ביהמ"ש העליון: לרשות ניירות ערך ולמשטרה אין אחריות להונאת הפונזי של גרגורי לרנר - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביהמ"ש העליון: לרשות ניירות ערך ולמשטרה אין אחריות להונאת הפונזי של גרגורי לרנר

לאחר שלרנר הורשע בהונאת 2,500 משקיעים ונידון למאסר, הגישו כ-600 קורבנות הונאה תביעה אזרחית נגד המדינה בטענה שהתרשלה בפיקוח ■ התביעה נדחתה במחוזי וכעת גם בעליון ■ "קופת המדינה דלה מכדי לספק ביטוח חינם למשקיעים נוטלי סיכונים"

2תגובות
גרגורי לרנר בבית המשפט ב-2010
מוטי קמחי

בית המשפט העליון הכריע אתמול (ד') בערעור שהגישו 572 משקיעים שהיו קורבנות הונאה של גרגורי לרנר, שהורשע לפני תשע שנים בגין הונאת פונזי. השופטים קבעו כי לרשות ניירות ערך, למשטרה ולשירות בתי הסוהר אין אחריות לנזקים שנגרמו בשל מעלליו של לרנר.

השופט אלכס שטיין כתב: "קופת המדינה דלה מכדי לספק ביטוח חינם למשקיעים נוטלי סיכונים". לדבריו, לא רק שרשויות המדינה לא פעלו בחוסר סבירות קיצוני - כמו שטענו המערערים - המערערים הם אלה שנהגו באופן לא סביר. לטענתו, משקיע המחליט להאמין לאדם שמציע השקעה שמניבה תשואה חודשית מובטחת של 2% שאינה מציאותית ופורצת את גבולות הדמיון, נוטל על עצמו סיכון בלתי סביר ובמיוחד כשההצעה מגיעה מאדם כמו לרנר, שמעללי עברו בתחום הפיננסי פורסמו בעיתונות בעברית וברוסית והיו לנחלת הכלל.

"חרף זאת, בחרו המערערים להאמין ללרנר ולהשקיע את כספם בתעודות שהוא שיווק להם. חלקם אף סבורים כי לרנר הוא גאון פיננסי שנרדף ללא הצדקה על ידי הממסד הישראלי בהיותו יוצא חבר העמים שחושב ופועל מחוץ לקופסה", כתב שטיין. בנסיבות האלה, הוא קבע, לא ניתן לבקר את הפסיקה של המחוזי כי פרסומי אזהרה של הרשות או המשטרה לא היו משנים דבר. "מי שמאמין שלרנר הוא דרייפוס ושהשקעה בטוחה יכולה להניב תשואה שנתית ריאלית של 24% לא היה משנה את אמונתו. משכך, המערערים כשלו אף בהוכחת הקשר הסיבתי בין נזקם לבין הרשלנות המיוחסת לרשויות".

פסק הדין המלא של השופט אלכס שטיין - דלג

ביולי 2010 גזר השופט ח'אלד כבוב מבית המשפט המחוזי בתל אביב עשר שנות מאסר בפועל על  לרנר בגין הונאת פונזי של 2,500 משקיעים במיזם נפט פיקטיבי. בסוף 2011 הגישו מאות אנשים, שנפלו קורבן להונאותיו, תביעה אזרחית של כ-20 מיליון שקל נגד רשות ני"ע, המשטרה ושירות בתי הסוהר. הטענה היתה כי הן נושאות באחריות לנזקים הכספיים, מכיוון שנכשלו בבלימת ביצוע ההונאה של לרנר כלפיהם, בשעה שמעלליו ודפוסי פעילותו כבר היו ידועים לרשויות. באשר לשירות בתי הסוהר נטען כי מעשי ההונאה שביצע לרנר נעשו בהיותו אסיר ברישיון במסגרת עונש מאסר שהושת עליו בגין פרשת הונאה אחרת. בפברואר 2018 דחה השופט יהודה פרגו את התביעה האזרחית שהוגשה ועל כך הוגש ערעור לעליון.

בנוגע למשטרה, שטיין קבע כי היא אינה אמורה לפתוח בחקירה על סמך תחושות בעלמא, אלא רק בהתבסס על חשד סביר לביצוע עבירה פלילית, שביסודו ראיות - ובמקרה זה לא היו ראיות למעשה עבירה קונקרטי. "מבחינת המשטרה, לא היתה הצדקה להשקיע משאבים מוגבלים אלו בחקירת המקרה שלא העלה חשד ממשי לביצוע עבירה". שטיין גם לא קיבל את הטענה שהמשטרה היתה צריכה להזהיר את הציבור ולפרסם ברבים כי לרנר הוא עבריין כלכלי מסוכן שיש לנקוט משנה זהירות ביחס להצעות השקעה שלו. "למשטרה אין - ומעולם לא היתה - סמכות לפתוח במסע פרסום נגד לרנר. סמכות כאמור גם לא ניתן ליצור יש מאין", כתב.

השופט אלכס שטיין
אוליבייה פיטוסי

בנוגע לרשות ניירות ערך, המערערים טענו כי היא התרשלה בכך שלא בלמה את ניסיונו של לרנר לגייס משקיעים לאחר שנודע לה בסוף 2004 כי הוא החל לפרסם את ההזדמנות להשקיע במיזם שלו.

שטיין קבע כי הוכח בבית המשפט המחוזי כי הרשות קיימה עם המפרסמים שיחת בירור שבמהלכה הובהר להם כי קודם לצעדי שיווק יש לפרסם תשקיף של חברה שניירות הערך שלה מוצעים לציבור הרחב. "לאחר קבלת הבטחתם כי כך ייעשה וכי הדין יקוים, החליטה רשות ניירות ערך שלא לנקוט בשום צעדים נוספים ביחס ללרנר ושותפיו. נוכח העובדה שבאותו השלב לא היה בסיס לחשד כי לרנר ושותפיו מבצעים מעשי הונאה. החלטה זו היתה בלי ספק בגדר הפעלה שקולה ומאוזנת של שיקול הדעת מצד רשות ניירות ערך. אין זה מן הנמנע שעברו של לרנר כעבריין כלכלי הצדיק נקיטת צעדים אגרסיביים יותר ביחס למיזם החדש שלו, אך מבחינת מתחם הסבירות - באין תלונה ובאין קורבן - רשות ניירות ערך בהחלט היתה רשאית לנהוג כפי שנהגה, ועל כן לא ניתן להאשימה בהתרשלות". בנוסף, הוא לא קיבל את הטענה כי הרשות היתה חייבת להזהיר את הציבור מפני לרנר.

בנוגע לשירות בתי הסוהר הוא קבע כי הוא לא יכול היה להתרשל ביחס למערערים שכן כלל לא היתה מוטלת עליו חובת פיקוח.

השופטת דפנה ברק-ארז שהסכימה עם פסק הדין הוסיפה כי "ניתן להבין את כאבם של המערערים, חלקם אנשים קשי יום, שהשליכו יהבם על נוכל וכך שמו את כספם על קרן הצבי. אולם, לא עלה בידם להוכיח כי המדינה ורשויותיה נושאות באחריות למצבם".

השופט עופר גרוסקופף הסכים עם עמיתיו וציין כי לא ניתן לאפשר למערערים להסיט את ההפסדים שנגרמו להם מארנקם הפרטי המצומצם לארנק הציבורי העמוק. "הרווח אותו חיפשו המערערים היה רווח פרטי, וההפסד שנגרם מכישלונם הוא הפסד פרטי. זאת ועוד, הרמאי, אף אם הוא בגדר "שור מועד", אינו קניין הציבור, ואין הציבור נושא ברגיל באחריות למעשיו. רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן עשוי כישלונה הרשלני של רשות ציבורית למנוע עבירות ולעצור עבריינים להצדיק הטלת אחריות נזיקית בגין רשלנות בפיקוח - אחריות שמשמעותה גלגול מלא או חלקי של ההפסד הכספי שנגרם לפרט בעקבות אותה פעילות עבריינית על כתפי הכלל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#