כך ניצח שלמה רייזמן את רשות המסים בוויכוח על 115 מיליון שקל - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך ניצח שלמה רייזמן את רשות המסים בוויכוח על 115 מיליון שקל

השופט אחיקם סטולר קבע כי בעסקת מכירת המניות של שלמה רייזמן באזימוט לאלביט מערכות ב-2010, התקיים החריג שמאפשר לייחס חלק מהתמורה למכירת מוניטין אישי

16תגובות
רשות המסים
ליאור מזרחי

מהו שיעור המס שיש להשית על הכנסה של 115 מיליון שקל שקיבל שלמה רייזמן ממכירת מניות ישנות, שבהן החזיק לפני מכירת אזימוט לאלביט? בית המשפט המחוזי הכריע לטובתו של רייזמן - וקבע כי כל רווח ההון חייב במס של 25% – ולא יותר כפי דרשה רשות המסים. 

ב-2010 רכשה אלביט מערכות את חברת אזימוט הציבורית, שהיתה בשליטת שלמה רייזמן (56%) ואלביט (19%) - תמורת 172 מיליון שקל. בהסכם נקבע כי רייזמן יעביר לאלביט את המוניטין שלו, הוא ימשיך לתת לאלביט שירותי ניהול במשך שנתיים, ובנוסף הוא התחייב שלא להתחרות באלביט במשך ארבע שנים. 

לפסק הדין המלא - לחצו כאן - דלג

פסק דין שהותר לפרסום היום (א') וניתן בבית המשפט המחוזי מרכז, עסק בשאלת המיסוי של 115 מיליון שקל שקיבל רייזמן במסגרת המכירה. השופט אחיקם סטולר קיבל את רוב חלקי עמדתו של רייזמן בנוגע לאופן המיסוי. מפני שמדובר במניות ישנות שהוחזקו על ידי רייזמן לפני ההנפקה בבורסה, ההפרש בין שיעור המס שנטען על ידי רשות המסים לשיעור המס שנטען על ידי רייזמן, הוא כ-10% – כלומר 15 מיליון שקל.

המחלוקת בין רייזמן לבין רשות המסים עסקה בכמה שאלות. הראשונה שבהן היתה מהו שיעור המס שיחול על רווח ההון שצמח לרייזמן. עד ל-2003, שיעורי המס שחלו על מכירת מניות בחברות פרטיות, היו בהתאם לשיעור המס השולי (עד ל-50%); ואילו על מכירת מניות של חברות נסחרות בבורסה חל פטור ממס. ב-2003 שונתה שיטת המס בישראל, והחל ממועד זה, בהדרגה – הושוו שיעורי המס החלים על רווח הון ממכירת מניות "פרטיות" ומכירת מניות "נסחרות".

לכן השאלה שהתעוררה במקרה זה היתה מהו שיעור המס החל על מכירת מניות שנרשמו למסחר בבורסה לפני 2003. האם יש להחיל שיעור מס אחיד (של 25%), כפי שטען רייזמן; או שמא יש להחיל "פיצול לינארי" – שיעור מס גבוה יותר (של 50%), בהתאם לחלק היחסי של התקופה שעד ל-2003, ושיעור מס של 25% רק בנוגע לרווח המיוחס לתקופה שבין 2003 למועד המכירה.

במקרה זה קיבל השופט סטולר את עמדתו של רייזמן וקבע כי כל רווח ההון חייב במס של 25% ולא את עמדת רשות המסים לפיה יש לעשות חישוב לינארי.

למי שייך המוניטין?

בית המשפט המחוזי מרכז
דודו בכר

שאלה נוספת היתה אם ניתן לייחס, כפי שטען רייזמן, חלק מהתמורה למכירת מוניטין אישי של רייזמן. סטולר ציין כי הכלל הוא שמוניטין שייך לחברה עצמה, והחריג הוא במקרים שבהם הלקוחות מזהים את עצמם עם הבעלים של החברה ואז המוניטין – כולו או חלקו – שייך לבעלים. 

"הגעתי למסקנה כי המקרה של המערער וחברת אזימוט מהווה את אחד מאותם מקרים חריגים: העדים היו תמימי דעים כי המערער היה הפנים של אזימוט, הגורם שהיווה את כוח המשיכה כלפי לקוחות – ובמידה רבה הלקוחות ראו זהות מוחלטת בין אזימוט לבין המערער", קבע סטולר. השופט הוסיף כי "בדומה למרבית המקרים בהם מוניטין מהווה נכס בידי יחיד, גם כאן המוניטין צמח והתפתח בידי המערער במשך עשרות שנות פעילות, הצטיינות בלימודים בטכניון, שירות צבאי כמפקד סיירת מטכ"ל, מבצע אנטבה, צל"ש צבאי, מינוי לקצונה ללא קורס קצינים ועוד. המוניטין של המערער המשיך להתפתח גם במשך עשרות שנות פעילות של אזימוט, ועל אף שההתקשרות הרשמית של הלקוחות היתה מול החברה, הלקוחות המשיכו לזהות את אזימוט עם המערער וביצעו עסקים עם החברה במידה רבה בשל שמו הטוב של המערער".

השופט הוסיף כי המסקנה הברורה היא שכתוצאה מהסכם המיזוג, העביר רייזמן לאלביט גם את המוניטין שלו. גם בהודעות שהוגשו לרשות המסים דווח שהעסקה כוללת מכירת מניות וכן העברת מוניטין לאלביט, כשגם התמורה ששולמה לו משקפת פיצוי על העברת המוניטין שלו. "התוצאה היא ששוכנעתי שהמוניטין האישי של המערער הועבר לאלביט כחלק מעסקת המיזוג", הוסיף סטולר. הוא קיבל את השומה העצמית שהגיש רייזמן, שלפיה יש לייחס רבע מהתמורה שקיבל למכירת מוניטין.  

"המפקחת זרקה את החץ, ואחר כך שירטטה מטרה"

בהקשר זה, בית המשפט העביר ביקורת על התעלמות מפקחת של רשות המסים מעשרות אסמכתאות שהוצגו על ידי רייזמן לרשות, ועל ההתעלמות מהוראות ההסכם מול אלביט. "המפקחת התעלמה מתקופה ארוכה בת כ-17 שנים שבה היה המערער מנכ"ל, ולא הביאה בחשבון מסמכים רבים שיש בהם להצביע על המוניטין האישי של המערער. קשה להשתחרר מהתחושה שהמפקחת זרקה את החץ, והחליטה שאין למערער מוניטין, ואחר כך שירטטה את המטרה. המפקחת התעלמה באופן בוטה מעובדות, ממסמכים רבים שהוצגו בפניה וכן התעלמה מהתקופה הארוכה שבה המערער היה מנכ"ל בחברה. תפקידה של המפקחת שדנה בשומה אינו לגבות מס בכל מחיר, אלא לשמוע את הנישום בפתיחות ובנפש חפצה והכל על מנת לגבות מס אמת. עם כל הצער שבדבר, אין לי אלא לקבוע שהמפקחת לא עשתה עבודתה נאמנה".

המחלוקת האחרונה היתה בשאלה לאיזו שנה יש לייחס את רווח ההון – השנה שבה נחתם ההסכם, או השנה שבה התקבלה ההכנסה בפועל. השופט סטולר קבע כי יום המכירה, שבו אושר ההסכם במארס 2010, הוא יום אירוע המס. 

את רייזמן ייצגו עו"ד (רו"ח) נועה לב גולדשטיין, עו"ד ירון מהולל, ועו"ד אדם קדש ממשרד איתן, מהולל, שדות. רשות המסים יוצגה על ידי פרקליטות מחוז ת"א אזרחי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#