המשקיע שניצח את כור כשהמוסדיים שתקו: "45 מיליון דולר זה סכום נמוך" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המשקיע שניצח את כור כשהמוסדיים שתקו: "45 מיליון דולר זה סכום נמוך"

דב כהנא, שזכה השבוע בייצוגית הגדולה אי פעם בישראל, ניצח את כור בפעם הראשונה לפני 30 שנה: "שום דבר לא השתנה"

47תגובות

<< רו"ח דב כהנא לא אהב את הכינוי "קשיש" שהצמידו לו בעיתון. בגיל 81 עומד האיש הנמרץ במרכז הסלון המרווח בבני ברק, נענה לדרישות צלם העיתון המבקש לצלמו, מתרוצץ כדי לאתר דבר מה בדירתו ובה בעת ממטיר בטלפון הנייד הוראות נסיעה לעיתונאית שהסתבכה בטבורה של העיר. כל זאת לאחר שהספיק לעבור על עיתוני היום ולהתעדכן בחדשות השוטפות, ובראשן הדיווח על הפשרה שהושגה בתביעה הייצוגית שהגיש נגד כור, בעסקת מכירתה של מכתשים אגן לחברה הממשלתית הסינית כמצ'יינה.

כהנא הוא בסך הכל משקיע קטן שרצה לקבל את מה שהגיע לו, אבל בניגוד לרבים אחרים הוא היה מוכן להילחם על מה שהגיע לו עד הסוף, גם אם משמעות הדבר היא מאבק משפטי עז בבעל ההון החזק במדינה נוחי דנקנר, ובתאגיד אי.די.בי שבשליטתו. כשדב כהנא משוכנע שהוא צודק במאה אחוז, הוא נחרץ והוא נלחם על זכויותיו.

כך, רשם כהנא השבוע הישג היסטורי בתחום התביעות הייצוגיות, כאשר הגיע להסדר פשרה עם כור, לפיו תשלם החברה לציבור בעלי המניות בחברת מכתשים אגן סכום שיא של 45 מיליון דולר - הסכום הגבוה ביותר ששולם בתביעה ייצוגית בישראל עד היום.

שיאים נועדו אמנם להישבר, אך מה שמיוחד במקרה של כהנא וכור הוא שכהנא שובר את השיאים של עצמו. בראיון בלעדי ל-TheMarker, נזכר השבוע כהנא איך לפני כ-30 שנה עשתה כור, אז בשליטת ההסתדרות, את אותו תרגיל לבעלי המניות של החברה מקרב הציבור וניסתה להשיג לעצמה פרמיית שליטה גבוהה על חשבון יתר בעלי המניות. גם אז היה מעריך השווי פרופ' יצחק סוארי מעורב בסיפור. גם אז היה כהנא היחיד שזעק "גזלה". וגם אז הוא ניצח את כור.

הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי הפנסיה ואמורים להגן עלינו מפני בעלי ההון שתקו גם אז. התובנה של כהנא בנוגע להתנהלות שוק ההון היא שבעלי המאה אולי התחלפו ב-50 השנים האחרונות, אבל חוץ מזה לא הרבה השתנה פה.

"לציבור ולכור מגיע אותו מחיר"

לא רק את הכינוי "קשיש" לא אהב כהנא, גם מסכום הפשרה הוא לא מתלהב. מבחינתו סכום הפשרה הגבוה שהושג אי פעם בישראל בתביעה ייצוגית לא לגמרי מספק. "זה סכום גבוה בשבילם", הוא אומר ומתכוון לקבוצת אי.די.בי, "אבל מבחינתי הוא נמוך". זה לא שכהנא ממורמר - להיפך. ניכר כי הוא משוכנע בצדקתו ואם זה היה תלוי רק בו הוא היה ממתין לפסק הדין בבית המשפט העליון כדי לקבל את מלוא סכום תביעתו, שהוערך ב-380-762 מיליון שקל.

כהנא משוכנע שכור אינה זכאית לפרמיית שליטה במכירת מכתשים. הוא מסביר: "בניתוח לוגי-חשבוני פשוט, כשיש עסקה בין שני צדדים - הקונה משלם תמורת המוצר. הוא לא משלם מה שזה שווה למוכר, אלא מה שזה שווה לו כקונה. אם אני צריך לחשוב תמורת מה כמצ'יינה שילמה, אני צריך לבחון מה זה שווה לכמצ'יינה. כור טוענת שכמצ'יינה משלמת תוספת עבור השליטה, אבל זה לא קובע. השאלה למה כמצ'יינה קונה את החברה? לכמצ'יינה לא משנה ממי היא קונה את המניות, הם קנו מספר מניות מסוים. מי שמוכר את המניות הם כור והציבור - ולכן מגיע לנו אותו מחיר".

כהנא הבין שהתעקשות עלולה להכשיל את העסקה למכירת מכתשים אגן לכמצ'יינה תמורת 1.44 מיליארד דולר. העסקה עדיין חייבת לעבור את אישור אסיפת בעלי המניות וגם כהנא סבור שהעסקה כדאית וטובה לחברה. הוא בסך הכל רצה לקבל את מה שמגיע לו כבעל מניות המחזיק בשבריר אחוז ממכתשים אגן, לאחר שקופח לדעתו על ידי כור ומנהליה. לטענת כהנא, ההלוואה שקיבלה כור מכמצ'יינה במסגרת העסקה שיקפה הטבה בלעדית לכור, אשר כור היתה חייבת להתחלק בה עם כל בעלי המניות. בית המשפט הסכים אתו.

כהנא נחשב לאחד האבות המייסדים של מקצוע החשבונאות בישראל. הוא פרש מעיסוק בראיית חשבון לפני כשלוש שנים לאחר יותר מ-50 שנות עבודה במקצוע. עד לפרישתו ליווה כמה מהחברות הגדולות במשק והיה חבר בגופים המקצועיים של לשכת רואי החשבון. אפשר לומר שסיפורו האישי מלווה את התעשייה הישראלית משחר הקמתה. הוא מכיר היטב את בעלי ההון שהקימו את התעשייה הישראלית. כך למשל, מייסדי חברת עלית מארק מושביץ ואבא פרומצ'נקו טיפחו אותו וסמכו עליו כמעט בכל צעד עסקי שעשו. לעומת זאת, את נוחי דנקנר מעולם לא פגש.

"אנשי הקרנות לא רצו לריב עם כור"

כשביקשנו מכהנא להיזכר מתי רכש את מניות מכתשים אגן, צף סיפור עסקי היסטורי שבו עלו שמות מוכרים. אפשר לומר שההסטוריה חוזרת על עצמה או כפי מגדיר זאת כהנא, "שום דבר לא השתנה".

כהנא רכש לראשונה את מניית אגן כימיקלים ב-1968. באותה שנה נוחי דנקנר, כיום בעל השליטה בכור, הגיע לגיל מצוות. כהנא היה אז רואה חשבון מוכר ושימש יועץ המס של חברת עלית. כשהוא מתבקש לשחזר את ההחלטה להשקיע באגן, הסיפור נשמע כמו החלטה של כמה חברים להתאגד יחדיו ולהשקיע בסטראט-אפ.

"מנכ"ל אחת מחברות הבנות של עלית סיפר לי על שלושה חבר'ה צעירים מהטכניון שהקימו מפעל. הוא אמר שלדעתו למפעל יש עתיד. הוא היה איש שיודע למכור ומבין בדברים האלה, והוא אמר לי שכדאי להשקיע שם", מספר כהנא. הוא נזכר כיצד החבר שייעץ לו להשקיע אמר: "אתה תראה שבעתיד החברה הזו תהיה שווה יותר מעלית, אבל כשזה יקרה כבר לא אהיה בחיים.

"הם היו שלושה צעירים מוכשרים שהקימו מפעל כימיקלים קטן ביפו. הם התחילו למכור והתפתחו. התארגנה קבוצה של עובדי עלית שהשקיעו כסף בחברה ויחד הגענו להחזקה של 40% מהמניות. אני השקעתי אחוז אחד בלבד באגן כימיקלים". כהנא ממשיך: "החברה החלה להתפתח יפה וחילקה דיווידנדים. יום אחד בא מנכ"ל אגן כימיקלים אליהו תאומים ואמר למארק מושביץ (יו"ר עלית לשעבר) 'בשל התחרות עם מכתשים אנחנו מוכרחים להכניס משקיע'". כך הוחלט להכניס את חברת כור, שהיתה אז בשליטת חברת העובדים, כלומר ההסתדרות, כמשקיעה בחברת אגן כימיקלים.

