די לניצול פערי כוחות בין בני זוג בהסכמי ממון

קיימות מדינות שבהן נקבע בחקיקה שהסכם שנחתם כשאחד הצדדים לא מיוצג אינו בר תוקף. הרציונל לכך הוא ברור ונועד לצמצם את האפשרות לניצול הצד החלש בעת חתימת הסכם הממון

שרון פרילינג
שרון פרילינג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גירושין. אילוסטרציה
גישור משנה את השיח הישראלי וגם מציל חייםצילום: Getty Images IL

בימים אלו ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שעסק בתוקפו של הסכם ממון שנחתם בין בני זוג נשואים. האמירה המטרידה שיצאה מפסק הדין, היא שאין פגם או דופי בהסכם ממון שנחתם לאחר 14 שנות נישואין, כשקיימים פערי כוחות מובהקים בין בני הזוג, והאישה נדרשת לחתום על ההסכם, שנערך על ידי הבעל ועורכי דינו, מבלי שניתנה לה אפשרות להיוועץ עם עו"ד.

על מנת להבין את הרקע לחתימת ההסכם, יש לציין כמה דברים: הבעל טען בפני האישה כי ההסכם נדרש לצורך ביורוקרטי, לטובת רכישת נדל"ן בחו"ל; בין הצדדים התקיימה תלות כלכלית מלאה (הבעל איש עסקים והאישה עקרת בית); הבעל הוא זה שניסח את ההסכם ויוצג בידי עו"ד, ואילו האישה לא היתה מיוצגת. בנוסף, האישה לא קראה את ההסכם טרם שנדרשה לחתום עליו וההסכם הוקרא לאישה לראשונה רק במעמד אישורו על ידי בית המשפט.

במסגרת ההסכם הגדיר הבעל הפרדה רכושית מלאה בינו לבין אשתו, כך שכל הרכוש העצום, בשווי מיליונים רבים, ייוותר בידיו במקרה שיתגרשו, והאישה תקבל רק מחצית משווי דירת המגורים. ואכן, ארבע שנים לאחר החתימה על ההסכם, ביקש הבעל להתגרש ושלף את הסכם הממון.

למרות הנסיבות הקיצוניות של החתימה, בית המשפט נתן תוקף להסכם, כשהוא מייחס אחריות לאישה על כך שחתמה על ההסכם ואף אישרה אותו בבית המשפט. בית המשפט אינו מייחס משקל לפער ביחסי הכוחות, לתלות הכלכלית של האישה בבעל, לחלוקת התפקידים בתא המשפחתי - אשר מעמידים את הצדדים מראש בעמדות לא שוויונית בבואם להידרש להסכם ממון והשלכותיו.

בנסיבות אלה, קשה לומר שהאישה קיבלה הזדמנות שווה לזו של הבעל להתמודד עם ההסכם ולהבין את משמעותו ותוצאותיו. האמנם ניתן להכשיר מהלך שבמסגרתו הצד החזק מקבל יעוץ משפטי צמוד, והצד החלש חותם על הסכם בעיניים עצומות, מבלי להיוועץ עם איש?

קיימות מדינות שבהן נקבע בחקיקה שהסכם שנחתם כשאחד הצדדים לא מיוצג אינו בר תוקף. הרציונל לכך הוא ברור ונועד לצמצם את האפשרות לניצול הצד החלש בעת חתימת הסכם הממון. בית המשפט העליון בישראל העמיד את הזכות לייצוג בהליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה כחוסה תחת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ראוי להידרש באותה המידה לזכות לייצוג משפטי בעריכת הסכם ממון, שבו חובת הזהירות גדולה יותר, שכן לא מדובר בהליך המתנהל תחת עיניו הפקוחות של בית המשפט (כמו ניהול הליך משפטי), אלא בחדרי חדרים, כפי שהתנהל בין בני הזוג הללו.

פסק הדין תלוי ועומד כיום בהליך ערעור בפני ביהמ"ש המחוזי, והוא מייצר הזדמנות לשרטט הלכה משפטית ערכית וצודקת, שלפיה מעת שהסכם ממון נערך בתוך חיי נישואין, בנסיבות של תלות ופערים ביחסי הכוחות בין בני הזוג, הרי שעקרונות תום הלב, ההגינות והשוויון מחייבים ששני הצדדים יהיו מיוצגים.

נסיבות שבהן צד אחד בלבד מיוצג, ראוי שיביאו לביטול ההסכם או להיעדר אישורו מלכתחילה. הפרקטיקה שיש ליצור היא שהצד החותר להסכם יהיה בעל מוטיבציה לוודא שהצד השני יקבל ייצוג, שכן אחרת ההסכם לא יהיה בר תוקף. במצב השורר היום, לצד החזק יש מוטיבציה "להרדים" את הצד החלש כדי שהוא יחתום על ההסכם במחשכים וכך לנצלו.

הכותבת היא עורכת דין ומומחית בדיני משפחה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker