הפסד לקיבוצים בעליון: לא יוכרו כבעלים בקרקע - אלא כחוכרים בלבד - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפסד לקיבוצים בעליון: לא יוכרו כבעלים בקרקע - אלא כחוכרים בלבד

בית המשפט העליון דחה את עתירתם של הקיבוצים חפציבה ובית אלפא בנוגע לזכויותיהם על קרקעות שחכרו מקק"ל לפני כ-70 שנה

20תגובות
קיבוץ חפציבה בצפון הארץ
גיל אליהו

בית המשפט העליון עשה סדר בסוגיית הבעלות על הקרקע של הקיבוצים - ודחה הערב (ג') סופית את עתירת הקיבוצים, בעיקר בשל התיישנות.

ההחלטה עוסקת בחוזי חכירה שנחתמו בין קק"ל לקיבוצים בית אלפא וחפציבה. הרקע לעתירה הוא חוזה החכירה שנחתם בין הקיבוצים לקק"ל בשנות ה-40 וה-50. עם הקמת מינהל מקרקעי ישראל (היום רשות מקרקעי ישראל) ב-1960, נחתמו חוזי חכירה תלת-שנתיים בין הקיבוצים למינהל.

בשנים 1989 ו-1990, לאחר משא ומתן של שנים אחדות, חתמו חפציבה ובית אלפא על חוזי חכירה ל-49 שנה. בחוזי החכירה האלה נקבע כי קרקע חקלאית נמסרת לחוכריה לצורכי חקלאות ולכל הצרכים הנלווים, ובתמורה לכך נקבעו דמי חכירה בשיעור נמוך. המשמעות היא שהקיבוצים הם בגדר מחכיר, ואילו קק"ל היא הבעלים של השטח.

הקיבוצים ביקשו להכיר בהם כבעלים על השטח ולא כבעלי זכויות חכירה לקרקע חקלאית. תחילה עתרו הקיבוצים לבית המשפט המחוזי בנצרת, ולאחר שזה דחה את עתירתם עירערו לבית המשפט העליון בטענה כי ביחס לשטחים המקוריים - 1,700 דונם לכל קיבוץ - הם זכאים לזכויות בעלות בקרקע.

השופטים עופר גרוסקופף, מני מזוז, ודפנה ברק-ארז מבית המשפט העליון דחו כאמור את עתירתם של הקיבוצים, בעיקר בשל טענת התיישנות. יחד עם זאת, בית המשפט עשה סדר בהלכה וקבע כי חקלאי שחוכר קרקע מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) זכאי ליהנות מתנאי החכירה המוגדרים בחוזה החכירה הסטנדרטי שמציעה רמ"י לסוג החוכרים שעליהם הוא נמנה, כלומר חוכר של קרקע חקלאית ולא בעלים בקרקע.

עוד נקבע כי ישנם מקרים חריגים שבהם חוכר חקלאי עשוי ליהנות מזכויות החורגות כבעלים בקרקע, ככל שיעלה בידיו להוכיח כי עומדות לו מכוח הדין זכויות משפטיות החורגות מתנאי החריגה הסטנדרטים.

מאחר שמדובר בסוגיה רגישה, סיים השופט גרוסקופף את פסק דינו במלים הבאות: "אין באמור לעיל כדי לגרוע, ולו כמלוא הנימה, מתרומתם ההיסטורית של הקיבוצים והמושבים לנס ההיסטורי של הקמת מדינת ישראל. די להתבונן בגבולותיה של מדינת ישראל ובמיקום הקיבוצים והמושבים בה, על מנת להיווכח בתרומה מכרעת זו. אף אין לראות בדברים משום הטלת ספק בחשיבותה של עשיית מייסדי הקיבוצים והמושבים, אשר במו ידיהם, ותוך התמדה והקרבה בלתי נדלים, הקימו את המושבים והקיבוצים המפארים את ארצנו כיום. והדברים כולם הלא הם כתובים בדברי ימי עם ישראל ומדינת ישראל".

"עם זאת", כתב גרוסקופף, "העיקרון העומד ביסוד פסיקתנו הוא שההכרה בחשיבותה ובצורכיה של ההתיישבות העובדת צריכה למצוא את ביטויה באופן אחיד ושוויוני במסגרת החלטות המדיניות של מועצת מקרקעי ישראל, ונוהלי העבודה של רשות מקרקעי ישראל, כפי שאכן נעשה לאורך השנים. התביעה שלפנינו, ותביעות דומות לה במסגרתן מבקש חוכר זה או אחר כי יוענקו לו זכויות יתר שאינן מוענקות לכלל המגזר החקלאי, עומדת בניגוד לעקרון יסוד זה. משום כך ראוי להיזהר בהן, ולקבל מי מהן במשורה - ורק באותם מקרים יוצאי דופן בהם קיימת הצדקה משפטית לסטות מהשורה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#