לתשומת לבו של אמיר אוחנה: בלי בג"ץ משפחתך היתה נראית אחרת - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לתשומת לבו של אמיר אוחנה: בלי בג"ץ משפחתך היתה נראית אחרת

ח"כ אמיר אוחנה, שמונה לשר המשפטים, תקף לאחרונה את בג"ץ ומצטרף לקריאות להגביל את כוחו ■ אלא שאוחנה הוא אבא בזכות בג"ץ ■ פורסם לראשונה ב-25 במאי

229תגובות
אמיר אוחנה
תומר אפלבאום

אמיר אוחנה (הליכוד) נחשב לאחד הח"כים הנאמנים לראש הממשלה בנימין נתניהו, ומונה הערב (ד') לשר המשפטים. אוחנה, ראש קבוצת "גאווה בליכוד", חי עם בן זוג ולשניים תאומים שנולדו בהליך פונדקאות, שבו הפונדקאית היא האם הביולוגית וכל אחד מבני הזוג הוא האב הביולוגי של אחד מהתאומים. נתונים אלה היו אמורים להציג את אוחנה, משפטן ועו"ד, כאחד ממגיני בית המשפט העליון.

ואולם אוחנה הצטרף באחרונה למקהלה הקיצונית הקוראת להגביל את כוחו של בית המשפט העליון. בראיון ל–Ynet לפני כשבועיים אמר אוחנה כי לא קיבל מבג"ץ "באופן אישי" זכויות.

"לא רוצה שבג"ץ יגן עלי", אמר הח"כ הגאה מהליכוד. "אני חי עם בן זוגי כ–15 שנה לא מכוח החלטה של אף שופט, אלא כי אנחנו אוהבים ומחויבים אחד לשני". לאחר מכן כינה בזלזול את שופטי העליון: "מועצת גדולי התורה עם גלימות, אבל בלי כיפות".

אוחנה נגד בג"ץ בטוויטר - דלג

אוחנה הבהיר כי "לא הייתי רוצה לחיות תחת דיקטטור רק משום שאני מרוצה עם חלק מההחלטות שלו. אני מעדיף לחיות בדמוקרטיה גם כשאני לא שלם עם כל ההחלטות הדמוקרטיות שמתקבלות, כי לא תמיד אני מצליח לשכנע, ולא תמיד אני חלק מהרוב".

חוסר ההבנה של אוחנה לגבי תפקידו של בית המשפט העליון בהגנה על קבוצות מיעוט ואוכלוסיות מוחלשות הוא לא פחות ממדהים. אוחנה מתעלם מתפקידו המכריע של בית המשפט בהבטחת הזכויות שלו, של בן זוגו ושל ילדיו.

פסיקות עיקריות של בג"ץ בנוגע לקהילה הלהט"בית

אוחנה הוא אבא — בזכות בג"ץ

רק בזכות בג"ץ ניתן בכלל לעסוק בנושא הלהט"ב בשיח הציבורי המשודר. לפני 22 שנה היה זה בג"ץ שקבע כי החלטת הטלוויזיה החינוכית למנוע את שידורה של תוכנית העוסקת בנטייה מינית של בני נוער בני אותו מין אינה חוקית. בהחלטה שאישרה את שידורה של התוכנית "קלפים פתוחים" כתב השופט יעקב קדמי כי "בעולם המתקדם לעבר שנות האלפיים, תופעת החד־מיניות — הומוסקסואליות ולסביות — כשלעצמה, שוב אינה מבטאת 'סטייה' שיש להוקיעה, לגנותה ולהילחם בה".

ללא בג"ץ, בני זוג מאותו מין היו מופלים בקבלת זכויות במקום העבודה. כן, גם אוחנה ובן זוגו. בפסק דינו המכונן של בג"ץ מ–1994 אל על נגד יונתן דנילוביץ נקבע כי בן זוגו של דייל באל על זכאי להטבות הניתנות לכל בני הזוג שאינם מאותו מין. המשנה דאז לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, כתב: "על המעביד לנקוט עמדה ניטרלית כלפי הנטיות המיניות של עובדיו". הוא הוסיף את מה שהיה לא פחות ממהפכני: "אם ניתנת טובת הנאה לעובד המקיים קשר חיים מתמשך וקבוע עם אישה, יש להעניק אותה טובת הנאה לעובד המקיים קשר חיים מתמשך וקבוע עם גבר אחר". כל גישה אחרת תהיה "הפליה בתנאי העבודה מחמת נטייה מינית. הפליה זו אסורה היא".

יונתן דנילוביץ'
ניר קידר

ללא בג"ץ, אמיר אוחנה לא היה יכול להירשם במשרד הפנים כאביהם של הילדים שהוא מגדל עם בן זוגו. בשנת 2000 כפה בג"ץ על משרד הפנים לרשום את ניקול ברנר־קדיש, בתעודת הזהות שלה, כאמו השנייה של בנה הביולוגי של זוגתה. משרד הפנים סירב לכך מהנימוק שמבחינה ביולוגית קיומם של שני הורים מאותו מין אינו אפשרי.

בג"ץ התערב גם בהיבטים נוספים שנועדו להבטיח להורים בני אותו מין את האפשרות לגדל את ילדיהם יחד. ב–2001, למשל, פסל בג"ץ צו מניעה שהוציא בית הדין הרבני, שאסר על אישה גרושה להפגיש את בנותיה עם זוגתה. בית הדין הרבני קבע אז כי מערכת היחסים היא בלתי־מוסרית ופוגעת בנפשן ובחינוכן של הבנות.

ב–2005 ביטל העליון החלטות של בתי המשפט למשפחה בערכאות נמוכות יותר וקבע כי בנות זוג החיות יחד ומנהלות משק בית משותף, יכולות לקבל צו אימוץ לכל אחת ביחס לילדי רעותה בערעור אזרחי של טל ירוס חקק נגד היועמ"ש. בתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר קבעו כי אימוץ כזה מנוגד לחוק האימוץ ולמטרותיו.

ללא בג"ץ, בני זוג מאותו מין לא היו יכולים להירשם כנשואים. ב–2006, במקרה של יוסי בן ארי נגד מינהל האוכלוסין היה זה בג"ץ שחייב את המדינה להכיר באפשרות של בני זוג מאותו מין להינשא בנישואים אזרחיים בחו"ל ולהירשם כנשואים במרשם האוכלוסין. משרד הפנים דחה את הבקשה המקורית בנימוק כי "נישואין כאלה אינם מוכרים באופן חוקי במדינת ישראל, ולא ניתן לרושמם בקובץ המרשם". בג"ץ הפך את ההחלטה.

בג"ץ עיגן ב–2014 את הזכות של הורים בני אותו מין להביא לעולם ילד בהליך של פונדקאות ולאזרחו בישראל. במקרה של דורון ממט ובן זוגו, שהביאו לעולם ילדה מזרעו של אחד מהם בהליך פונדקאות, ביקשו להירשם כהורי הילדה, כדי להקנות לילדתם מעמד בישראל. העותרים ביצעו בדיקה גנטית שהעידה על קשר ביולוגי־גנטי בין הילדה לאחד מהם, אך פקיד הרישום סירב לרשום את בן הזוג שאינו האב הביולוגי כאביה של הילדה כל עוד לא בוצע הליך אימוץ. בג"ץ פסק כי יש לרשום את שני בני הזוג כאבות.

השופט יצחק עמית
אמיל סלמן

סטיגמות, דעות קדומות וסטריאוטיפים

אף על זכויותיהם של ילדים שאומצו על ידי בני זוג מאותו מין הגן בג"ץ. בשנה שעברה קיבל בג"ץ עתירה נגד סירובם של שר הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה להנפיק לקטין שאומץ על ידי בני זוג מאותו המין תעודת לידה עדכנית, שבה ירשמו בני הזוג כהוריו).

בג"ץ דחה עמדת שר הפנים פה אחד ופסק כי חוק מרשם האוכלוסין מורה על רישום שני ההורים המאמצים בתעודת הלידה ללא קשר לזהותם המגדרית או נטיותיהם המיניות. השופט ניל הנדל כתב באותה החלטה כי אם יירשם רק שמו של הורה אחד "יש בכך לחטוא למצב המשפטי שהכיר בשני ההורים, וליצור מצב של בחירת הורה אחד לעומת ההורה האחר, בהיעדר כל בסיס להבחין ביניהם מנקודת מבט של חוק האימוץ".

ב–2010 כפה בג"ץ על עיריית ירושלים להעביר תקציבי תמיכה לפעילויות של הקהילה הלהט"בית בעיר לאחר שהעירייה קבעה קריטריונים שנועדו למנוע תקצוב כזה.

בעתירה שהוגשה על ידי מרכז קהילתי במרכז העיר ירושלים המשמש כבית לקהילה הגאה, פסק בית המשפט העליון פה אחד כי על הרשות המקומית חלה חובה לחלק תמיכות בשוויון וללא הפליה — ובכלל זה לקהילה הגאה. השופט יצחק עמית הראה בהחלטה כי בג"ץ כבר עיצב "תפיסה חוקתית כוללת של הזכות שלא להיות מופלה מחמת נטייה מינית".

הפגנת הקהילה הגאה בעד פונדקאות לזוגות חד מיניים
תומר אפלבאום

עמית הוסיף כי הקהילה הגאה היא קבוצה בעלת זהות מובחנת "הטעונה הגנה בפני הפליה, כי הפליה מטעמים של נטייה מינית נמצאת "בגרעין הקשה" של איסורי ההפליה וככזאת יש לבחון אותה בקפידה". הוא הוסיף כי "קבוצת הקהילה הגאה חלשה יחסית מבחינה פוליטית, אם בשל שיעורה באוכלוסייה, ואם בשל היעדר קורלציה בין הזהות המינית של חבריה לדפוס הצבעה פוליטי מסוים דווקא".

עמית ציין כי הגנת בג"ץ נחוצה במיוחד כי "מאבקה של הקהילה הגאה לא נהנה בהכרח מאהדה. ואפשר שהוא מעורר בקרב חוגים שונים התנגדות ורתיעה רגשית המערבות סטיגמות, דעות קדומות וסטריאוטיפים שליליים".

בית המשפט העליון אחראי גם לכך שאמיר אוחנה יוכל להתהלך בבטחון ברחובות העיר. ב–2015 החמיר בית המשפט את עונשם של שלוש גברים שפגעו בעלאא כרכי בגלל נטייתו המינית. השופטת ענת ברון כתבה כי "המערערים נהגו באלימות של ממש; הם נטפלו ופגעו במתלונן על רקע סברתם כי הוא הומוסקסואל. זהו פשע שנבע משנאה לקבוצה באוכלוסייה, בשל נטייתה המינית. ביטויי שנאה ממין זה מטילים מורא ופחד על ציבור שלם, ולא ניתן להסכין עם מצב שבו אדם לא יוכל להלך בבטחה בחוצות העיר רק בגלל הזהות המינית שלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#