ארכיון בית-קרניצי

במהלך שנות ה-70' נהפכה כור לבעלת השליטה בחברה. "כור קנתה מאתנו חלק מהמניות ודוללנו. היו שלוש קבוצות בעלי מניות: מושביץ, תאומים וכור. קצת לאחר מכן רצינו לצאת לבורסה ולהנפיק את החברה. כור של ההסתדרות אמרה אז שהם יסכימו לצאת לבורסה, רק אם המניות ייהפכו לשני סוגים והמניות שלנו יהיו בנות ערך נקוב של חמישה שקלים, ומניות כור יהיו בערך נקוב של שקל אחד. כך כור נשארה בעלת השליטה בחברה".

כאן מתרחש המפנה בעלילה. "יום אחד הבורסה החליטה שיש לאחד את המניות לסוג אחד. כור אמרה לנו שהיא מוכנה לכך, אבל בגלל שהיא בעלת השליטה, מגיע לה לקבל פיצוי".

מתברר כי כדי לקבוע מהו הפיצוי המגיע לה נעזרה כור במעריך שווי. האיש שליווה את תוכנית ההבראה של כור בשנות ה-80 ועשה את הערכת השווי הזו היה רו"ח יצחק סוארי. כיום מעניק משרדו של סוארי חוות דעת רבות לקבוצת אי.די.בי, ומשרדו היה זה שנתן את חוות הדעת גם בעסקת מכתשים-כמצ'יינה הנוכחית.

"סוארי קבע כי כור תקבל עוד 6% מהמניות בעקבות איחוד המניות", חוזר כהנא לשנות ה-80. "התקשרתי עם כל הבנקים וניסיתי למצוא את אנשי הפיננסים שמטפלים בקרנות. אמרתי להם שזה לא נכון שכור תקבל תוספת כל כך גבוהה כי הם לא השקיעו יותר לעומת יתר בעלי המניות. האנשים שפניתי אליהם לא עשו כלום. אז כתבתי מכתב לעיתון 'הארץ'. פירסמו את המכתב וזה הקים מהומות בזמנו. כתבתי מכתבים לבנקים, באתי לאסיפת בעלי מניות. אנשי הקרנות לא אהבו את המלחמה שלי, הם לא הסכימו אתי ולא רצו לריב עם כור. בסוף הצלחתי להוריד להם את פרמיית השליטה לחצי והם קיבלו 3%. מדובר בשווי של עשרות מיליוני דולרים בזמנו וזה בדיוק אותו דבר כמו היום".

המוסדיים נאלמים דום

כשכהנא מדבר על סוארי והערכות השווי שלו, הוא מחייך בממזריות. הסיפור שלו ממחיש עד כמה דרך שוק ההון הישראלי במקום ביובל האחרון בכל הקשור לאחריות הגופים המוסדיים לניהול כספי ציבור המשקיעים. אלה שאמורים להגן על כספי המשקיעים נאלמים דום מול בעל ההון - גם אם זהותו משתנה - וחוות דעת של מומחה מטעמו שמכשירה את מהלכיו.

חלפו 30 שנה וכור נמצאת כיום בבעלות אחרת, אבל חוות הדעת של סוארי ממשיכות לככב. בתגובה לתביעה הייצוגית שהגיש כהנא לפני כחצי שנה הגישה כור כתב הגנה, שאליו צירפה חוות דעת מטעם משרדו של פרופ' סוארי. בחוות דעתו חישב משרדו של סוארי ומצא כי פרמיית השליטה שקיבלה כור במסגרת העסקה עם כמצ'יינה נמוכה משמעותית מזו שטוען לה כהנא, ועומדת "רק" על 160-185 מיליון דולר. כהנא גייס מומחה נגדי, פרופ' דן גלאי, דקאן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, שקבע כי שווי הפרמיה של כור בעסקה הוא כ-270 מיליון דולר.

באיזה שלב הגעת למסקנה ששווי ההטבה שכור מקבלת מהעסקה לא מגיע לה?

