בית המשפט קבע שסיקור אוהד יכול להיות שוחד - אך הרשיע את שמעוני בעניין אחר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את איתמר שמעוני, ראש העיר אשקלון לשעבר, בעבירות שוחד ■ המשפט זכה לתשומת לב ציבורית בשל השאלה אם מניעת סיקור שלילי יכול להיות מתת בעסקת שוחד ■ "טובת ההנאה יכולה להיות גם כזו שמשפרת דימוי ציבורי"

ראש העיר אשקלון לשעבר, איתמר שמעוני, בבית המשפט
ראש העיר אשקלון לשעבר, איתמר שמעוני, היום בבית המשפט

השופטת לימור מרגולין-יחידי מבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיעה היום (ב') את איתמר שמעוני, ראש העיר אשקלון לשעבר, ואת אחיו עופר בעבירות שוחד והלבנת הון. בנוגע לכספים שהועברו לשמעוני באמצעות משרד התיווך של אחיו עופר, הגיעה השופטת למסקנה שמרבית היחסים היו יחסים עסקיים בעיקרם. מסקנתה היתה שונה ביחס להעברה בסך 150 אלף שקל.

הסיבה לסקרנות הרבה שמעורר תיק השוחד שבו נאשם שמעוני נוגעת לסוגיה אם מניעת סיקור שלילי יכול להוות מתת בעסקת שוחד. התשובה רלוונטית גם לאחת מהשאלות שבלב תיק 4000 שבו חשוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בקבלת שוחד.

במקרה זה ה"מתת" שלגביו נטען בכתב האישום היה גם סכום של 366 אלף שקל שהעביר הקבלן יואל דוידי לעופר שמעוני (בתמורה לקידום ענייניו על ידי איתמר שמעוני) וגם רכישת אתר האינטרנט הביקורתי נגד ראש העיר אשקלון 10 והשבתתו. בשורה התחתונה, השופטת פסקה כי באופן עקרוני, סיקור אוהד יכול להיות שוחד - אך בנסיבות המקרה היא זיכתה את הנאשמים מהחלק הזה בתיק.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו
ראש הממשלה, בנימין נתניהוצילום: עופר וקנין

מתי סיקור תקשורתי יכול להיות שוחד

"דומה שלא במקרה לא נכללת בחוק העונשין הגדרה של המונח 'מתת' או הגדרה של המונח 'טובת הנאה', שכן המחוקק היה ער לכך שמציאות החיים הדינמית והמשתנה תייצר התנהלויות שונות, שלאו דווקא נצפו על ידו בשעתו", פסקה השופטת.

"מקום בו עסקינן בעובדי ציבור, שהם נבחרי ציבור, שזקוקים לאמון ולתמיכה הציבורית המתחדשת והמתמשכת, ורואים לנגד עיניהם את ההתמודדות הבאה על התפקיד הציבורי, הרי שיש בהגברת חשיפתם החיובית לציבור, ושיפור דימויים הציבורי כדי לתרום להעלאת הפופולריות שלהם ולהגברת סיכוייהם לחזור ולהיבחר לתפקיד על ידי הציבור", הוסיפה.

השופטת פירטה כי "שיפור הדימוי והגברת הפופולריות בהתאם לתפישה הסובייקטיבית של נבחר הציבור, יכולים להתבצע גם באמצעות טובות הנאה שאינן גשמיות ואינן ניתנות לכימות, שיש להן חשיבות ממשית עבור מקבלן. בקבוצה זו ניתן למנות רשימה לא סגורה של פעולות, ובהן: ייעוץ והעמדת משאבים שתכליתם לקדם את מעמדו הציבורי של נבחר הציבור, לשפר את דימויו החיובי ולהגדיל את סיכויי בחירתו לכהונה נוספת, יח"צ, פרסום אוהד וחיובי, השתקת ביקורת ציבורית, צמצום פרסום חיובי על יריבים פוליטיים ופגיעה תקשורתית ביריבים".

השופטת לימור מרגולין-יחידי
השופטת לימור מרגולין-יחידיצילום: עופר וקנין

היא הוסיפה כי "כשעוסקים בנבחרי ציבור, שזקוקים לאמון ולתמיכה הציבורית המתחדשת והמתמשכת ורואים לנגד עיניהם את ההתמודדות הבאה על התפקיד הציבורי - הרי שיש בהגברת חשיפתם החיובית לציבור ושיפור דימויים הציבורי כדי לתרום להעלאת הפופולריות שלהם ולהגברת סיכוייהם לחזור ולהיבחר לתפקיד על ידי הציבור".

לדבריה "בשל אופייה ומעמדה של התקשורת, נדרשת, מחד גיסא, זהירות בייחוס פליליות להתנהגות שהתקשורת מעורבת בה, שכן טיפול בכלים הפליליים בנושאים הקשורים לתקשורת עלול במקרים הלא מתאימים לגרור פגיעה בערכים שצוינו. מאידך גיסא, דרושה ההכרה שאי-התערבות של המשפט הפלילי בהתנהלות שיש בה שימוש לרעה בפלטפורמה של כלי התקשורת, על הכוח הרב שהם אוצרים בחובם, למטרות אישיות שאין ביניהן לבין זכות הציבור לדעת, וביניהן לבין החשיפה לאור השמש דבר וחצי דבר - עלולה לאפשר לאלה שאינם חפצים בתקשורת פתוחה, ביקורתית, וחוקרת לכרסם בכוחה של התקשורת, באמינותה, תקפותה ובהצדקה למעמדה הייחודי במשטר דמוקרטי, ובד בבד לבצע עבירה חמורה של לקיחת שוחד מבלי לתת את הדין על כך".

השופטת קובעת שורה של מבחנים עובדתיים שבאמצעותם יש לבחון מתי סיקור תקשורתי יכול להיות מתת ובהם: אם כלי התקשורת מוחזק בידי גורם שיש לו אינטרסים חיצוניים - כלכליים בכלל ומול נבחר הציבור בפרט; אם הוא מחזיק באופן עקבי בעמדה ובהשקפת עולם כלשהי המתיישבת מבחינת האג'נדה שלו עם פרסומים הנוחים לנבחר הציבור (שאז הפרסומים האוהדים אינם קשורים בהכרח לקשר מול נבחר הציבור); ואם היוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה כללית או ספציפית של בעליו.

בנוסף, יש לבחון אם ההתערבות בפרסומים היא בהקשרים פרסונליים, משפחתיים וכאלה הקשורים ליחסי ציבור - שהזיקה שלהם לתפקידו נבחר הציבור היא קלושה, אם בכלל, והתערבות בהם, המובילה לפרסום חיובי או חיובי יותר, נדמית כטובת הנאה ברורה ואיך מתבטאת ההתערבות. "ככל שננקטים יותר אמצעי התערבות, וככל שיותר התערבויות הן פרסונליות, וככל שהתכנים עוסקים בנבחר הציבור וביריביו, וככל שהיוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה גם מצד נבחר הציבור ומקורביו וגם מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה של בעליו - אזי האפשרות שמדובר בהתנהלות לגיטימית מול כלי תקשורת היא קלושה".

הכסף שימש לדמי שתיקה?

לפי כתב האישום, ב-2014 פנו לשמעוני שתי נשים שעבדו תחתיו בתפקידים קודמים וטענו כי פגע בהן פגיעה מינית. שמעוני נענה לדרישות הפיצוי של שתי הנשים ובתחילת 2015 חתם עמן על הסכמי פיצוי ושתיקה, שבמסגרתם התחייב לשלם לאחת הנפגעות 450 אלף שקל ולשנייה 475 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט וגישור של יותר ממאה אלף שקל נוספים.

זקן צופה במרינה באשקלון
המרינה באשקלון צילום: אילן אסייג

לפי האישום, משום שלראש העיר לא היו הכספים לתשלום הפיצויים, בשלב זה נשלחו אחיו עופר וחברו של ראש העיר היזם משה פונטה - אף הם נאשמים בתיק - לפנות לקבלנים שונים ולאנשי עסקים שהיו נתונים לחסדי העירייה כדי לגייס את הכסף. הסכום גויס במלואו, אך בכתב האישום נטען כי למדינה לא ידוע מי מימן את רובו.

קצת פחות ממחצית מהסכום, טענה המדינה, הגיע מיעדים "מזוהים" ובהם דוידי; עורך דין בשם שרון מילר הנאשם אף הוא בתיק; והקבלן גבי מגנזי - כוכבן של אינספור פרשות שחיתות אחרות, שאינו נאשם בתיק.

לפי האישום, 366 אלף השקלים שתרם דוידי הולבנו באמצעות משרד התיווך של אחיו של ראש העיר, עופר שמעוני, והוצאו בגינן חשבוניות כוזבות. ואולם הנאשמים טענו כי עופר שמעוני נתן שירות אמיתי לדוידי בתמורה לכספים. בהקשר הזה השופטת קבעה כי בין עופר לדוידי התקיימו יחסים עסקיים וקשרי תיווך, שמרבית העסקות ביניהם היו עסקות תיווך, ושהמאשימה לא הצליחה להוכיח במידה הנדרשת ממנה את המאפיינים הלא חוקיים שלהם טענה במרבית העסקות. השופטת קבעה כי קיים ספק סביר בהקשר זה (למעט בנוגע לסכום של 150 אלף שקל).

שמעוני, טענה המדינה, קידם את ענייניו של דוידי בנושאי תכנון ובנייה בשלושה פרויקטים, פעל כדי להקל על בעיות רישוי ברשת סופרמרקטים שדוידי היה מבעליה, ופעל כדי לפגוע בתקציב הפרסום שקיבל מקומון מתחרה מעיריית אשקלון.

ממגנזי קיבל שמעוני 100 אלף שקל במזומן למימון הסכמי השתיקה, ובתמורה, טענה המדינה, פעל כדי לשחרר דמי עיכבון בגובה של כ-200 אלף שקל שהחזיקה החברה הכלכלית של העירייה כדי להבטיח את סיום העבודות שביצעה חברת מגנזי תשתיות, בשליטת מגנזי. השופטת מצאה כי אין קשר סיבתי בין המתת לתמורה ולכן זיכתה את שמעוני ופונטה מהעבירה – אך השתמשה בסמכותה להרשיע את השניים בעבירה הפחותה של הפרת אמונים. ממילר ,טענה המדינה, שפונטה קיבל עבור שמעוני 75 אלף שקל למימון הסכמי השתיקה. השופטת זיכתה את פונטה ומילר מסעיף זה, מחמת הספק.

שמעוני ופונטה הורשעו גם במרמה והפרת אמונים על רקע קבלת כ-575 אלף שקל שהמשטרה לא הצליחה להוכיח את מקורם המדויק. בסיכומו של דבר, שמעוני, אחיו עופר והיזם דוידי הורשעו בקבלת ומתן שוחד בסך 150 אלף שקל. עוד הורשעו שמעוני ופונטה בעבירה של מרמה והפרת אמונים. מילר זוכה מהאישומים נגדו כליל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