כור תוקפת: השופטת לא הבינה את עסקת מכתשים-כמצ'יינה - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כור תוקפת: השופטת לא הבינה את עסקת מכתשים-כמצ'יינה

השופטת דניה קרת-מאיר קבעה באחרונה כי כור מקבוצת אי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר, אינה זכאית לתמורה עודפת בגין מכירת מכתשים-אגן לחברה הסינית כמצ'יינה, וכי ההטבה לכור מקפחת את בעלי המניות מהציבור

31תגובות

>> כשעל הפרק עסקה בסך 1.44 מיליארד דולר עם חברת כמצ'יינה, ובקשה לאישור תביעה ייצוגית המוערכת ב-380 מיליון שקל, חברת כור נאבקת על עתיד העסקה ועל ההטבה לבעל השליטה בחברה - נוחי דנקנר.

אתמול הגישה כור לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן לפני כשלושה שבועות על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. בפסק הדין של שופטת המחלקה הכלכלית דניה קרת- מאיר קבעה השופטת, במסגרת החלטת ביניים בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד כור, כי "כור אינה זכאית לתמורה העודפת בגין חלקה במניות הנמכרות של חברת מכתשים אגן לחברת כמצ'יינה. יש לחלק את שווייה של אותה תמורה בין כל בעלי המניות של החברה - הן בעלי המניות מקרב הציבור והן כור - בגין מלוא אחזקותיה".

הציבור מחזיק ב-53% ממניות מכתשים. כור, שבשליטת נוחי דנקנר, מחזיקה ב-47%. דנקנר והדירקטורים מטעמו יזמו את הקשר עם החברה הסינית כמצ'יינה וניהלו את המשא ומתן שהביא למכירת מכתשים לסינים. לפי ההסכם, שטעון אישור של אסיפת בעלי מניות, הסינים יקנו 60% ממניות מכתשים שתיהפך לחברה פרטית ותימחק מהבורסה. יתרת המניות, 40%, יוחזקו על ידי כור.

הדבר ייעשה על ידי כך שהציבור ימכור את מלוא מניותיו לכמצ'יינה וכור תמכור עוד 7%. בעסקה יקבל הציבור 1.27 מיליארד דולר בעבור 53% מהמניות וכור תקבל כ-168 מיליון דולר בעבור 7% מהמניות.

הסוגייה הבעייתית היא הרכיב הנוסף בעסקה שבגינו הוגשה גם התביעה הייצוגית: לפי ההסכם, כמצ'יינה תעניק לכור הלוואת נון-ריקורס (הלוואה שבה הביטחון היחיד הוא הנכס שבגינו נלקחה ההלוואה) בגובה של 960 מיליון דולר שתוחזר על פני שבע שנים. הלוואה זו מובטחת בשעבוד יתרת מניותיה של כור במכתשים. למעשה, ההלוואה שווה לערכן של 40% ממניות מכתשים שייוותרו בידי כור, לפי שווי העסקה.

מוטי קמחי

אלא שהתמורה שמקבלת כור גבוהה יותר. לכור יש אופציה, במקרה שהמניות יעלו, להחזיר את ההלוואה ולבטל את המכירה, וכך להישאר בעוד שנים עם נכס ששווה יותר. אם שווי מכתשים יעלה בשנים הקרובות, כדאי יהיה לכור להחזיר את ההלוואה ולמכור את המניות למרבה במחיר. כלומר, ההלוואה היא למעשה אופציית מכר על מניות כור. אם תבחר כור שלא להחזיר את ההלוואה, תקבל כמצ'יינה את מניותיה של כור ותזכה בבעלות מלאה על מכתשים.

ניגוד עניינים מובהק

התובע הייצוגי, רו"ח דב כהנא, מחזיק במניות מכתשים שנים רבות. שוויין כיום הוא כ-8.2 מיליון שקל. באמצעות עו"ד יצחק אבירם הוא טוען בבקשה לאישור התביעה כייצוגית כי האופציה שניתנת לכור בלבד, ולא לשאר בעלי המניות מהווה קיפוח של בעלי המניות - מכיוון שכור מקבלת תמורה עודפת שעה שזו צריכה להתחלק באופן שוויוני בין כל בעלי המניות המוכרים את מניותיהם. סכום התביעה הוערך ב-381-762 מיליון שקל.

לטענת כהנא, כור ניצלה את כוחה כדי לחלק את התמורה הכוללת של העסקה, כך שייטב לה על חשבון הציבור, תוך ניצול לרעה של כוח בעל השליטה בחברה.

בתשובה לתביעה הביעה כור חשש כי התביעה תסכל את העסקה ותגרום לאובדן ההזדמנות העסקית הגלומה בה בעבור החברה ובעלי מניותיה. כור טענה כי אמנם היא מקבלת הלוואת נון-ריקורס המגלמת הטבה כספית, אך אין בכך פגיעה בשוויון המהותי בין בעלי המניות, שכן ההטבה תשתלם בידי כור בדרך של פרמיית שליטה. מדובר בתשלום תמורה שונה לבעלי מניות שונים, הסבירה כור.

ששון תירם

השופטת קרת-מאיר לא השתכנעה מהטענה. היא קבעה כי בעסקה "לא הובטחה בדרך כלשהי זכותם של בעלי המניות מקרב הציבור כי תונח בפניהם לאישור ההצעה הטובה ביותר. מכאן עולה כי אין לראות בבעל השליטה כמי שקיים את חובת ההגינות כלפי בעלי המניות".

השופטת השוותה את הבאת העסקה לאישור כ"הצבת אולטימטום" בפני בעלי המניות, ומוסיפה: "קבלת הטבה נפרדת על ידי בעלת השליטה, במסגרת הסכם מיזוג, נוגדת באופן מפורש את עקרון השוויון שחל בעסקות מיזוג".

השופטת דחתה את טענת כור שלפיה ההטבה מגלמת פרמיית שליטה וציינה כי "תוצאת רכישת השליטה בחברה לפי הסכם המיזוג בין החברות נעשית באמצעות רכישת המניות המפוזרות בציבור בצירוף 7% בלבד ממניות כור. כור עצמה נשארת שותפה בחברה ומעמדה מוסדר באופן מפורש במסגרת הסכם בעלי המניות".

השופטת סיכמה: "נטילת חלק מהתמורה על ידי בעלת השליטה עצמה, בנסיבות העניין שבפני, מהווה הפרה של חובת ההגינות על ידי כור. בעלת השליטה עומדת במצב של ניגוד עניינים מובהק בעסקה שהיא מהותית ביותר לבעלי המניות, שכן כתוצאה מעסקת המיזוג מופקעות המניות מידי בעלי המניות ומתנתק הקשר בינם לבין החברה".

עסקת המיזוג בין כור וכמצ'יינה עדיין כפופה לאישור באסיפת בעלי מניות של מכתשים-אגן ברוב מיוחד. העסקה תאושר רק אם רוב בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעסקה יתמוך בה. האסיפה כללית טרם כונסה והחלטת השופטת ניתנה קודם להצבעתה.

כור: עסקה פנטסטית שמיטיבה עם הציבור

בבקשת רשות הערעור ממקדת כור את טענותיה בהחלטה לפיה יש לקבוע בעסקות מיזוג תמורה זהה לכל בעלי המניות, גם כשברור שיש הבדלים ניכרים בין בעל השליטה לבין בעלי המניות מקרב הציבור, בשל זכותו של בעל השליטה לפרמיית שליטה בעת מכירת החברה ובשל יעדי העסקה והמבנה הייחודי שלה.

TheMarker

לשיטת כור, "מבנה עסקת המיזוג בינה לבין כמצ'יינה, שנקבע על ידי החברה הסינית, מטיל על כור מגבלות שאינן קיימות ביחס ליתר בעלי המניות מהציבור". כור, נטען, "מאבדת את השליטה במכתשים-אגן, כור מחויבת להישאר כשותף ישראלי אסטרטגי וליטול בעתיד חלק בניהול החברה והיא מחויבת לאי תחרות ונוטלת מגבלות על סחירות מניותיה בעתיד".

כור יוצאת נגד גישתה של השופטת קרת-מאיר וטוענת כי הדבר הופך אותה לפילנתרופית. "לתפישתו של בית המשפט המחוזי, למרות שכור מאבדת שליטה ואף שנדרשות ממנה התחייבויות שאינן נדרשות משום בעל מניות מהציבור, עליה לתת 'בחינם' ולבצע התחייבויות המוטלות עליה בהתנדבות". לשיטת כור, "מדובר בתוצאה בלתי סבירה בעליל, העומדת בניגוד לדין, בניגוד לתפישות יסוד בדיני החברות, בניגוד לפרקטיקה הנוהגת ובניגוד להיגיון כלכלי".

כור מבהירה, באמצעות עו"ד ראובן בכר, גיל אוריון ואברהם וול ממשרד פישר, בכר, חן, וול אוריון כי היא אינה מקבלת תמורה כספית שונה בגין מניותיה או כל תשלום אחר, וכל הנאתה מוגבלת להטבה תיאורטית עתידית, הנובעת מהתחייבותה שלא למכור את מניותיה יחד עם יתר בעלי המניות מהציבור.

לפי כור, מחיר המניה שנקבע בעסקת המיזוג, אותו מקבלים כל בעלי המניות, הן כור והן בעלי המניות מקרב הציבור, גבוה בכ-54% משער המניה הממוצע של מכתשים-אגן בחודש שקדם לדיווח המיידי הראשון בקשר לעסקה. "עסקה פנטסטית שמיטיבה מאוד עם בעלי המניות מן הציבור", מוסיפה החברה.

כור מבקשת מבית המשפט העליון לבטל את החלטת השופטת ולקבוע כי אין כל פגם בטיפול השונה שננקט ביחס לכור בעסקת המיזוג וכי כור אינה מחויבת לחלוק את שוויה התיאורטי של ההטבה, שלפי הנטען טרם התממשה וספק אם תתממש, עם יתר בעלי המניות.

לגבי מנגנון ההטבה הגלום בהלוואת הנון-ריקורס טוענת כור כי הוא קובע שהיא תרוויח בעתיד ורק אם תתרום לעליית ערך מכתשים-אגן. "אם ערך החברה לא יעלה היא תקבל ערך המשתווה לשווי המניות שנקבע בהסכם המיזוג, ואולי אף ערך נמוך מכך לאור תשלומי הריבית והעמלות הגבוהים". החברה מבהירה כי "כאן בדיוק גלום ההבדל בין תחשיב שווי תיאורטי של אופציה מלכתחילה לבין ערך הנוצר בפועל בדיעבד כתוצאה מהתממשות הסיכונים או הסיכויים שבבסיס תחשיב האופציה. אם תצמח לכור הטבה בפועל בעתיד, הרי שהיא תהיה תוצר של מאמציה העתידיים של כור. לבעלי המניות מהציבור אין חלק במאמצים אלה", נכתב בערעור.

לטענת כור, "ההטבה התיאורטית היא תוצר לוואי המתחייב אינהרנטית-כלכלית מיעדי העסקה ובוודאי שאינה אמצעי להעברת תמורה נוספת מכמצ'יינה לכור על חשבון הציבור".

"לא נתנה דעתה לאופן שבו נרקמה העסקה"

הכשל המרכזי של השופטת, טוענת כור בערעור, נוגע לכך שהיא לא נתנה דעתה לאופן שבו נרקמה עסקת המיזוג, למהותה ולשלושת יעדיה המרכזיים, כפי שנדרשו על ידי החברה הסינית והם: הפיכת מכתשים-אגן לחברה פרטית, העברת השליטה מכור לכמצ'יינה והישארות כור כבעלת מניות במכתשים-אגן והפיכתה לשותפה אסטרטגית של החברה הסינית בישראל. "מרגע שכור עתידה לוותר על מכירת מניותיה שלה במסגרת העסקה הנוכחית, סיכוייה למצוא קונה אחר למניותיה פוחתים מאוד. זאת מכיוון שלאחר השלמת המיזוג מניותיה של כור הופכות להיות מניות מיעוט בחברה פרטית הנשלטת על ידי חברה בבעלות ממשלת סין, שסחירותן מוגבלת ביותר", מציינת החברה ומוסיפה: "אין זה סביר שכור תחויב להמשיך להחזיק במניותיה ללא אפשרות ממשית למכור אותן, ומנגד - תישא במלוא הסיכון שבעתיד ערכן יצנח".

כור רואה בהלוואת הנון ריקורס ככזו המעניקה לחברה מעין ביטוח. החברה מסבירה בערעור כי הכוונה היתה למנוע מצב שבו כור, אם תרצה בעתיד למכור את החזקותיה במכתשים-אגן, תיאלץ לעשות זאת במחיר נמוך ממחיר העסקה ששולם ליתר בעלי המניות במכתשים-אגן. החברה מדגישה כי ההלוואה נועדה "אך כדי למנוע מצב בו כור תצא קרחת מכאן ומכאן: גם תאבד את השליטה, גם תישאר כבעלת מניות מיעוט לאחר המיזוג וגם תפסיד כשתבקש למכור את יתרת מניותיה במכתשים-אגן".

לשיטת כור הטענה כי העסקה מקפחת את בעלי המניות מקרב הציבור היא "אבסורדית". לפי כור, אלמלא היא הסכימה לוותר על השליטה וליטול על עצמה מגבלות והתחייבויות שהציבור כלל לא נדרש ליטול על עצמו, "לא היה בידי הציבור לקבל תמורה כה גבוהה עבור מניותיו".

כור סבורה כי השופטת טעתה בניתוח העסקה ככל שהיא נוגעת לפרמיית השליטה. לטענתה, קודם לעסקת המיזוג היא החזיקה בשליטה בחברה ולאחר שהעסקה תצא לפועל תהפוך כימצ'יינה לבעלת השליטה - מכאן, טוענת החברה, נובע שכור היא שמוכרת את השליטה ולכן היא זכאית לתמורה בגין השליטה.

כור מתריעה כי עסקת המיזוג היא "בעלת סדרי גודל עצומים בכלכלה הישראלית והיא נושאת עמה משמעות גדולה למשק הישראלי כולו". החברה מבקשת להחיש את ההליכים המשפטיים ומציינת כי "נוכח השלכותיה הדרמטיות של החלטת בית המשפט המחוזי על העסקה מתבקשת התערבותו של בית המשפט העליון כבר עתה. לוח הזמנים של עסקת המיזוג אינו מאפשר להמתין עד למתן פסק דין סופי וערעור עליו". (בר"ע 4248/11)

עו"ד איציק אבירם, המייצג את כהנא, מסר בתגובה: "טרם קיבלנו את כתב הטענות. אנחנו בטוחים בצדקת דרכנו". אבירם לא הכחיש קיומם של מגעים לפשרה בינו לבין כור, אך סירב למסור כל מידע בעניין.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#