הסכם המכירה קבע שאחד הצדדים ישלם מסים - בית המשפט העליון חשב אחרת - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסכם המכירה קבע שאחד הצדדים ישלם מסים - בית המשפט העליון חשב אחרת

שופטי העליון קבעו כי ההוראות של הסכם סופי שנחתם בין צדדים בנוגע לרכישת קרקע לא יחולו, ויש להתייחס למה שנקבע בהסכם שקדם לו - שמשקף את הכוונה האמיתית של הצדדים

3תגובות
השופט עופר גרוסקופף
אתר בתי המשפט

בית המשפט העליון התערב היום (ג') באופן חריג בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי וקבע כי יש להתעלם מהסכם סופי שנחתם בין צדדים, ולהתייחס למה שנקבע בהסכם שקדם לו. 

מדובר בעסקת מקרקעין של מגרש באור יהודה. לאחר שהרוכש שילם לרשות המסים 930 אלף שקל, הוא תבע את המוכר בטענה שההסכם קובע כי הוא זה שצריך לשלם את הסכום המדובר. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה והמוכר עירער לבית המשפט העליון. 

השופט עופר גרוסקופף קבע כי זה מקרה יוצא דופן, שבו אין מנוס מלהתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי, שכן חומר הראיות תומך בצורה מובהקת במסקנות שונות משל בית המשפט המחוזי. 

פסק דין של בית המשפט העליון בנוגע למכירת קרקע - דלג

בהסכם שנעשה ב-1994 נרכשו זכויות במגרש בכפוף לתנאים מסוימים. נקבע כי מדובר ב"עסקת נטו", כלומר הרוכש נטל עליו בנוסף לתמורה את מלוא תשלומי החובה שקשורות בפיצול המגרש ובעסקה. 

ב-2005 נערך הסכם שמטרתו להעביר את הזכויות של המגרש לרוכש אחר ובו נקבע כי ההעברה תהיה באותם תנאים של ההסכם מ-1994. המשמעות: כל התחייבות שנטל על עצמו הרוכש הראשון יחולו גם על השני. ב-2007 המגרש פוצל ובעקבות זאת נערך חוזה בלי ההוראה המחייבת את הרוכש בעלויות המס. עוד נכתב כי הוצאות מס שבח, היטל השבחה ומס מכירה, אם יחולו, ישולמו על ידי המוכר.  

מי ששילם את עלויות אלה היה הרוכש. בסוף 2012 הוא הגיש נגד המוכר תביעה ודרש שיוחזרו לו התשלומים. הוא ביסס את התביעה על ההסכם האחרון שנחתם שבו נקבע כי העלויות יחולו על המוכר. השופטת ארנה לוי מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה את התביעה. היא סברה כי ההסכם היחידי המחייב בין הצדדים הוא ההסכם הסופי, ולכן היא הורתה למוכר להחזיר לרוכש את תשלומי החובה ששילם. 

השופט גרוסקופף לא הסכים עם עמדה זאת. "יתמה המתבונן - כיצד זה עסקה המחליפה עסקה קודמת, באותם תנאים, ובכלל זה הממכר והתמורה, שינתה פניה מעסקת 'נטו' לעסקת 'ברוטו'? בעניין זה נעוץ שורש המחלוקת בין הצדדים", כתב. הוא ציין כי מעקב אחרי המערכת ההסכמית המתפתחת מלמד כי השינוי בהסכמים שנערך רק בשלב הסופי, ב-2007, אינו משקף את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לעסקה.

לדבריו, מסקנה זאת עולה גם מכך שבמשך ארבע שנים פעל הרוכש כאילו החיובים מוטלים עליו ורק ב-2012 הוא "נזכר" שבעצם ההסכם קובע אחרת – והתנהלות זו אומרת דרשני.

מה מקור הטעות? גרוסקופף סבור כי זוהי "טעות סופר" שיכולה לנבוע מטעות הקלדה או דרך ניסוח שגויה. הוא ציין כי יכול להיות שזאת היתה הוראה פיקטיבית במטרה לחסוך תשלומי מס שיכולים לנבוע מסיווג העסקה כ"נטו". בכל מקרה, הוא קבע, התוצאה האופרטיבית לא תהיה שונה והערעור התקבל כך שהרוכש הוא שיישא בהוצאות - כפי שנקבע בהסכם המקורי. 

אל העמדה של גרוסקופף הצטרפו גם השופטים יצחק עמית ויעל וילנר שסברו כי לא מדובר בטעות סופר אלא בהסכם למראית עין שנועד לעיני רשויות המס על מנת לחסוך תשלומי מס. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#