"בעיתון פורסם שהעריכו זאת ב-200 מיליון דולר, עיתונאי אחד טען שזה הרבה. מיד כשקראתי הבנתי שהאופציה לא נחלקת בין כל בעלי המניות. היה לי ברור שמגיע גם לי. החלטתי להגיש בקשה לתביעה ייצוגית".

כהנא החליט שנחוץ לו גיבוי מקצועי לצורך ביסוס התביעה. לדבריו, תהליך איתור המומחים שיתמכו בעמדה שביקש להציג לא היה קל. "חיפשתי מישהו שיעריך את שווי האופציה שקיבלה כור ויהיה מוכן ללכת נגד סוארי. קיבלתי כמה סירובים עד שפרופ' דן גלאי הסכים לבצע הערכת שווי", הוא מספר. התביעה של כהנא גובתה גם בחוות דעת משפטית שכתבו ד"ר דוד האן (שמונה זמן קצר לאחר מכן לכונס הנכסים הרשמי) ופרופ' גדעון פרוחומבסקי, שניהם מאוניברסיטת בר אילן.

מה דעתך על הערכת השווי של סוארי שהוגשה על ידי כור?

"אני לא מומחה להערכות שווי. סמכתי על זה שעיתונים כתבו שזה שווה יותר ממה שהוא העריך. גם אם הוא לא עשה זאת בזדון אפשר לשחק עם המספרים, יש נקודות שאפשר לשחק אתן. סוארי הוריד את השווי בשל אי סחירות (בעקבות העסקה מכתשים אגן תהפוך לחברה פרטית ותימחק מהבורסה ולכן מניותיה לא יהיו סחירות בשוק - ה"ר וע"ב). יש על כך ויכוח בין גלאי לסוארי".

כמי שעבד כרואה חשבון בקסלמן וקסלמן וקרא הערכות שווי, האם לדעתך שוק הערכות השווי מוסדר כראוי?

"זו בעיה בסיסית וכבדה. יצאתי מהמקצוע לפני כניסת הכללים החשבונאיים החדשים (IFRS - ה"ר וע"ב). זה נושא בעייתי, רשות ניירות ערך דורשת גילויים, אבל יש לנו בעיה. זה היה היתרון הגדול של החשבונאות הקודמת. זה שהערכות שווי אינן מושלמות זו בעיה גדולה".

כללי החשבונאות כיום משרתים את בעלי ההון?

"זה מה שיש, אני לא פה כדי לעשות מלחמות. נכנסתי לזה כמלחמה פרטית, לא ציבורית. אני גיבור בעל כורחי, אני לא מחפש את השם שלי בעיתון".

השופטת: כור הפרה את ההגינות

כהנא לא שש לקרב. לפני שהגיש את התביעה בדק עם גופים מוסדיים אם ייאותו להגיש בקשה לתביעה ייצוגית, אך הם התחמקו. הוא מספר כי פנה לחבר, בכיר לשעבר בבורסה העומד בראש בית השקעות גדול. "אמרתי לו, תבדוק עם החבר'ה שלך אם הם רוצים להצטרף. הוא לא חזר אלי".

לקחת סיכון כבד מאוד כשהגשת את הבקשה לתביעה הייצוגית - לא חששת שתפסיד ותצטרך לשלם מאות אלפי שקלים כהוצאות משפט?

"אדם פרטי צריך אומץ לעשות זאת. אתה נושא בסיכון בעצמך. הערכות השווי של המומחים עלו מאות אלפי שקלים ואם הייתי מפסיד הייתי עלול לשלם עוד כסף לעו"ד ולכור".

הסוגיה הבעייתית שנדונה בתביעה הייצוגית, היא הרכיב הנוסף בעסקת מכתשים- כמצ'יינה: לפי ההסכם, כמצ'יינה תעניק לכור הלוואת נון-ריקורס (הלוואה שבה הביטחון היחיד הוא הנכס שבגינו נלקחה ההלוואה) בגובה של 960 מיליון דולר לתקופה של שבע שנים. הלוואה זו מובטחת בשעבוד יתרת מניותיה של כור במכתשים אגן.

למעשה, ההלוואה שווה לערכן של 40% ממניות מכתשים שייוותרו בידי כור, לפי שווי העסקה (ראו תרשים בעמוד הבא). ההלוואה היא למעשה אופציית מכר על מניות כור. אם שווי מכתשים יעלה, כור תוכל להחזיר את ההלוואה, לשמור את מניותיה ולמכור אותן למרבה במחיר. אם שווי מכתשים יירד, תשמור כור את ההלוואה והסינים יממשו את השעבוד ויקחו ממנה את המניות.

כהנא, שמחזיק במניות של מכתשים אגן בשווי של כ-8 מיליון שקל, טען לקיפוח בעלי המניות מקרב הציבור בכך שההטבה המגולמת באופציה ניתנת לכור בלבד ואינה מחולקת בין כלל בעלי המניות של מכתשים. השופטת המחוזית דניה קרת מאיר מבית המשפט הכלכלי קיבלה את הטענה.

לפני כחודש פסקה השופטת כי בעסקה "לא הובטחה בדרך כלשהי זכותם של בעלי המניות מקרב הציבור כי תונח בפניהם לאישור ההצעה הטובה ביותר. מכאן עולה כי אין לראות בבעל השליטה כמי שקיים את חובת ההגינות כלפי בעלי המניות".

מדובר בהתערבות תקדימית של בית המשפט הכלכלי בעסקה עוד לפני שהושלמה ובהחלטה דרמטית ומשמעותית ראשונה של בית המשפט הכלכלי, שהחל לפעול בדצמבר האחרון. כור ביקשה רשות לערער לבית המשפט העליון ובמקביל ניהלה עם כהנא מו"מ לפשרה כדי להביא לקידומה של עסקת מכתשים-כמצ'יינה, שהוקפאה.

עופר וקנין

עסקת המיזוג בין כור לכמצ'יינה עדיין כפופה לאישור אסיפת בעלי מניות של מכתשים אגן. העסקה תאושר רק אם רוב בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעסקה יתמוך בה. אם לא תהיינה תקלות, השלמת העסקה והעברת הבעלות במניות לחברה הסינית אמורות להתבצע עד לסוף אוגוסט.

מה דעתך על החלטת השופטת?

"השופטת בחורה לעניין, לא הופתעתי מההחלטה. בישיבה הראשונה היה נראה שהיא נוטה שלא לקבל את טענותינו אבל כנראה היא התעמקה בתיק, וחשבה נכון. אני איש פשרות בסך הכל, אני לא הולך לבית המשפט אם אני לא בטוח שאני צודק ב-100%".

התייעצת עם המשפחה לפני הגשת התביעה? עם הילדים?

"אני לא משתף את הילדים שלי לגבי הסיכון הזה. הם פה בשביל לקבל ממני כסף, לא כדי לתת לי".

התשובה הקצרה והנחרצת הזאת יכולה ללמד משהו גם על ההיסטוריה האישית-משפחתית של האיש. כהנא נולד ב-1930 וגדל בטרנסילווניה שבמערב רומניה במשפחה יהודית-חרדית. באזור שבו גדל הצליחו היהודים לחמוק מאימת הנאצים בימי המלחמה. "היו חששות שנגורש למחנות כל הזמן. ידענו שהיהודים המגורשים לא חוזרים. הצלחנו להסתדר. היו הגבלות מבחינה חוקית, אסור היה לנסוע לשום מקום. נתנו שוחד וניצלנו בנס", הוא מספר בתמציתיות. עד גיל 21 עסק בלימודי קודש בדרכו של אביו, הרב חיים אריה כהנא. תמונת האב תלויה בסלון, סמוך לתמונת רעייתו המנוחה של כהנא.

לפני שעלה ארצה למד כהנא הנהלת חשבונות וכך החל את דרכו המקצועית כאיש כספים. ב-1951 עלה והתיישב בדרום תל אביב. אחותו הנשואה נשארה ברומניה הקומוניסטית עם משפחתה. בגיל 30 התחתן. ארבעה מילדיו דתיים וחיים בישראל ושניים שעזבו לחו"ל כבר אינם דתיים. לילדיו הנחיל את מלאכת ראיית החשבון, החינוך ועשיית הצדק.

מכהנא ספיר ועד קסלמן וקסלמן

כשהגיע לישראל עבד כהנא בהנהלת חשבונות בבנק אגרו-בנק, שאינו קיים עוד. לאחר מכן התגייס לצבא והשלים בגרויות בלימודים אקסטרניים. מאוחר יותר למד ראיית חשבון בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה, שהיה השלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית.

כהנא התמחה במשרד ראיית חשבון בבלי מילנר ושות', שהיה אחד המשרדים הידועים בארץ והתמזג לאחר מכן למשרדים אחרים. חברת עלית היתה לקוחה של המשרד והוא החל לעבוד בה לאחר שראה מודעת דרושים בעיתון וקיבל המלצה מאחד מרואי החשבון במשרד. במשך 27 שנים, מ-1960 ועד 1987, שימש רואה החשבון של עלית ובמקביל פיתח משרד פרטי.

עם הלקוחות שהגיעו למשרדו נמנות חברות גדולות נוספות ובהן עורק-אמדוקס, AIG וקרגל. בשיאו העסיק משרד רואה החשבון כהנא 25 עובדים. ב-1998 נפטרה אשתו מסרטן וכהנא החליט למזג את משרדו עם פירמת רואי החשבון קסלמן וקסלמן. כהנא המשיך לעבוד בפירמת הענק עד 2008, ופרש לגמלאות.

רואי חשבון ותיקים מכירים את שמו מחוברות הלימוד "כהנא-ספיר" שחיבר יחד עם חברו רו"ח דב ספיר - חוברות לימוד לבחינות לשכת רואי החשבון. שמו גם מוכר בגלל אחד מתכנוני המס הידועים ביותר, שבמסגרתו מכרו בעלי השליטה בעלית את מניותיהם בבורסה ולא שילמו על כך מס. באותה עת רישום המניות בבורסה ומכירתן לאחר מכן היו פטורים ממס. בעקבות תכנון מס זה נחקק סעיף 101 לפקודת מס הכנסה שכונה "חוק עלית" ונועד לסגור את פרצת המס שאיתר.

כהנא מגמד את הסיפור: "עשו מזה סיפור סתם, היה חוק מס רווחי הון ומניות בבורסה היו פטורות מתשלום מס. לא חשבו על זה שיש מניות ועל ידי רישום בבורסה אתה מבריח אותן. אחרי שזה נעשה גילו את החור בחוק".

בעבודתו עבור עלית הוא מתגאה יותר בתכנון מס תקדימי אחר, בנושא דיווידנדים במפעל מאושר, שהתקבל כתכנון מס לגיטימי על ידי בית המשפט העליון במהלך שנות ה-80. כהנא נזכר כי פקידי השומה דחו את התכנון שהגה. עלית עירערה לבית המשפט המחוזי באמצעות משרד עורכי הדין גורניצקי, ויוצגה על ידי מי שהיה אז מומחה המיסוי המוביל עו"ד בועז נהיר.

לאחר הפסד במחוזי הציע כהנא להחליף את עו"ד נהיר ולשכור עורך דין צעיר וחד מחשבה בשם יעקב נאמן, שעבד אז מביתו בצפון הישן של תל אביב. נאמן, כיום פרופסור ושר המשפטים, התמחה בעריכת דין אצל נהיר ואצל שופט בית המשפט העליון אלפרד ויתקון. כהנא, שמקפיד לזהות הזדמנויות בזמן, הבחין במתמחה האמביציוזי והיצירתי ופנה אליו כדי שייצג אותו בערעור בבית המשפט העליון. "חשבתי ללכת לנאמן כי התרשמתי מהחריפות שלו, היו לו רעיונות חדשים. התייעצנו אתו כמה פעמים, הוא היה עו"ד מצוין. אתו הלכנו לעליון וזכינו", הוא מספר, אבל נזכר: "בדיון בעליון השופט ויתקון התחיל להקשות ושאל שאלות, באחת השאלות ראיתי שנאמן מתקשה בתשובה. זו היתה נקודה מכריעה. לחשתי לנאמן את התשובה ובאותו רגע הוכרעה הכף".

כיום בעלי הון עורכים תכנוני מס אגרסיביים כדי להימנע מתשלום מסים. בעבר היית בצד שלהם, וחשבת כיצד להפחית את התשלומים. במבט של יובל שנים - האם קיים הבדל בין ההתנהלות של בעלי ההון כיום לבין התנהלותם בעבר?

"העולם לא השתנה. אנשים תמיד רוצים לשלם פחות מס ולהרוויח כמה שיותר כסף. אבל בעבר לא היו הסכומים האלה, ולא הקונגלומרטים האלה. עלית נמכרה בזמנו בפחות מ-20 מיליון דולר בסך הכל. כל העולם השתנה, היום הכל חובק עולם. גם אז היו בעלית תכנוני מס וניסיון למקסם רווחים. למשל, בזמנו היו דברים תחת פיקוח מחירים. לדוגמה קפה. אז עשו תרגילים כדי להוציא מחיר כמה שיותר גבוה מהפיקוח. היתה אינפלציה והיה צורך להעלות מחירים, היו דיונים עם השר, קשרים עם השלטון, העניינים התנהלו אותו דבר. אני לא חושב שיש שוני בין אז לעכשיו. בעבר המדינה התנהלה לפי פנחס ספיר, שר האוצר. מי שהיה לו קשר אתו - היה לו טוב. ומי שלא היה לו קשר איתו - מצבו היה פחות טוב".

כהנא אינו משקיע כבד בבורסה. המניות של מכתשים אגן שרכש בגיל צעיר ובהזדמנות שוות כאמור כיום, לאחר עשרות שנים, כ-8 מיליון שקל. לדבריו "זו מניה מצוינת שחילקה הרבה דיווידנדים, לפני 4-5 שנים היא היתה בשיא. כל הזמן התלבטתי אם למכור, ותמיד הצטערתי שמכרתי. אני משקיע קצת במניות, לא משהו מאסיבי".

החשיפה הציבורית לה זכה לא מרגשת את כהנא, שקיבל עשרות טלפונים בעקבות נצחונו. "התקשרו אנשים שלא שמעתי מהם שנים", הוא מודה. הזכייה לא תשנה את שגרת חייו. מאז שפרש הוא הולך בקביעות לקונצרטים ולאופרה. בשבוע שעבר נסע למצדה לצפות ב"אאידה".

לפי הסכם הפשרה, כהנא יקבל מיליון דולר. לעו"ד יצחק אבירם, שייצג אותו בהליכים, ישולם שכר טרחה בסך 2 מיליון דולר. הסכומים כפופים לאישור השופטת שיכולה להפחיתם.

מה תעשה עם הכסף?

"יש לי נכדות שהתחתנו לא מזמן - אני מקווה לקנות להן דירות. הם לא רוצים לגור בבני ברק. הסכום גם צריך לכסות את ההוצאות הרבות, והוא חייב במס".

כהנא נגד דנקנר, סיבוב שני

פרקליטי כור ניסו לטעון שדב כהנא הוא תובע סדרתי. נראה כי כהנא אינו כזה, אבל הוא שותף לתביעה ייצוגית נוספת שהוגשה נגד אי.די.בי. גם בפרשה זו המאפיין העיקרי הוא שכהנא השקיע לטווח ארוך, ונוחי דנקנר שיבש לו את התוכניות וכפה עליו עסקה שכהנא לא היה מעוניין בה.

הפעם מדובר בהחלטה של אי.די.בי למחוק מהבורסה את חברת אי.די.בי פיתוח. ההחלטה התקבלה בתקופת השפל הכלכלי של 2008, כאשר היה ברור שהחברה נסחרת במחיר נמוך ותהיה זו הזדמנות טובה עבור בעלי השליטה לקנות את המניות חזרה מהציבור.

חוק החברות קובע כי בעל השליטה חייב לפרסם "הצעת רכש", ואם 95% מבעלי המניות מסכימים למכור את מניותיהם ניתן לכפות על 5% הנותרים את מכירת החברה במחיר שהיה מקובל על היתר. כהנא, שהיה בעל מניות באי.די.בי פיתוח, מצהיר על עצמו כמי שקונה מניות ולא אוהב למכור. הוא התנגד להצעת הרכש, אבל נכפה עליו למכור את מניותיו.

"היו לי מניות שהיו שוות כ-200-300 אלף שקל לפני השפל הכלכלי של 2008. בעקבות ההצעה של החברה נאלצתי למכור את המניות במכירה כפויה, אף שלא רציתי למכור, וזה מאוד חרה לי. אחרי זה ראיתי שמישהו הגיש תביעה ייצוגית, וביקשתי להצטרף", אמר כהנא.

למעשה, כך נוצר הקשר בין כהנא לעו"ד יצחק אבירם, שייצג אותו גם בתביעה מול מכתשים. במאי 2010 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך 260 מיליון שקל נגד אי.די.בי פיתוח. עו"ד אבירם הגיש את הבקשה וטען כי התמורה בהצעת הרכש המלאה שפירסמה החברה בינואר 2009 היתה נמוכה מדי. התביעה הוגשה על ידי יעל וזמירה שמיע. דב כהנא חשב שהיא מוצדקת ולכן החליט להצטרף.

התובעים טוענים כי לאחר מחיקתה של מניית אי.די.בי פיתוח מהמסחר בבורסה כתוצאה מההצעה, נודע כי לחברה נזקפו רווחים בסך 1.2 מיליארד שקל בשל השקעות של חברת כור בבנק קרדיט סוויס. לדעת התובעים, השווי ההוגן של המניה הוא 79 שקל למניה ולא 41 שקל, שהיה מחיר ההצעה.

תביעה זו מעוכבת בשלב זה בגלל דיון עקרוני בבית המשפט העליון בתיק דומה, שעניינו סוגיית הסעד אשר לו זכאים בעלי מניות מהציבור במקרה של מכירת מניות כפויה, כפי שאירע בפרשה זו.

"אווירה חגיגית של ניצחון ציבורי"

<< "מאז הפרסום על הסכם הפשרה יש גל עצום של רעיונות לתביעות ייצוגיות נגד חברות ציבוריות, גופים פיננסיים ובנקים, אבל מוקדם מבחינתי להיכנס לפרויקט חדש", אומר עו"ד יצחק אבירם, שהגיע לפשרה בתביעה הייצוגית שהגיש נגד כור, שבבעלות אי.די.בי, בעסקת מכירתה של מכתשים-אגן לחברה הממשלתית הסינית כמצ'יינה. אבירם מרגיש "אווירה חגיגית של ניצחון ציבורי. בעבר היו תיקים גדולים אבל עכשיו נראה שמשהו השתנה ואני מקווה שזה ימשיך הלאה. יש תחושה שאפשר לנצח מול מישהו חזק, וזו לא מלחמה אבודה מראש".

הוא אינו נחפז לחגוג את הניצחון, ועד עתה הסתפק ביציאה לבית קפה. "יש עוד בעיות בתיק הזה ולוקח לתיקים כאלה זמן להיגמר", הוא מסביר. "זו הרגשה אישית של סיפוק רב. אני פועל בתחום התביעות הייצוגיות 15 שנים וזו מלחמה עיקשת בבתי המשפט, בגופים גדולים ובניסיון לשכנע אותם שאנחנו באים לתקן. לא הרבה פעמים זוכים בדברים גדולים וזה כיף שנותן הרבה אנרגיה להמשיך קדימה".

אבירם אינו מסתיר את התפעלותו מהלקוח דב כהנא: "לקוח מדהים, הוא מבין את התיק מבחינה חשבונאית ומשפטית. כעו"ד אני יכול לעבוד אתו ומולו. כשיש לקוח שמבין את התיק ברמה המשפטית, הלקוח אינו בובה והוא מעורב בכל פרט בתיק. העבודה היתה בשיתוף פעולה מלא אתו. יש לו הבנה טוטאלית".

אם הסכם הפשרה לא ישונה על ידי השופטת דניה קרת מאיר, עתיד אבירם לקבל שכר טרחה בסך 2 מיליון דולר. לדברי אבירם הסכום מוצדק "אם התביעה מביאה הרבה כסף לציבור היא יכולה להביא גם כסף לעו"ד. זה ניצחון אמיתי".

בחודש האחרון, הוא מפרט, נפגש כמעט מדי יום עם נציגים שונים של כור בנוגע לגיבוש הסדר הפשרה. במגעים עמם הוא עמד על שלושה עקרונות: תשלום מיידי ולא עתידי לבעלי המניות; הותרת החלטתה של השופטת דניה קרת מאיר על כנה כך שתשמש מגדלור לעסקות הבאות בשוק; ותשלום סכום גבוה לבעלי המניות מקרב הציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#