השופטים שטיין וגרוסקופף, שבחים שהם בוודאי היו מוותרים עליהם כרגע. שקד אמרה עליהם שזיהתה אצלם את האומץ לשנות את הלכת אפרופים, ש"ריסקה את עולם החוזים". לא ריסקה ולא נעליים. עורכי הדין לא חדלו לכתוב חוזים מאז הלכת אפרופים, החוזים לא חדלו מלהיות בסיס לעולם העסקים - ודיני החוזים לא דעכו.

יכול להיות שהבעיה היא שבית המשפט העליון היום פלורליסטי מדי. לפסקי הדין שלו יש תוצאה אחת, אבל דרכים רבות מגיעות אליה. יכול להיות שהבעיה נעוצה בכך ששקד הצליחה למנות לבית המשפט העליון פרופסורים רבים מדי ואלה מעדיפים לפתח תאוריות במקום לשמור על יציבות הדין. אגב, זו היתה בדיוק הביקורת שנמתחה תמיד על השופט ההוא, נו, איך קראו לו, אהרן ברק.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