"התנהלות המדינה בפרשת אגרקסקו היא שידור חוזר של קריסת גיבור סברינה"

עו"ד אהרון מיכאלי, ששימש בשנות ה-90 המפרק של מפעל גיבור סברינה, טוען שהמדינה לא למדה דבר: "פקידי משרד האוצר משננים סיסמאות על מדיניות כלכלית - המדינה לא יכולה להתנער מאחריותה"

הילה רז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הילה רז

>> בגיל 25, אחרי שסיים תארים בחשבונאות ובמשפטים באוניברסיטה העברית, הגיע עו"ד אהרון מיכאלי לראיון אצל עו"ד אלי זהר ורעייתו נילי, מנהלת משרד מ. זליגמן ושות'. מיכאלי נולד בטבילסי, גדל בסנט פטרסבורג ולאחר עלייתו לישראל בגיל שש התגורר בשכונת עולים בלוד. הוא הוקסם מהאווירה המשפחתית של המשרד ומאז נותר בו וצמח עמו, כיד ימינו של זהר, וכשותף בכיר במשרד.

מיכאלי מגדיר את עבודתו לצד זהר באותן שנים "צמידות אינטימית". כמתמחה, ולאחר מכן כעו"ד במשרד, הכין לזהר את התיקים, וישב עמו בכל הדיונים. אחד התיקים הגדולים אליהם נשאב מיד עם כניסתו למשרד היה קרטל חברות הביטוח.

הפרשה התפוצצה ברעש גדול ב-1992 בעקבות חקירה פלילית שנערכה בהוראת הממונה על ההגבלים העסקיים דאז ד"ר יורם טורבוביץ'. במהלך חקירת מנהלי חברות הביטוח נחשפה המעורבות של חברות ביטוח רבות, ושל נושאי משרה בכירים בהן, ביצירת הסדרים כובלים בענפים שונים של שוק הביטוח ובתיאום של תעריפי ביטוח זהים. שש חברות ביטוח ו-11 נושאי משרה בהן הורשעו על יסוד הודאותיהם ונענשו במסגרת הסדר טיעון.

עו"ד אהרון מיכאלי
עו"ד אהרון מיכאלי

מאז אמנם חלפו כמעט 20 שנה, אבל הראיון עם מיכאלי ממחיש שלא הרבה השתנה. הוא נזכר בישיבות המרתוניות שניהל עם מנהלי חברות הביטוח ועיניו עדיין נוצצות מהתרגשות. "היו ישיבות אישיות סוערות עם מנהלי חברות הביטוח כמו עוזי לוי, גדעון רוזוליו, מאיר שני, אנשים שאז נחשבו לאנשים החזקים ביותר במשק. העילית של העילית של המנהלים השכירים במשק. חוק ההגבלים העסקיים היה בחיתוליו מבחינת ההפנמה. היה להם קושי להבין למה הסדרים שנעשו, שבראייתם נועדו לשמור על יציבות חברות הביטוח, יכולים להיות עבירה פלילית".

מיכאלי מסביר את האתגר בפניו ניצב כעורך דין שצריך להסביר ללקוחותיו המורמים מעם כי אכן ביצעו עבירה. "יש קושי לומר למנהל שפעולה שהיא לא שוד עם מסיכה יכולה להיות פלילית. היתה להם תפישה שאמרה שהרגולטור, פרקליטי המדינה וגם עורכי דינם, לא מבינים את המוצר הביטוחי". על מנהלי חברות הביטוח הוטלו עונשי מאסר על תנאי וקנסות. עד היום חלקם משוכנעים שלא דבק פגם בהתנהלותם.

איך מסבירים למנהלים הבכירים במשק שהם עברו עבירה ועדיף להם לחתום על הסדר טיעון?

"היו ישיבות קשות איתם. היה צריך לעבור כברת דרך ארוכה בהבנה והשלמה שזה הרע במיעוטו. זה תהליך נפשי ושכלתני. ראיתי אז את אחת התכונות המיוחדות של אלי זהר, שלא רק הסביר להם את הפן המשפטי הצר והמקצועי, אלא ידע מתי לשתוק ולהקשיב בשיחות האלה. הצטבר אצלם המון כעס ותחושת רדיפה אישית. מבחינתם טורבוביץ ועו"ד שמעון דולן מהפרקליטות הכלכלית רדפו אותם".

השתנה משהו בקרב עברייני צווארון לבן?

"לא. יש עדיין קושי של חיבור בין מנהלים מאוד בכירים לבין האופן שבו הם רואים את עבודתם ותפקידם ואת משא האחריות שעל כתפיהם, לבין התחושה שלפעמים קשה לתאר ולהציג בפני צד שלישי, החוקר, הפרקליטות או השופט, את התמונה המלאה. החיבור בין עולם הניהול למערכת המשפט הפלילי הוא חיבור של שמן ומים - גם ברמה הפסיכולוגית והעניינית. ככל שהחקיקה הפיסקלית הולכת ומרחיבה את סמכויותיה למישור הפלילי, נקודות החיכוך הולכות ומתרבות.

"אני לא יודע עד כמה נכון לעשות קרימינליזציה של עולם הכלכלה. האם הכלי המתאים להפרות או סטיות מהשורה הוא פלילי? בחלק גדול מהמקרים הכלי הפלילי לא מתאים לאכיפה בתחומים תאגידיים. המעבר מאכיפה פלילית למינהלית הוא מעבר נכון".

אתה לא חושב שנכון להפעיל בעבירות קרטלים את הכלי הפלילי?

"במקרים שבהם האיסור הפלילי הוא חד וברור והמעשה שנעשה עומד בתוך האיסור הפלילי, ברור שהכלי הפלילי מתאים. מי שעושה שימוש מובהק במידע פנים, סוחר במידע כדי להפיק רווחים - הכלי הפלילי מתאים לכך. ברגע שמשתמשים במכשיר הפלילי במשורה לגבי אינטרסים חמורים יותר, אתה שומר על ערכו של המכשיר והאפקטיביות שלו. כשאתה עושה שימוש רחב בכלי הפלילי אתה יוצר זילות שעלולה לפגוע באפקטיביות".

"התשואה החברתית היא הרלוונטית למדינה"

בסוף שנות ה-90, שימש מיכאלי לצדו של זהר כמפרק של מפעל גיבור סברינה. בדומה למה שקורה כיום עם חברת היצוא החקלאי אגרקסקו, המדינה סירבה תחילה להזרים כסף כדי להציל מפעל שהעסיק מאות עובדים. מיכאלי, כאז כן היום, כואב את מצוקתם של העובדים ואת היחס שלו הם זוכים מהמדינה. "מעצבן ומתסכל אותי לראות איך לפעמים הפקידות הרלוונטית במשרד האוצר משננת סיסמאות על מדיניות כלכלית. מקבלים החלטות שאין בינן לבין המציאות ולא כלום. בשעתו כשגיבור סברינה נפלה ו-1,400 איש מהשכבות החלשות ביותר בישראל עמדו לאבד את עבודתם, פנינו למדינה שתסייע בתקופת ההפעלה כדי שניתן יהיה למצוא משקיע, ואותם אנשים לא ימצאו עצמם ברחוב. קיבלנו הרצאה כמו במבוא א' לכלכלה למה אין היגיון למדינה להשקיע ולסייע בפיתרון של מפעלים כושלים. לפי חוקי הכלכלה צריך לתת למפעל כושל ליפול.

"אלה מודלים שיכולים להיות מתאימים לסמינר באוניברסיטה, אבל המדינה לא יכולה להתנער מאחריותה כמדינה ולקבל החלטות כמו דירקטוריון של חברת פורד. לא ייתכן ששיקולי המדינה יסתיימו בשיקול הכלכלי. לא יכול להיות שכל ישראל תהיה היי-טק. יש בישראל ערב רב של אוכולוסיות ואנשים חזקים או חלשים יותר ופחות", אומר מיכאלי.

"באגרקסקו זה שידור חוזר. המדינה אינה בעלת מניות רגילה. יש לה חובות ויש ממנה ערך ציפיות שונה. המדינה לא יכולה לעשות תספורת לנושים של תאגידים בשליטתה. גם אם ברמה המשפטית זה אפשרי, זו תוצאה שהדעת לא סובלת ברמה המושגית. ברגע שהמדינה מודיעה שתאגיד ששייך לה לא ישלם את חובותיו, המדינה צריכה להבין שיש לכך משמעויות במידת האמון בה, במוסדותיה, במידת חוסנה, מחויבותה לאזרחים. הנימוק הפורמלי שהמדינה אינה בעלת שליטה ומה שצריך לקרות שיקרה - זה בעיני גישה מופרכת".

במקרה של גיבור סברינה המדינה נתנה בסוף מימון לצורך מכירת החברה ושילמה משכורות בתקופת ההפעלה. כתוצאה מלחץ של העובדים וההסתדרות, המפעל ניצל והוא קיים עד היום. לדברי מיכאלי, "מכוח האחריות החברתית של המדינה היא צריכה לקבל החלטות ללא תשואה כספית וחלוקת דיווידנד בצדן. התשואה החברתית היא שרלוונטית למדינה".

מנסים להגיע להסדר בפרשת רציו

המנהלים שאותם מלווה כיום מיכאלי, המתמחה בליטיגציה, בתובענות ייצוגיות ובמימון פרויקטים בתחום התשתיות, עדיין מגלגלים מאות מיליוני שקלים כמו אלה שאותם ייצג בפרשת קרטל חברות הביטוח, אך תחומי ההשקעות החמים השתנו. אם בעבר תחומי הבנקאות והפיננסיים היו הרווחיים ביותר, בשנים האחרונות ביצת הזהב של שוק ההון נמצאת דווקא בתחום חיפושי הגז והנפט.

ב-2010 נחשף כי מנהלי חברת חיפושי הגז והנפט רציו, ליגד רוטלוי ויגאל לנדאו, עירבו בסכסוך שהיה להם עם בעל מניות ברציו, איש העסקים שלמה שוקרון, את ראש ארגון הפשע מאיר אברג'יל. לפני כשנה וחצי פנה לראשונה שוקרון לבית המשפט בבקשה כי יבטל את הסכם הבוררות שערך עם רציו, בטענה כי אחד הבעלים של רציו, יגאל לנדאו, עירב בסכסוך את אברג'יל.

השופט יהודה זפט קיבל את הבקשה, ביטל את הליך הבוררות וקבע כי "אין חולק שההחלטה לברר את הסכסוך בין גלובוס לרציו בדרך של בוררות התקבלה על ידי גורמים בעלי מוניטין של אלימות, שאליהם פנו שוקרון ולנדאו במטרה להטיל אימה על הצד שכנגד או במטרה ליצור מאזן אימה, ולכך אין לתת יד".

רציו עירערה לבית המשפט העליון על ההחלטה, אך הצדדים החליטו להשהות את ההליכים המשפטיים והם מנהלים משא ומתן מואץ לסיום הסכסוך. הפתרון שנדון כעת הוא שיולי עופר ירכוש את מניותיו של שוקרון וייכנס כבעל מניות ברציו, במקום שוקרון. שטף הדיבור של מיכאלי, המייצג את רציו, נעצר כשמזכירים את המילים "רציו", "עולם תחתון" ו"בוררות" באותו משפט. הוא אינו שש לדבר על הליווי המשפטי שהוא מעניק לרציו ולמנהליה בפרשה ובוחר את מלותיו בקפידה.

איך אתה מסביר את המצב שבו אנשי עסקים לגיטימיים שמנהלים חברות ששוות מיליארדים מערבים איש עולם תחתון בסכסוך אליו נקלעו?

"מדובר בשני אנשי עסקים הוגנים, מהעילית של העשייה העסקית והתעשייתית בישראל. האמירה שחוזרים עליה שהם הגיעו לבוררות בעולם התחתון אינה נכונה. הם היו אצל מאיר אברג'יל והחליטו לנהל את המחלוקות ביניהם אצל בורר מוסכם שהוא עו"ד מומחה בתחום החברות. זו פרשה יוצאת דופן. אני מאמין שפסק הדין שניתן על ידי זפט הוא שגוי. הוא פורש שלא כהלכה. לא היה צריך לבטל את הליך הבוררות שהתקיים אצל עו"ד אסף ברם. העניין ימצא את פתרונו או בהחלטה בבימ"ש עליון או בניסיונות להגעה להסדר שמתקיימים בימים אלה".

אם כיום יבוא אליך איש עסקים עם סיפור דומה - מה תמליץ לו?

"אמליץ לו את ההמלצה היחידה שיכולה להיות תקפה, והיא לפנות לגורמים המוסמכים. אם מדובר בעניין שמצריך התערבות משטרתית, הכתובת היחידה היא המשטרה".

עד כמה הנכונות של יולי עופר להיכנס לשותפות רציו חזקה?

"אני לא רוצה להתייחס למגעים, כי הם עדיין מתקיימים. אני יכול להביע תקווה שהמגעים רציניים ושהם יובילו להסדר מוסכם שייתר את ההכרעה השיפוטית".

תחושה של התחדשות

בתחילת החודש מוזגו המשרדים מ.זליגמן וגולדפרב ויחדיו יצרו את פירמת עורכי הדין הגדולה ביותר בישראל, עם יותר מ-200 עורכי דין. השותף הבכיר מיכאלי מסרב להתבטא בנוגע למיזוג. מבחינתו מדובר "בתחושה של התחדשות וציפייה". הוא ימשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר, רק ממשרדים חדשים ומפוארים עוד יותר. השאלה היחידה שהוא מסכים להשיב עליה נוגעת ללקוחות המשרד.

יש לקוחות שנאלצת להיפרד מהם בשל בעיות של ניגוד עניינים בין משרד גולדפרב למשרד שלכם?

"לא. עשינו את הבדיקה, יש נוהל מאוד מסודר של בדיקת ניגודי עניינים. ברגע שנכנס כל לקוח למשרד אנחנו בודקים עם כל השותפים במשרד הממוזג, שצריכים להתייחס ולהגיב, אם יש או אין מניעה. עד שלא מקבלים תגובה מכלל השותפים, אי אפשר לפתוח את התיק. אצלי במחלקה לא היו בעיות".

מיכאלי עלה לישראל מבריה"מ לשעבר בשנות ה-70. על שנותיו הראשונות במדינה הוא אומר בחיוך נבוך: "אני יכול לסכם שב-18 השנים הראשונות שלי הייתי לא שייך. כילד שהגיע ללוד, לשכונה מעורבת בעולים מכל המדינות, אני זוכר חוויה ששילבה את כל הקשיים. נכנסתי לבית הספר היסודי ולא ידעתי מלה בעברית. היה לנו מסלול של יום לימודים ארוך עם ארוחה בבית הספר. ההורים שלי דאגו שאוכל להיכנס לחדר אוכל של בית הספר, אבל לא ידעתי זאת. בצהריים ראיתי שכל הילדים נעלמים לי וחוזרים עם הפה מלוכלך ממרק עגבניות, לא ידעתי אם מותר לי, ולא הבנתי שאני יכול גם. אמא שלי לא הבינה למה אני חוזר מורעב, למרות שהיא הסדירה את עניין הארוחה בבית ספר. עד שהסבירו לי איך ללכת לחדר אוכל. זו היתה שכונה קשה עם בית ספר קשה. משם למדתי כמה חשוב ליצור בתי ספר טובים, בטוחים, עם מורים שאכפת להם. אם זה היה תלוי בי כל טבלת השכר היתה בנויה כך שלאנשים המעצבים את דור העתיד תהיה משכורת גבוהה, כי למשכורת נלווה מעמד חברתי ורצון".

צילום: בר און דניאל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker