קיבלה פרסומות מוואלה שופס אחרי שסירבה להן - ותפוצה ב-15 אלף שקל - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קיבלה פרסומות מוואלה שופס אחרי שסירבה להן - ותפוצה ב-15 אלף שקל

בהחלטה נקבע כי וואלה שופס לא נתנה כתובת מייל לצורך מתן הודעת סירוב כחוק, ואף לא היה ניתן למצוא כתובת מייל כזו באתר שלה

6תגובות
אשה כועסת מול לפטופ וסמארטפון
Getty Images IL

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי וואלה שופס (שופמיינד) תפצה תובעת ב-15 אלף שקל בעקבות דברי פרסום ששלחה מבלי לאפשר הודעת סירוב כפי שדורש החוק. בסוף 2008 נכנס לתוקף תיקון לחוק התקשורת שאוסר משלוח פרסומת מסחרית במייל, בפקס, בהודעת סמס או באמצעות מערכת חיוג אוטומטי - ללא אישור הנמען.

שיגור פרסומת כזאת הוא עוולה נזיקית, ובית המשפט רשאי לפסוק בגינה פיצויים שאינם תלויים בנזק, בסכום של עד 1,000 שקל לפרסומת. חוק התקשורת גם מגדיר את האופן שבו יש לאפשר למקבלי ההודעות הודעת סירוב. המשך משלוח דברי פרסומת לאחר קבלת הודעת סירוב מהנמען מהווה הפרה של החוק.

התובעת סינטיה אברהם הגישה תביעה בסך 50 אלף שקל, באמצעות עו"ד עמית זילברג, ממייסדי העמותה למלחמה בספאם המנהל עשרות תביעות בנושא. בתביעה נטען כי תיבת הדואר של אברהם הוצפה בפרסומות מוואלה שופס. בהתאם לכך היא שלחה בתחילת מאי 2017, במייל חוזר לפרסומת שקיבלה, הודעת סירוב ראשונה וביקשה שלא לשלוח לה פרסומות למייל. היא ציינה כי לא קיבלה הודעת שגיאה בעקבות השליחה.

לאחר שדברי הפרסום לא פסקו, פנה בסוף יוני 2017 זילברג במכתב לוואלה שופס וביקש להפסיק את שיגור דברי הפרסום. המכתב התקבל באמצע יולי ולאחר מכן ההודעות פסקו. בסך הכל הגיעו למייל של אברהם לאחר הודעת הסירוב הראשונה 168 דברי פרסום. 

הנתבעת טענה כי התובעת הסכימה למשלוח דברי פרסום כאשר רכשה ביולי 2011 שני שוברים לאירוח זוגי. היא הכחישה שהודעת הסירוב הראשונה התקבלה אצלה (וצירפה צילום מסך של ההודעות שהתקבלו באותו היום), והוסיפה כי התובעת הוסרה מיד מרשימת התפוצה לאחר הודעת הסירוב השנייה.

בתחתית כל מייל פרסומת נכתב כי הודעות שנשלחות למייל זה אינן נבדקות ומי שמעוניין בהסרה צריך ללחוץ על הקישור למטה. הרשמת הבכירה ורדה שוורץ ציינה כי אין מחלוקת על כך שהודעת הסירוב נשלחה שלא לפי ההוראות, ולכן התובעת לא היתה יכולה לסמוך על כך שההודעה תטופל.

עם זאת, היא קבעה כי חלה על הנתבעת חובה לתת כתובת מייל תקפה לצורך מתן הודעת סירוב. זאת, בהתאם לחוק התקשורת שקובע כי חובה על המפרסם לתת כתובת תקפה ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב, ככל שדבר הפרסום משוגר בהודעה אלקטרונית. כתובת כזאת לא ניתנה וגם לא היה ניתן למצוא אותה בכל האתר של הנתבעת. שוורץ הוסיפה כי הדרך שנקבעה להודעת סירוב (לחיצה על קישור) אינה לגיטימית, במיוחד כאשר התובעת העידה כי הדבר נאסר עליה במקום עבודתה.

לדברי שוורץ, המחדל של התובעת הוא בשלילת הזכות לבחור במתן הודעת סירוב בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, כלומר בהודעת דואר אלקטרוני – כפי שנדרש לפי חוק התקשורת. עם זאת, היא כתבה כי גם התובעת לוקה בחוסר תום לב, שכן היא השיבה לדואר האלקטרוני בניגוד להוראות והשתהתה בין הודעת המייל שלא נענתה ועד למכתב הסירוב השני שאחריו נפסקו ההודעות. בשקלול כל זה, שורץ קבעה לתובעת פיצוי של 15 אלף שקל ללא הוצאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר